מהארכיונים הצבאיים האמריקניים עלה כי אם היפנים לא היו נכנעים ב- 15 באוגוסט 1945, הם היו נפגעים במתקפה גרעינית שלישית עוד יותר חזקה. אם אפילו ההתקפה השלישית לא הייתה מכופפת את יפן, ארה"ב הייתה משגרת שתים עשרה פצצות גרעין נוספות.
המסמכים, שפורסמו במהלך ההנצחה לרגל חגיגות 70 שנה להפצצת הירושימה ב- 6 באוגוסט וגנגאסאקי ב- 9 באוגוסט, מראים את נחישותן של המדינות לאלץ את יפן להיכנע ללא תנאי. באביב 1945 הקים צבא ארה"ב ועדה מיוחדת לזיהוי הערים היפניות העיקריות שעוברות גרעין.
"גם אחרי שני הפיגועים הגרעיניים הראשונים, הם יכלו להמשיך להילחם. עבורם אין כניעה: לא מוות או תהילה "
להתקפות הגרעין חלקו ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל שהשתתף בשיחות עם מנהיגי בעלות הברית הארי ס. טרומן, הנשיא האמריקני החדש והמנהיג הסובייטי ג'וזף סטאלין בפוטסדם ביולי 1945. הסכמה על התקיפה האטומית. אושר בעקבות ההצלחה במבחן "השילוש הקדוש".
לטענת הוועדה, פצצת אטום אחת יכולה הייתה גם להשמיד את התשתית של יפן ולהימנע מפלישה איומה שכמובן הייתה גורמת לאובדן מסיבי בקרב בעלות הברית. הערים שזוהו להתקפה הגרעינית היו קיוטו, הירושימה, יוקוהמה, קוקורה, ניגאטה וטוקיו. בין הקריטריונים לבחירת יעד הייתה גם שלמות הערים שלא הושפעו מהפצצה קונבנציונאלית. בדרך זו ניתן היה להעריך את השפעות התקיפה הגרעינית.
טוקיו, למרות ההפצצות שנשארו, נותרה אופציה קיימא. נוכחותו של הקיסר הירוהיטו, שנחשבה מועילה לניהול משא ומתן על הכניעה, הצילה את העיר מפצצת האטום. היעדים הדרומיים של המדינה הוחלטו אפוא לאור פלישה אפשרית.
קיוטו, שזוהתה על ידי הוועדה בגלל חשיבותה האסטרטגית, נחסכה לאחר התערבותו של שר המלחמה הנרי סטימסון, שבילה את ירח הדבש שלו בעיר היפנית. אותו מרכז תרבותי חשוב אמר סטימסון. אסור להרוס אותה.
ב- 1945 באוגוסט 29 הפיל מפציץ B-12, אנולה גיי, את פצצת האורניום שלו שווה ערך ל -29 קילוטון TNT, המכונה "ילד קטן", על הירושימה. שלושה ימים לאחר מכן המריא B-20 נוסף, ה- Bockscar, לקוקורה עם פצצת פלוטוניום בשם "איש השמן", עם כוח של 200.000 קילוטון TNT. שוב, היו בעיות. צריך היה להפיל את הפצצה הזאת על קורורה ולא על נגסאקי. עם זאת מזג האוויר הגרוע של אותן שעות דחף את הצוות להפציץ את נגסאקי, האופציה השנייה עבור "האיש השמן". שתי התקפות משולבות הרגו למעלה מ -XNUMX יפנים.
מסמכי ארכיון חושפים כי פצצה שלישית הורכבה בטיניאן, באיי מריאנה, כאשר ליבת הפלוטוניום העיקרית הגיעה מארצות הברית. כמו כן, אושר שארצות הברית החלה בקו ייצור של פצצה גרעינית, שתריסר פצצות נוספות יופלו ברחבי יפן. על הפצצה השלישית הוטל ב -19 באוגוסט 1945 עם עוד 15 פיגועים שהתרחשו בין ספטמבר לאוקטובר. אולם ב -XNUMX באוגוסט, בעוד שהפלוטוניום היה עכשיו בדרכו לטינין, נכנע יפן והמטען חזר לארצות הברית.
