ההתפשטות המהירה של הרשת והמעבר מאיום חד כיווני כמעט צפוי לסדרת אתגרים רב-צדדיים וא-סימטריים הפכו את המסגרת הגיאו-פוליטית הנוכחית לנוזלית ובלתי יציבה.
בתנאי שהשיטה המסורתית של כוח קשה ומושג ההכלה מבוססת על התקליטור. "משחקי סכום אפס" כבר לא ישימים, הצורך לשים מידע או אינטליגנציה, כמתגלה אמצעי ניגודיות ראשוני. אף על פי שמקובל לדעת כי אינטליגנציה היא כלי יעיל בפני עצמו, מגוון התשומות שיש לקונטקסטליזציה ומתואמות בתוך תרחישים מורכבים מציע לרמוז מערכת שיתוף מודיעין יעילה ויעילה כמכפיל אפקטים. אופטימיזציה של מתודולוגיה זו חייבת להיות מבוססת על האיזון בין מושג הצורך לדעת, המספק גישה למידע רק למי שיש לו את האישורים המתאימים, שהוא זקוק לו למלא את תפקידו בצורה נכונה, ושל זה של צריך לשתף, ולפיו שיתוף המידע בקהילת המודיעין הוא קריטי לשם ניגוד הולם לאיומים הקיימים.
בהתחשב בשכיחות הגוברת של אינטרסים בתחומים אסטרטגיים ועל בסיס ההתנסויות שנובעות מהמשימות הבינלאומיות האחרונות, ארגונים כמו נאט"ו והאיחוד האירופי החליטו לאמץ דוקטרינה מבצעית המבוססת על הגישה המקיפה, המורכבת משיטת ניהול משברים הכולל את כל ההיבטים האופייניים של תיאטרון ההפעלה: פוליטי, צבאי, חברתי, דתי, כלכלי. מערכת כזו מחייבת נוכחות, במעלה הזרם, של סביבת שיתוף מודיעיני שתפקידה לחילופי מידע מהירים ואמינים ברמות שונות בין הנושאים השונים המעורבים. בהקשר של נאט"ו, בנוסף לפרויקטים כמו לוחמת רשת צנטרית ברשת (NCW), במטרה להגביר את המודעות הסיטואציה המשותפת של מפקדים באמצעות שיתוף יעיל יותר של מידע שנרכש על ידי כל יחידה בסביבת הפעולה, ישנם כמה גופים המוקדשים לביצוע פעילויות לשיתוף מודיעין:
חטיבת המודיעין, הממוקמת בסגל הצבאי הבינלאומי (IMS), המייצרת הערכות מודיעין מבצעיות / אסטרטגיות לוועדה הצבאית בה משתתפים נציגי המדינות החברות;
מרכז הסיטואציה של נאט"ו (מרכז המצב), האוסף מוצרי מודיעין שמקורם בגופים רלוונטיים של נאט"ו ומפיץ אותם בתוך מטה מטה נאט"ו לכל נציגי המדינות המשתתפות בנאט"ו;
יחידת המודיעין (IU), שמאז 2007 מחליפה את יחידת המודיעין לאיום טרור (TTIU), מבינה שיתוף גדול יותר של המודיעין בין מקבלי נאט"ו השונים ביחס לסיכונים ואיום טרור;
מרכז האיחוד למודיעין, אשר מטרתו לתמוך במבצע פיקוד של בעלות הברית (ACO) באמצעות שיתוף של מוצרי מודיעין המנבאים משברים פוטנציאליים, וכן לתמוך בתכנון פעולות שהובלו על ידי נאט"ו.
אופיו הרב-גוני והלא-קונבנציונאלי של האיום הציב את חילופי המידע כבסיסים גם במדיניות שנקט האיחוד האירופי בתחום אכיפת החוק והביטחון. החלטת המסגרת של המועצה 2006/960 / RIA בנושא הפישוט של חילופי מידע ומודיעין בין רשויות המדינות החברות אישרה את החשיבות הבסיסית של שיתוף מודיעין באיחוד האירופי, תוך הצבת הרצון לתקן ולהאיץ את חילופי המידע, תוך התבססות שיתוף פעולה כזה על "עקרון הזמינות" שמכוחו הנתונים הרלוונטיים יכולים להסתובב בחופשיות בשטח אירופה מבלי שיושפעו מגבולות הגבולות הלאומיים וההבדלים החוקיים. קו מבצע פוטנציאלי לשיתוף פעולה משטרתי רב יותר הוא בוודאי חיזוק התכנים שקבע האמנה על תפקוד האיחוד האירופי, המספק, בין היתר, אפשרות לנקוט בצעדים שמטרתם לחזק את האיסוף, הארכיון, הטיפול, הניתוח. והחלפת מידע המעניין. בהקשר זה EUROPOL מהווה את נקודת ההתייחסות האירופית בעניין זה תוך התייחסות מיוחדת לתיאום פעולות המשטרה השונות בין המדינות החברות הנוגעות להפגנות הפליליות החמורות ביותר.
