ליונל קראב, חיים שחיו בהרפתקאות

יש דמויות של הים שחיו חיי הרפתקאות, מותירים מאחוריהם הילה של מסתורין. היום אנו מנסים לספר את סיפורו של המפקד ליונל קראב, חלוץ הצלילה הצבאית הבריטית במהלך מלחמת העולם השנייה, שנעלם באופן מסתורי במהלך המלחמה הקרה.

השתמשתי בעבודה "לנסות" כי חייו עדיין אפופים מסתורין ומגיעים לשיא, כמו באחד סיפור ריגול, עם היעלמותו לכאורה במים הקפואים של נמל אנגלי. 

חיים פזיזים

קראב נולד ב-1909 בשכונה בדרום מערב לונדון למשפחה שבהחלט לא הפלגה בזהב. הוא התגייס לצי הסוחר ולאחר מכן למילואים של הצי המלכותי לפני מלחמת העולם השנייה.

באופן מוזר בתחילת המלחמה הוא גויס כתותחן צבאי, אך ב-1941 הצטרף לצי הבריטי שם הועסק ביחידה לפינוי מוקשים.

האיטלקים זה עתה ביצעו תקיפה על ידי שחרור מטענים תת-מימיים (מוקשים לימפה) מתחת לגוף הספינות, ולבריטים לא היה מושג קלוש כיצד להתמודד איתם. תפקידו של קראב היה לפרק מנשקו את המטענים שהסירו צוללנים בריטים, עבודה מסוכנת שהעניקה לו אדרנלין. בעקבות מגע עם אותם גברים שצללו למים כדי לחפש פצצות, קראב החליט ללמוד לצלול. הוא הצליח מאוד.

צוללנים אלה השתמשו בגרסה שונה של מנגנון הנשימה העצמאי בחמצן דייוויס אשר שימש בשעת חירום כדי להימלט מצוללות. השם צוללן, שניתנה להם, תלויה כנראה בעובדה שמפעילים אלו שחו רק חזה, ללא סנפירים.

בדצמבר 1942, במהלך התקפה על גיברלטר, מתו שני צוללני גמא איטלקים, סגן ויסינטיני והסגן-משנה מאגרו, ממטעני נפץ שהושלכו לים על ידי סירות המעקב על שוברי הגלים. גופותיהם נמצאו עם ציוד (כולל סנפירים) שאומץ מאוחר יותר על ידי ליונל קראב.

הצי המלכותי הקים, בעת ובעונה אחת, צוות מיוחד של צוללניםמפלגת עבודה מתחת למים / (UWWP), בפיקודו של סגן ביל ביילי, במשימה לבדוק את גוף הסירות לאיתור מטעני חבלה ולהרחיקם. כך החל מבצע TADPOLE, מערך של טקטיקות מניעה ונגד נגד התקפות משט X MAS בנמל גיברלטר ובסביבתו. ההיסטוריה מספרת לנו שזה לא היה יעיל במיוחד והאיטלקים המשיכו להכות ולהטביע את הספנות הבריטית...

עם זאת, קראב התבלט בזכות גבורתו והועלה לדרגת סגן קפטן. ב-1943 זה הפך להיות קצין ראשון לצלילה עבור צפון איטליה, והוקצה לכריתת המוקשים של נמלי ליבורנו וונציה, וקיבל עיטור של קצין מסדר האימפריה הבריטית עבור שירותים אלו.

הוא גם נשלח לחקור את מותו החשוד של הגנרל סיקורסקי מהצבא הפולני, שמטוס ה-B-24 שלו מְשַׁחרֵר הוא התרסק ליד גיברלטר ב-1943. הוא חיפש לשווא את שיתוף הפעולה של יוצאי גמא איטלקיים רבים, כולל לואיג'י פרארו, שאותו ביקש להמשיך במלחמה עם הבריטים נגד היפנים.

באותה תקופה קראב זכה לכינוי "באסטר", על שם השחקן והשחיין האמריקאי באסטר קראב, א. כינוי שמאז והלאה ליוותה אותו לאורך כל חייו.

After the war, Crabb was sent to Palestine to lead a team of deactivating divers to clear some explosive charges that had been laid by divers of the Palmach irregular force during the Mandatory Palestine years.

