בבחירות לנשיאות רוסיה ב-2024, שנערכו בין ה-15 ל-17 במרץ, השיג ולדימיר פוטין ניצחון בכמעט 90% מהקולות, לפי התוצאות הרשמיות.
עם זאת, הבחירות זכו לביקורת עקבית על היעדר תחרות חופשית ועל התנאים שבהם נערכו, לרבות מעצרו ומוותיו בכלא של אלכסיי נבלני, דמות מובילה באופוזיציה, והדרת מועמדים אחרים.
יש לשאול שתי שאלות אמיתיות: מתי רוסיה תהפוך בעצם לדמוקרטיה? e ממתי יש לנו את הזכות להסביר את זה לאחרים?
רוסיה תמיד הייתה משטר אוטוריטרי, מודל שלובש צורות שונות במהלך מאות השנים: מהאימפריה, עם ריכוז הכוח בידי הצאר, ועד לברית המועצות שלאחר מכן תחת המשטר הקומוניסטי, שראתה דמויות כמו לנין וסטלין מבצעות אכזריות וטוטאליות. שליטה על המדינה.
לאחר תקופה קצרה של רפורמה תחת גורבצ'וב בשנות ה-80 (שהביאה, במקרה, להתמוטטות ברית המועצות...) הפדרציה הרוסית המשיכה להפגין נטיות אוטוריטריות.
אז למה היינו צריכים לצפות למשהו אחר? מדוע, בהצבעה אחת, החליטה מוסקבה להפסיד את מלחמת העולם ששחררה בצורה מגושמת?!!!
או אולי בגלל שרצינו להסיט את תשומת הלב מהסתירות שלנו.
דמוקרטיה אמיתית מבוססת על עקרונות יסוד המבטיחים כיבוד זכויות וחירויות הפרט, וכן השתתפות פעילה של אזרחים בתהליכי קבלת החלטות הנוגעים לקהילה.
אז בואו נשאל את עצמנו כמה שאלות ונענה בכנות:
- האם מקור הכוח הפוליטי שוכן בעם, המממש בחופשיות את זכותו להצביע לבחירת נציגים עצמאיים?
- האם ההימנעות בדמוקרטיה שלנו כמעט אפסית כמו זו של המשטר הרוסי או כזו שכעת היא מערבת מחצית מהאזרחים?
- האם בארצנו החוק חל באופן שווה על כולם, כולל שליטים?
- האם פעולות הממשלה שקופות והפקידים אחראים להחלטותיהם?
- האם זכויות יסוד, כגון חופש הביטוי והעיתונות, יעילות או רשמיות (אם כי זוכות להערכה רבה)?
- האם מערכת המשפט עצמאית וחסרת פניות?
אם יש מעט היסוס, אולי כדאי שנסתכל בבית לפני שנצרח במקום אחר.
רוסיה נמצאת ברגע רציני: יש לה מנהיגות שלווה מבחינת קונצנזוס והיא ממשיכה בנתיב "מבוסס על ספרינג רולס" נועד לתהום.
האם הרטוריקה הפרו-רוסית מראה אינדיקטורים כלכליים חיוביים במזרח? אני זוכר את סבא שלי כשהוא בתורו נזכר באימרה פופולרית ישנה, שנאמר: "כשדברים משתבשים, אנחנו צריכים מלחמה טובה!".
למרות ההשלכות האתיות והאנושיות, ה כלכלות מלחמה, יש היבטים חיוביים: עם הוצאות ציבוריות גדולות יותר הם מעוררים צמיחה, יוצרים הזדמנויות עבודה, ביקוש מוגבר יכול להוביל לצמיחה אקספוננציאלית ולהתקדמות טכנולוגית משמעותית. יתר על כן, להוצאות צבאיות יכולה להיות אפקט מכפיל נוסף, להשפיע לטובה על תעשיות אחרות.
אז למה להכחיש ולנסות להכחיש? זה נכון, אבל יש לזה ויהיו לה השלכות ארוכות טווח...
אירופה, תמות... ותיוולד מחדש
מכיוון שהאתגרים של היום נוגעים לשחקנים מאקרו כמו ארה"ב, סין, הודו ורוסיה, המחויבות היחידה שעלינו להציב לעצמנו היא להגיע למסה קריטית שלא תהפוך למגוחכת. כמו כשאחד או שלושה "גמדים" (לעומת השחקנים הגלובליים בתחום) מחליפים את השפעתם המתגאה על היבשת עם אירופה עצמה.
יש רק דרך אחת לשרוד את מה שמצפה באופק: לאחד אותנו לאחד אירופה החדשה, מאוגד עם משלחות ברורות ואחריות אינדיבידואלית, לספור משהו ולעשות את חלקנו. המחיר? מנהל אירופי המחליף מפגש משותף אינסופי ובלתי נסבל.
בעוד כמה שנים הכל ישתנה ושוב השלל יעבור רק לזוכים. או... האם מציאות פוליטית חדשה תפתה לא רק את השורדים אלא (כמעט) את העולם כולו?
צילום: קרמלין
