תרומה זו מבוססת על הסצנה הבינלאומית הנוכחית, גם ביחס לבתי הקולנוע שבהם הכוחות המזוינים שלנו מעורבים בתפקידים שונים, וההצעות החוק שקיבלו בחודשים האחרונים סיקור תקשורתי ומעוררות עניין. של הכותב הן כמשפט הקשוב לנושאים צבאיים והן כ"פוליטיקאי "ואשר, אם כי בכיוונים מנוגדים, מדגישים את המרכזיות והחשיבות ההולכת וגוברת שהשיתוף הפעולה האזרחי-צבאי חייב (או צריך) להציע ולהציע את נקודת המוצא עבור כמה הרהורים, שיקולים והצעות.
אני מתכוון, בפרט:
חוק היוזמה העממית הנוגע ל"מוסדות ושיטות מימון של המחלקה להגנה אזרחית לא חמושת ולא אלימה ", שקודם על ידי סדרה של תנועות, קבוצות ועמותות שונות, תוך הקפדה על קמפיין" הגנה אחרת אפשרית "; להצעה שהשיק שר המורשת התרבותית והתיירות, דריו פרנצ'שיני, שבראיון ל"הגרדיאן ", במרץ האחרון, ביקש להקים כוח שמירת שלום של האו"ם להגנה על אתרי המורשת העולמית סיכון מאיזיס.
לגבי הראשון, הוא הצעת חוק, שהוגשה לבית המשפט העליון של הקצינות בחודש יולי בשנה שעברה, ראה 50.000 חתימות להגיע משלה בימים האחרונים, עם המסירה היחסית של התיק כולו אל בית הנבחרים.
לפני שנכנס לגוף ההצעה האמורה, סקרן להדגיש, מצד אחד, כי אוסף החתימות הנ"ל החל, כאמור, לפני קצת יותר משנה, לרגל "יום הרפובליקה הראשון הדוחה מלחמה". , שהתקיים ב -2 ביוני; מאידך גיסא, (של החוק המוצע) "הסיקור הפוליטי" שלו, שמאז היה יכול להיות יו"ר הלשכה הנוכחי, כב ' לורה בולדריני.
בנוסף לאמור לעיל, גלילת דפי אתר ההפניה (http://www.difesacivilenonviolenta.org/grazie-alle-firme-da-tutta-italia...) נראה כי כדי להצטרף ליוזמה היו גם "עשרות ראשי ערים של ערים גדולות וקטנות (רומא, מילאנו, נאפולי, גנואה, רג'יו אמיליה, פאביה, מודנה, מסינה, ויצ'נזה, ליוורנו, קליארי ...) ושל מועצות עירוניות רבות, כמו האסיפה המחוקקת של אמיליה רומאניה ".
כניסה לגופה, לעומת זאת, הצעת החוק המדוברת מורכבת רק ארבעה מאמרים: מה הכי מעניין למטרות תרומה זו היא מאמר 1 אשר מסביר את אופיו ואת מטרתו של כלי חדש זה שאמור להיות אפילו חלופי (אכפת לך : לא משלימה) להגנה מזוינת.
בפיסקה 1 למעשה נקבע כי "בהתאם לעיקרון החוקתי של דחיית מלחמה, המכונה בסעיף 11 לחוקת הרפובליקה האיטלקית, וכדי להעדיף את מילוי חובות החובה של סולידריות פוליטית, כלכלית וחברתית. , כאמור בסעיף 2 לחוקה, ומילוי חובת ההגנה על המולדת כאמור בסעיף 52 לחוקה, צורת הגנה חלופית לצבאית הנקראת "הגנה אזרחית, לא חמושת ו לא אלים ", ככלי הגנה שאינו כרוך בשימוש בכלי נשק ואלטרנטיבה לזו הצבאית".