בנוסף, אמנת ליסבון קבעה שיתוף פעולה מוגבר בין המדינות החברות בתחום מדיניות החוץ והביטחון המשותפת, שגם במקרה זה כרוך חיזוק ברור של מנגנון המודיעין. הגוף העיקרי המוקדש לפעילות מסוג זה הוא EUIntCen (מרכז המודיעין) הממוקם בשירות הפעולה האירופי החיצוני (EEAS). תוך ניצול שיתוף הפעולה של מומחים משירותי המידע של המדינות השונות, תפקידו לספק, על בסיס מידע על קוד פתוח, ניתוחי מודיעין ותמונות מצב על טרור ואיומים אחרים בפני הנציג העליון וכל המנהיגים הפוליטיים. אירופה. גוף רלוונטי נוסף הוא המטה הצבאי של האיחוד האירופי (EUMS) שמבצע פעילויות אזהרה, הערכת מצב וניהול משברים מחוץ לאיחוד.
תרומה אפקטיבית הניתנת לשיתוף מידע רלוונטי ניתנת גם על ידי גורמים פרטיים שמשתפים פעולה עם המוסדות בנושאי ביטחון. בהקשר זה, יש להזכיר את תפקידה של ה- FIU (היחידה למודיעין פיננסי) במאבק בהלבנת הון ומימון טרור. על פי המלצות מקוריות של ה- FATF (קבוצת הפעולות הבינלאומיות הפיננסיות), יש לגופים אלה כמשימה העיקרית לפעול כקשר בין המערכת הפיננסית לבין כל שאר הרשויות הלאומיות והזרות העוסקות במאבק בתופעות פליליות באמצעות הניתוח שיתוף מידע הנוגע לדיווחים על תנועות פיננסיות חשודות ממפעילי המגזר.
למרות המאמצים שנעשו להגדרת סביבת שיתוף מודיעין אפקטיבית ברמות שונות, החל מהסוכנויות הבין-ארגוניות ועד הבין-ארגונים, עדיין ישנם כמה חסמים להשגת פרויקט שאפתני כזה. ניתן לסכם את המגבלות הללו באופן הבא:
חוסר תכוף של כיוון פוליטי אחיד בין ארגונים בינלאומיים ובתוכם (במיוחד האיחוד האירופי) שצריכים לחלוק מודיעין. זה כרוך באפשרות שאם קיימת מערכת משותפת במלואה, מדינה משתמשת בנתונים או במידע למטרות שאינן תואמות את אלה של המדינה שאספה או עיבדה אותם;
נוכחות מודל אינטליגנציה היררכי ובירוקרטי ביותר המונע את זרימת המידע האופקי. לעתים קרובות מאוד קיים חוסר תקשורת גם בין סוכנויות לאומיות;
הפחתת ההשקעות בגורם האנושי והיעדר תורת הכשרה הומוגנית בין המדינות השונות המאפשרת לזייף מפעילים ואנליסטים עם תרבות רחבה וספקטרום רחב וגמישות מנטלית, שנועדה ליישום טכניקות וטכנולוגיות מודרניות של איסוף וניתוח נתונים;
התנגדות באמון בתהליך האנליטי שאחריו מפיק המידע הנובע מכל הבדלים בתחום התרבותי, הדוקטרינרי והטכנולוגי;
נוכחות של הבדלים, לעיתים מאוד רלוונטיים, בתחום הטכני בשלבים השונים של מעגל המודיעין. לשחקן עם פוטנציאל גדול יותר ב- HumInt, TechInt ו- SigInt (וביטויים נלווים) יהיה כוח משא ומתן גדול יותר מאשר מידע;
נוכחות של מגבלות מחמירות על סיווגי סודיות שקשה להתגבר עליהן אם לא באמצעות ארגון מחדש של הנושא במושב חקיקתי או ממשלתי.