בשנת 1947 הוא שוחרר באופן לא רשמי והחל לעבוד בתחום האזרחי כצולל, תוך שימוש בניסיונו שצבר בצבא.

בשנות ה-50 הוא היה מעורב על ידי הצי הבריטי בחיפוש אחר שבר של גליון ארמדה ספרדי חמקמק, שנאמר כי שקע במימיו של טוברמורי, ליד האי מול.

הוא גם שיתף פעולה בחיפוש אחר ניצולים בתאונות הטרגיות של הצוללת HMS פְּרָאִי בינואר 1950 וה-HMS תִגרָה בשנת 1951. לאחר מכן הוא הקדיש את עצמו לעבודות שונות, הובלת סחורות לחנויות ואולי, באחת הנסיעות הללו הוא מצא את חברו, צוללן ובן לוויה במלחמה, סידני נואלס.

ב-1955, לבקשת הצי המלכותי הבריטי, הם צללו יחד במבצע חשאי לחקירת גוף הסיירת הסובייטית. סברדלוב. לדברי נואלס, במהלך הצלילה הם מצאו פתח עגול בחרטום הספינה ובתוכו מדחף גדול שניתן לכוון לכיוון הספינה (דחף).

היינו בעיצומה של המלחמה הקרה, אותה תקופה היסטורית שראתה את נאט"ו מצד אחד ואת כוחות ברית ורשה מהצד השני, ופעילות הריגול עדיין התרכזה באלמנט האנושי משני הצדדים. לא במקרה הסופר איאן פלמינג, גם הוא בעל רקע כמרגל, כתב את מיטב הרומנים שלו המתמקדים בדמותו של ג'יימס בונד (גם סגן מפקד כמו קראב) מספר על משימות בלתי אפשריות נגד מרגלים סובייטים וארגוני פשע בינלאומיים. עבור המפקד ליונל קראב הייתה זו המשימה האחרונה של הצי המלכותי שאותה שירת תמיד במסירות ובאומץ לב; באותה שנה, במרץ 1955, נאלץ ליונל קראב לפרוש לצמיתות עקב מגבלות גיל.

אבל האם זה יכול להיגמר כך או שמא מדובר בפיטורי חזית? השאלה שרבים עדיין שואלים היא האם הוא גויס מאוחר יותר על ידי MI6

בשלב זה הסיפור מסתבך. בהתחשב בחוויה הלא שכיחה שלך, האם הוא באמת התגייס ל-MI6? זה בהחלט לא היה קל. הניסיון שלו בפעולות נסתר מתחת למים היה יקר מפז, אבל שתייה ועישון רב מדי מסכנים את בריאותו. בת זוגו פאט אמרה לעיתונאים שלעתים קרובות הם רבו על שלה "... יותר מדי עישון, שתייה מופרזת ב-44 שנותיו 'בן וחולה'...".

רוח ההרפתקאות שלו כנראה לא עצרה אותו. בשלב זה המקורות העיתונאיים השונים משערים שמגעיו עם MI6 לא פסקו, וב-1956 נשלח ליונל קראב לחקור את הסיירת הסובייטית. אורדז'וניקידזה, שהעביר את ניקיטה חרושצ'וב וניקולאי בולגאנין בשליחות דיפלומטית עדינה מאוד לבריטניה.

זה היה בליל ה-19 באפריל 1956; קראב צלל לתוך המים הקפואים של נמל פורטסמות' אך לא חזר. כל חפציו נעלמו ממלון סאלי פורט בו שהה ואפילו דף פנקס המלונות עם שמו נתלש ממנו.

עשרה ימים לאחר מכן, פרסמו עיתונים בריטיים את היעלמותו של קראב במשימת אימונים תת-מימית. האדמירליות הבריטית הודיעה כי סגן מפקד ליונל קראב נעלם בעת שהשתתף בניסויים של ציוד תת ימי חדש במפרץ סטוקס על הסולנט.

הסובייטים הגיבו בפרסום הודעה מעורפלת לפיה הצוות של אורדז'וניקידזה הוא ראה צולל ליד הסיירת ב-19 באפריל.