בהמשך, בפסקה 2 נקבע כי "למטרות האמורות בפסקה הקודמת, הוקם" נשיא מועצת השרים "המחלקה להגנה אזרחית, לא חמושת ולא אלימה, שתלויים בה: 1) החיל האזרחי. di Pace, אשר הניסוי שלו נכלל בחוק מיום 27 בדצמבר 2013, נ. 147 הקובע הקמת תנאי שיעסוק בפעולות שלום לא ממשלתיות באזורי עימות או בסיכון לסכסוך או באזורי חירום סביבתי; 2) מכון המחקר לשלום ופירוק הנשק, שיוקם עם חוק עוקב ספציפי ", בעוד שבפסקה הבאה, כי" למטרות האמורות בסעיף 1 סעיף 1 לחוק זה, "המחלקה להגנה אזרחית לא חמוש ולא אלים "חייב לספק צורות של אינטראקציה ושיתוף פעולה עם:
המחלקה להגנה אזרחית כגוף ההתייחסות של השירות הלאומי להגנה אזרחית המוסדר בחוק 12 ביולי 2012, n. 100 ותיקונים ותוספות שבאו לאחר מכן, מחלקת הכבאים, הצלה ציבורית והגנה אזרחית שנערכה במשרד הפנים; מחלקת הנוער והשירות הלאומי האזרחי שהוסדרו על ידי צו ראש הממשלה מיום 21 ביוני 2012, בפרט עם הקמת "המועצה הלאומית להגנה אזרחית, לא חמושה ולא אלימה" בין המחלקות הנזכרות עם תפקידים משותפים של כיוון והשוואה שיש להסדיר. עם תקנות עוקבות שניתנו על ידי ראש הממשלה בהסכם עם משרד הפנים ".
לבסוף, בפסקה 4, מוגדרים סוף סוף משימותיו של מכשיר הגנה חדש ועתידני זה, שלדברי המציעים, אמור להיות מורכב ב" 1) הגנה על החוקה, המאשרת את הזכויות האזרחיות והחברתיות שנקבעו בה, הרפובליקה וה עצמאות וחופש של המוסדות הדמוקרטיים במדינה; 2) להכין תכניות להגנה אזרחית לא חמושה ולא אלימה, לתאם את יישומן ולבצע מחקר וניסויים, כמו גם צורות יישום של הגנה אזרחית לא חמושה, כולל הכשרה וחינוך נדרשים של האוכלוסייה; 3) לבצע פעולות מחקריות לשלום, פירוק מנשק, לבידול הייצור ההדרגתי והסבה של תעשיות ביטחון למטרות אזרחיות ולפתרון סכסוכים צודק ומתמשך, ולהכין מחקרים שמטרתם החלפה הדרגתית של הגנה מזוינת עם האזרחי הלא אלים, לספק הכשרה של כוח האדם השייך למבניו; 4) קידום מניעת סכסוכים מזוינים, פיוס, תיווך, קידום זכויות אדם, סולידריות בינלאומית, חינוך לשלום בעולם, דיאלוג בין-דתי ובמיוחד באזורים שנמצאים בסיכון לסכסוך, בסכסוך. o פוסט-קונפליקט; 5) לארגן ולכוון את מבני ההגנה האזרחית הבלתי-חמושה והלא-אלימה ולתכנן ולתאם את השימוש באמצעים ובכוח המוקצה לו; 6) בניגוד למצבים של השפלה חברתית, תרבותית וסביבתית ולהגן על שלמותם של החיים, הסחורות, ההתנחלויות והסביבה מפני נזק שנגרם כתוצאה מאסונות טבע ".
הערות שצריך להתקדם יהיו שונות, אך, בשל הצורך במרחב ובמגבלות של נושאים, אני מגביל את עצמי להדגיש את המפורט באמנות. 4, co. 4, לא. 3, כאשר מתייחסת להחלפה הדרגתית של הגנה חמושה בהגנה אזרחית לא אלימה. ידוע כיום כי גם לנוכח חוקים 230/1998 ו- 64/2001, לצורך "חובת הגנה" (סעיף 52 לחוקה), יש להתייחס למספר רב של צורות הגשמה: הן מבחינה צבאית והן מבחינה מזוינת, הן במובן לא חמוש ולא צבאי (ולכן "אזרחי"). אך באותה מידה ניכר כי ההגדרה הרגילה של "הגנה לאומית" נותרה ממושמעת בחוק מס. 14 בנובמבר 2000, לא. 331, המייחסת לכוחות המזוינים את "משימת עדיפות ההגנה על המדינה", ואת משימת הפעולה "על מנת להשיג שלום וביטחון, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ולקביעות ארגונים בינלאומיים מהם איטליה היא חלק מזה ". יתרה מזאת, עליהם לתרום "לשמירה על מוסדות חופשיים" וכן לבצע "משימות ספציפיות בנסיבות של אסון ציבור ובמקרים אחרים של צורך ודחיפות יוצאת דופן" שהם ממלאים עם הכוחות הזמינים, כלומר אם הם לא מחויבים למלא את המשימה העדיפה. על פי החוק. כתוצאה מכך, כפי שאושר על ידי דוקטרינה כמעט פה אחד בעניין, על ידי ההגנה הלאומית עלינו להבין כיום את המתחם של נטיות, אמצעים ופעולות צבאיות ואזרחיות, המאפשרות לאומה למנוע ולהתמודד עם מצבי משבר וחירום, פנימיים ובינלאומיים. כמו גם סכסוך מזוין.