כדי להתגבר על כל המגבלות הללו ולממש את היתרונות האובייקטיביים הנובעים משיתוף מידע מושכל, נראה שיש צורך לחשוב מחדש על כל מערכת האבטחה וההגנה מהבסיס. בתוך סביבה של שיתוף מודיעיני, יש לשתף את יחידת האוריינטציה הפוליטית המנחה את עבודתם של השחקנים הבינלאומיים הגדולים ומכוונת משימה מלאה. זה אמור גם להוביל ליישום כלי HumInt ולהכשרה של קבוצה של מנהלים בכירים, מפעילים ואנליסטים אשר, תוך שמירה על דפוסי הנפש והתרבות שלהם, מצליחים לעבוד בצורה משלימה ומשולבת בכל שלבי מעגל המודיעין על ידי ביטול את הפערים שנמצאים כיום בשלבים מסוימים. זה יביא לקיצור הזמן הטכני לאיסוף, עיבוד והפצת מידע שישקף עלייה בזמניות להתמודד עם איומים מסוימים.
בין הסיכויים הראויים ליישום מהיר הוא הקשור לסיווג וגישה למידע. במובן זה, רצוי לבצע הומוגניזציה של הקריטריונים להקצאת סיווגי הסודיות, כמו גם פרוטוקולי סיווג פונקציונלי יותר ויצירת מסדי נתונים המובנים בשלושה רמות, אסטרטגיות, תפעוליות וטקטיות, שתואם רמה מקבילה של עיבוד מידע. ברמה האסטרטגית, עיבוד הנתונים יוצב בהקרנה אסטרטגית, כלומר אינטרפולציה של אותו הדבר עם אחרים המתאימים ורחבים אחרים, אשר הערכותיהם יקבעו את העיבוד החזוי של התפתחות אסטרטגית; ברמה התפעולית יהיה העיבוד של הנתונים המותשים, בזמן ותוקף, בהקשר התפעולי הנוכחי. ברמה הטקטית יהיה מסד נתונים הכולל נתונים גולמיים המחולקים לקטגוריות, איומים, אזורים גיאוגרפיים.
מכיוון שמידע מייצג נכס אסטרטגי של מדינה, ובהרחבה, של ארגון בינלאומי החולק מטרות מסוימות, רצוי לחזק מערכת הגנת מידע המפורשת בשלושה מישורים: גישה המבוססת אך ורק על עיקרון הצורך לדעת דרך שלבים שונים של כניסה למסדי נתונים גם על בסיס סקרים ביומטריים; הגנה טכנית שמטרתה להגביל ככל האפשר את השימוש, מניפולציה והעברת נתונים רגישים דרך, למשל, מערכת התראה במקרה של הפרה של פרוטוקולי התייעצות ורכישת מידע המאפשר לתחנת בקרה. מרוחק, להתערב במהירות לדחיית הפעולה הלא ידועה; נהלי ביקורת ומעקב בין המפעילים השונים על מנת לדעת על בעיות או פערים ולנקוט בפעולות לתיקוןן.
ההשפעות של ארכיטקטורה כזו ייפלו על תהליך השיתוף אשר יהיה בטוח ופונקציונאלי יותר.
כדי לרכוש את היתרונות המתוארים ולרכוש כוח רזולוציוני בסוג החדש של סכסוך, ברור אפוא כי חילופי מידע מתוזמנים במועד הם הדרך לעבור ללא ספקות נוספים. הפעולה ההכרחית לביצוע היא אפוא יישום צוואה פוליטית המתורגמת למכשיר יחיד ועומד בבסיסו הקובע את הדוקטרינות וכופה ביטול של כפילויות מיותרות, רציונליזציה ושיתוף משאבים, מידע, טכנולוגיות הערכות, תוך שמירה על ריבונותה של כל מדינה על כנה.
כל זאת תוך שמירה מתמדת במסגרת משפטית המגנה על זכויות אדם בסיסיות, פרטיות ועל העיקרון הדמוקרטי.
יתר על כן, אין די בחלוקת מידע על הסטטוס קוו לפני הניתוח, אך זה גם ומעל הכל הכרחי כדי להעביר את תוצאות הפעולה. אסור שפעולת השיתוף תסתיים בתכנון המשימה אלא חייבת לכלול גם שיתוף של מרכיבי האימות והבקרה על התוצאות שהתקבלו על מנת לשתף את השיעורים שנלמדו בין השחקנים הבינלאומיים השונים באופן משביע רצון ולזהות, לשפר אותם, ההיבטים השונים הנחשבים קריטיים.
לא יכול להיות שיתוף מודיעיני ללא שיתוף רצון.
אנדריאה סטריפולי לנטרניני