מאותו רגע עלו השערות רבות

כמה עיתונים בריטיים העלו השערות שהסובייטים תפסו אותו במהלך פעולתו ומאוחר יותר הביאו אותו לברית המועצות. למעשה, לאחר כ-14 חודשים, ב-9 ביוני 1957, גופה עם חליפה יבשה דומה לזו שבה השתמש ליונל קראב נמצאה ברשת דייגים ליד האי פילסי, בנמל צ'יצ'סטר. הגופה חסרה ראשה ושתי הידיים מה שאיפשר את הזיהוי (בדיקת DNA עדיין לא הייתה אפשרית).

החקירה נפתחה ב-11 ביוני 1957, אך סידני נואלס, אשתו לשעבר של קראב, או חבריו האחרים של קראב, לא הצליחו לזהות את גופתו. 

הסרת סיווג חלקית

כאשר מידע מסוים התפרסם (תחת חוק 50 שנה) הופיעו עובדות חדשות על היעלמותו של קראב. ב-27 באוקטובר 2006, פרסם הארכיון הלאומי מסמכים הנוגעים למשימה מתחת לגוף של אורדז'וניקידזה. אבל לא רק. סידני נואלס, שותפו לצלילה לשעבר של קראב, הצהיר בראיון טלוויזיה (Inside Out - דרום מיום 19 בינואר 2007) שקראב לא צלל לבד במשימתו האחרונה, ואכן במים האלה היו אחרים איתו.

הייתה גם הצהרה מצוללן רוסי לשעבר בשם קולצוב, שדיווח כי הורה לו לצלול כדי לחקור פעילות חשודה סביב הסיירת. אורדז'וניקידזה. סביר בהתחשב בכך שהספינה הסיעה את הנשיא חרושצ'וב וראש הממשלה בולגאנין, לפגישות עם ראש ממשלת בריטניה סר אנתוני עדן ושריו, הביטחון חייב להיות מירבי משני הצדדים.

מה שנראה מוזר הוא שבוודאי הספינה הרוסית הייתה במעקב ושהצלילה של צולל ממנה בוודאי הייתה מורגשת על ידי הבריטים. קולצוב גילה לכתבים רוסים שהוא צלל באותו לילה בנמל פורטסמות', שםאורדז'וניקידזה הוא עגנה, ואשר במהלך בדיקתו גילה "צורת צוללן" כשהוא מגשש בצד הימני של הספינה, מתחת לקו המים, ממש ליד מחסני התחמושת של הספינה. כשהתקרב, הבין ש"הוא מניח מוקש על הגוף". קולצוב ניגש וניצח את הצוללן על ידי שיסוף גרונו.

אמת או פנטזיה?

אולי נגלה ב-2057 מתי כמה מסמכים ממשלתיים בריטים, שעדיין סודיים, יתפרסמו ברבים.

מהי הגרסה הרוסית? מלבד האמירה של קולסטוב, יש הרבה שאלות ללא מענה. למעשה, מקורות מסוימים מדווחים כי לאחר "תאונת" קראב הסובייטים יצרו את ה-PDSS (Противо-Диверсионные Силы и Средства, Protivo-Diversionnyye Sily i Sredstva = כוחות ואמצעים נגד חבלה), במבנים של צי הים השחור. ל-PDSS הייתה המשימה להתמודד עם התקפות של צוללני אויב עם צוותים מיוחדים שנבחרו מבין הספטנזים.

באותן שנים יצאו תיאוריות רבות אחרות לפיהן ליונל קראב נאלץ להגיח עקב תקלה במערכת החמצן שלו ונהרג על ידי זקיף או סתם נפצע. במקרה כזה הסיפור חורג מהרומנים של איאן פלמינג. קראב, אמרו, נתפס על ידי הסובייטים שהעבירו אותו בחשאי לרוסיה שם אולי בגד בארצו. אחרים חושבים שהוא פשוט חלה ולאחר שהרוסים החלים אותו, הוא נאלץ להיעלם על ידם כדי להימנע מהמבוכה הפוליטית שהייתה מביאה לרגע היסטורי עדין כל כך.

סיפור שמשך אליו עיתונאים, היסטוריונים וסופרים אך נעלם כעת באוויר, כמו עשן הסיגריות הבלתי נמנעות "באסטר" קראב.

_{(המאמר פורסם במקור ב- http://www.ocean4future.org)}

_{צילום: מוזיאוני מלחמה אימפריאליים / אינטרנט / פאת'ה הבריטית}