בין היתר, אם זה נכון, כמו תומכי הצעת החוק הזאת טוענים, כי האמנות. 11 של החוקה שלנו מספק את הדחייה של המלחמה ככלי עבירה, זה לא להוציא את זה, אלא כאמצעי הגנה, כפי שחזה גם על ידי מגילת האומות המאוחדות (אשר איטליה היא חלק) אשר בתורו, תוך איסור ב עקרון השימוש בכוח (סעיף 2) קובע כי אף אחת מהוראותיו אינה פוגעת בזכות הטבעית להגנה עצמית אינדיווידואלית וקולקטיבית, ומציעה במפורש את האפשרות להשתמש בכוח מזויין להגיב לתוקפנות (סעיף 51), או אם יש להגן על השלום (כותרת VII).
הדיכוטומיה הנוכחית והנחוצה בין ההגנה האזרחית וההגנה הצבאית ניכרת אפוא, אך נראה שמקדמי החוק מתעלמים מכך:
כבר עם צו ראש הממשלה מ -18 בפברואר 2004 הוקמה ועדת ייעוץ להגנה אזרחית לא חמושת ולא אלימה (DCNAN) בראשות מועצת השרים; שדווקא ועדה זו הדגישה את מה שהסופר חזר עד כה, כלומר ההשלמה הדרושה - ולא חלופות - של ההגנה האזרחית והצבאית, גם מנקודת מבטם של האמנות ושל הארגונים הבינלאומיים שאיטליה היא חלק מהם; שדווקא על מנת לתאם התערבויות הגנה צבאיות במסגרת הכללים המוכתבים על ידי הברית האטלנטית, תוך התייחסות מפורשת למשימות - למען האמת השיורית - שחוק 1992 מייחס גם את הכוחות המזוינים מבחינת ההגנה האזרחית (אשר במקרה זה ללא ספק יש להחשיב "הגנה אזרחית"), קיים "מרכז צבאי להגנה אזרחית" בצוות ההגנה שמארגן מדי שנה קורסים לשיתוף פעולה אזרחי וצבאי. כי באשר לתפקידם של הצבא והאזרחים באזורי סכסוך, במיוחד בכל הנוגע לשלב מניעת הסכסוך, אך גם בצורות השונות של שמירת שלום ובניית שלום אזרחית, מבחינה מבצעית לא ניתן לייחס אותם לרמה המבצעית. אך ורק לאזור הפרויקט הכלול במערכת SCN הנוכחית. אם לומר זאת במילים אחרות, אין זה אפשרי להפקיד את תפקידם של שומרי שלום לא צבאיים במלואם בידי מפעילי שירות המדינה בלבד (גם אם הוכשרו במיוחד), כשם שאין להכחיש שחלק מהפרויקטים וכמה נושאים המעורבים במערכת השירות הציבורי עדיין מהווים כיום. אזכורים מיוחסים לביצוע פעולות שלום, פיוס, מניעת סכסוכים, ניהול ושינוי טרנספורמציה.
ובכן, מכל הבחינות, נראה כי חסידי החוק הנזכר לעיל והמתנגדים הפוליטיים שלהם אינם לוקחים בחשבון כלל: ומצד שני, בטקסט המחוקק אין כל אזכור לאינטראקציה או לסינרגיה עם משרד הביטחון, עם זאת, עם רשויות הצבא.
הוסיפו לכך את העובדה כי הצעה כזו אפילו לא לוקחים בחשבון את התרחישים הבינלאומיים הנוכחיים (המשבר באוקראינה, במצבים שונים במזרח התיכון ובאזור צפון אפריקה, כמו גם את חוסר היציבות הבלתי פתורה באזור SAHEL, עד כמה שם ).
בעניין זה, בנאומו האחרון, שהתקיים ברומא, לרגל סדנה הנוגעת ל"השתלבות האזרחית-צבאית בתכנון ", הדגיש האדמירל לואיג'י בינלי מנטלי, אז הרמטכ"ל. חשיבותה של "גישה כוללת" הולכת וגוברת יותר ויותר, כלומר גישה הוליסטית ומתואמת לא רק בין מדינות האיחוד, אלא, בתוכם, בין המישור האזרחי לצבאי, במיוחד במבנים הפוליטיים-אסטרטגיים בריסל, להתמודד, לפתור או לפחות להקל על המשברים הדינמיים והמורכבים ההולכים וגדלים המאפיינים את התרחיש האירופי והעולמי (במובן זה, הם מהווים עדות לחשיבותה של שילוב אזרחי-צבאי יעיל, למשל, פעולות אירופיות בקרן של אפריקה, כמו EUNAVFOR אטאלנטה, EUTM סומליה, EUCAP NESTOR).
