האם באמת ייתכן שמישהו מרומא חשב ברצינות לשגר את טורנדו האיטלקי לעיראק (לא סוריה)?
האם הרצון להשתתף בסכסוך נגד דאעש הוא כה רחוק, כמעט כאילו היינו צריכים להשתתף בפלישה לרוסיה, אפילו במחיר הקרבת חייהם של טייסינו?
ואיך אתה חושב שזה ייגמר אם אחד הטורנדואים שלנו היה מתמודד, בגובה נמוך, אחד ממאות אנשי מנאפאד (שניהם ממשפחת סטרלה וגם סטינגר) שנגנבו תחילה מההתבוננות של סדאם ואחר כך מאלו של הצבא הנאמן הסדיר?
או אם היה זה לטוס על שטח בו אחד מאלף כלי רכב שננטשו על ידי חיילים רגילים והושג על ידי דאעש ללא מכה, רבים מהם מצוידים בחימוש נ"מ נוסף לטווח בינוני יכולים להיות מבצעיים?
שיקול הדעת, שהודלף על קוריירה דלה סרה, הוענק בקור על ידי משרד הביטחון שהתבצר מאחורי ביטוי נסיבתי: "זו רק אחת ההשערות".
טורנדו, לפי השמועות, יעברו מההכרה והארת המטרות להפצצת יעדים רגישים. טורנדו של העדר השישי בגדי יפעל מכווית כדי לפגוע ביעדים בעירק. לכן איטליה תצא למלחמה בטרור עם פלטפורמות אוויריות משלה.
ישנן הרבה מבוכה בהקשר זה. הסיבות? כידוע בעירק אין יחידות מערביות שיכולות לאתר יעדים בטוחים, אלא רק חיילים מקומיים שהפגינו לא פעם את ערכם האמיתי ואת נאמנותם. אך הבעיה העיקרית היא רק אחת (ומעבר ליכולת של טייסינו, בין הטובים בעולם): האויב. אנחנו ב -2015, לא בזמן המלחמה הקרה.
הטורנדואים, בהמות גדולות שנכנסו לשירות בסוף שנות ה -70 ואשר עלו קצת פחות מ -30 אלף יורו לשעת טיסה, קיבלו את המשימה לחדור למרחב האווירי הסובייטי בגובה נמוך מאוד ובמהירות גבוהה מאוד, להפציץ את אזורי העניין עם מכשירים גרעיניים. תכונה זו, הגובה הנמוך והטיסה המהירה מאוד, חדירת העומק הנקראת בעגה, נעלמה עם סיום הגוש הסובייטי, והתפשטות מערכות טילים נגד מטוסים יעילים יותר ויותר.
בשנים האחרונות השתנתה גם הפילוסופיה הצבאית, שכופה בשלבים המוקדמים עליונות אווירית והפצצות עם מטוסי התגנבות. על קצה המזלג, הטורנדואים שהגיעו לסוף מעגל חייהם עוצבו לטיסה בגובה נמוך בזכות הרדאר שלהם, ה- TFR, שיש לו יכולת לעקוב אחר האדמה. סינתזה למקסימום: הרדאר ממפה את השטח הבסיסי ומבטיח גובה קבוע הימנעות ממכשולים.
במהלך המלחמה הקרה ההפסדים, במה שהיה יכול להיות שביתה ראשונה או שנייה, נחשבו כ"מקובלים ". בשנת 2015 כבר לא. כדי לפתור את "הבעיות" הללו, צפוי ה- F-35, טורנדו הוסבו לפעול בגובה בינוני-בינוני-גבוה, אך רק בהקשרים מתירניים, כאשר האויב יחסית חסר מבחינת ההגנה האווירית. אבל הוא שכח מהר מדי, אולי, כי דאעש הפיל לפחות שני מטוסי F-16 ומספר לא ידוע של מסוקים. פלטפורמות עם קשיי הפעלה שונים, אך נהרסות באותה מידה. זאת מכיוון שבעיראק לא בוצעה הפצצת שטיח מאסיבית כדי לאפס הגנות שאינן בעמדות קבועות, אולם התקפות ממוקדות אינדיבידואליות שהפחיתו, אם כי מעט, את כוחה נגד מטוסים של המדינה האסלאמית.
מה בשטח, אפילו האמריקאים לא יודעים, אותם הם סומכים על המקומיים להשיג את היעדים שהם פגעו בהם מטוסי F-16 ו- F-18, מטוסים מודרניים בהרבה מאשר טורנדו (למרות עדכונים) . השאלות הן לגיטימיות, בתקווה שהשערה זו איננה מורשת שאנו גוררים מההתערבות ברוסיה.
הפוליטיקאים שלנו, אם הם באמת מחליטים לעשות זאת, חלילה, צריכים גם הם להכין את עצמם לקראת הסינון של הצוותים המופלים. ניתן יהיה להביט לנטוש אחרים (המחשבה עוברת לגורל הנחתים עדיין לא בטוח) רק משום שהבטחנו דוד סם.
(צילום: הגנה מקוונת)