על רקע זה, אנו חוזרים ומדגישים את אי-ההתאמה המוחלטת ואי-ציות למציאות של החוק המוצע, אשר בין היתר הובא לידיעת הפרלמנט שלנו ואשר נראה כי יש לו תמיכה פוליטית יוצאת דופן.
בפרספקטיבה זו, נראה כי אמירתו של פרנקלין ד. רוזוולט כבר מציעה את הסיכום הנכון לפני שנים: "הוכח כי התחרות מועילה עד לנקודה מסוימת ולא מעבר לכך, אלא שיתוף פעולה, שהוא הדבר שעלינו לשאוף אליו כיום, מתחיל במקום בו התחרות פועלת ".
במובן הפוך לחלוטין, נראה כי ההצעה של השרה פרנצ'שיני הולכת (שכבר הייתה לו "מחיאות הכפיים" של מנכ"לית אונסקו, אירינה בוקובה, וכבר בבחינת ועדת הסנאט השביעית), שהוזכרה לעיל ומתנגדת כאן. משיקולים קצרים שלוקחים את רמזם מהשיקול העצוב לפיו עימותים מזוינים היוו ועדיין מהווים את אחד הגורמים העיקריים לפגיעה והרס של המורשת התרבותית והעולמית, לא רק מטעמי צורך להשיג מטרה צבאית אלא גם משום שבאסטרטגיה של הנושא התוקפן, ההתקפה על המורשת התרבותית שקולה לניסיון לבטל את הזהות והזיכרון ההיסטורי של האויב (מ"קרתגו דלנדה אסט "הקדומה ועד ההרס הנוכחי של דאעש). ובכן, בעקבות אמנות ג'נבה ב -1949 ואמנות האג משנת 1954 (והפרוטוקול השני משנת 1999), ההתקפות כנגד מורשת תרבות מהוות כיום הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ובהקשר לסכסוך, יכול להיחשב כפשעים לאומיים, פשעי מלחמה או אפילו פשעים נגד האנושות: שיקולים אלה אינם מופרדים מההשתקפות לפיה איטליה מחזיקה במחצית מכל המורשת התרבותית בעולם ומספר הנכסים הגבוה ביותר הנחשב "מורשת של "אנושיות", בנוסף לעובדה שהיא, עם כוחותיה המזוינים, אחת התורמות הראשונות לאו"ם להשתתפות במשימות תמיכה לשלום, הם גרמו במדויק למטה ההגנה להקים הנחיה התווה באופן כללי את האלמנטים הבולטים של הכללים, המוסכמות והפרוטוקולים המתערבים בנושא במטרה להפיץ את משטר המניעה והסנקציה בתוך הכוחות המזוינים. אנשים בעניין. אימון זה בהחלט מכין את זה שחיילינו, בתורם, חייבים לספק בחו"ל, במשימות בהן הם עוסקים, ורואים, בין משימותיהם, גם את אלה של הכשרה והדרכה: כך, בדיוק ביחס מורשת תרבותית, הצורך בשיתוף פעולה אזרחי-צבאי גדול ואינטנסיבי יותר נראה לעין עוד יותר, גם בנושא המסוים שעסק בו ובכישורים המקצועיים הספציפיים הנדרשים.
מנקודת מבטו של הצעתו של השר פרנצ'שיני, בהתחשב בשיקולים שבוצעו עד כה, הוא האמין כי כוחות הצבא שלנו יכולים בהחלט להיות נקודת הייחוס, גם בתוך האו"ם, בהכנה התיאורטית והמעשית של קסדות עתידיות ורצויות צוותים כחולים התמחו בהגנה על מורשת תרבותית, בהקשר טבעי של שיתוף פעולה אזרחי-צבאי במיוחד, במקרה זה, עם אנשי מקצוע וגופים אזרחיים השייכים לעולם האמנות והתרבות.
מרקו ולריו ורני
[המחבר, עורך הדין של בית המשפט של רומא, הוא מומחה במשפט הפלילי, המשפט הפלילי הצבאי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי. קצין בחופשה (מפקדי תפקידים) של חיל-הצלב האדום האיטלקי הוא יועץ מוסמך של הכוחות המזוינים ליישום הדי.וי.או בסכסוכים מזוינים וחבר ביחידה ליחסים בינלאומיים של לשכת עורכי הדין של רומא.
