המקרה של 18 הימאים ממזארה דל ואלו, שנתפסו בספינות הדייג שלהם, 35 ק"מ מבנגאזי, על ידי חיל הים של הגנרל הפטאר ב -1 בספטמבר, מעלה מחדש את האור על מצבו של תחום הדייג האיטלקי בים התיכון.
ראיינו את נשיא פדרפסקה, דר. לואיג'י ג'אניני, בעניין ובמצב הנוכחי של הדיג שלנו.
מה נקודת המבט שלך על חטיפת 18 הימאים?
הם דגו בתוך חגורת 74 הקילומטרים (גבול המים הטריטוריאליים של לוב שכבר הוכרז על ידי משטרו של אלוף משנה קדאפי). ה- EEZ (אזור כלכלי בלעדי) שהוכרז בשנת 2009 קיים עד לשינויו. כמה עיתונים לא דיווחו על החדשות ברמת הפירוט הנחוצה, למעשה קראתי הערות קריטיות רבות על ה- EEZ שהיו מוכרזות על ידי לוב עצמית. אמנת מפרץ מונטיגו על חוק הים מחייבת להכריז על EEZ על ידי מדינת החוף שיש לה אינטרס. לפעמים הקורא מוביל להאמין שההכרזה העצמית הזו נעשתה בצורה אלימה או בכל מקרה מחוץ לכללים הבינלאומיים: זה לא כך.
אם לוב עושה זאת במורד הזרם של השוואה עם המדינה השכנה או מולה תלוי גם אם המרחק הוא כזה שיחשיב, במקרה זה, את איטליה כמדינה הנוגעת בדבר. ניתן היה לכתוב על כך כרכים שלמים של אמנות על המשפט הימי. אין בכך כדי לפסול את הצהרת ה- EEZ ולמעשה אינני מודע לכך שהופעלה באופן רשמי מחאה כלשהי, לא כלפי מדינת לוב ולא כלפי האו"ם העומד בראש יישום האמנה. כי EEZ קיים, מישהו עשוי לחוות דעה אחרת, אך האמת היא שדייג במים של מדינה אחרת צריך להיחשב כמעשה בלתי חוקי, אלא אם כן היא מורשית מראש על ידי אותה מדינה.
בקשר לחטיפה, אני מבין שמתנהל משא ומתן, תוצאה של מגעים מתמשכים בין ממשלתנו לזו של סירניאקה למציאת פיתרון. עם זאת, אנו מקווים כי עלינו לעבור משלב העימות לשלב של שיתוף פעולה עם לוב, מסיבות רבות. לוב היא מדינה ידידותית ואני מאמין שעלינו להתחיל מחדש באופן שנמצא הסכמים שמפנים מקום לשיתוף פעולה טכני / כלכלי בין שתי המדינות.
מהם הקשיים בהם נתקלים סירות הדייג שלנו בים התיכון?
נתחיל בסקירה כללית של דיג איטלקי בים התיכון. בשנת 1996 האיחוד האירופי התחיל ביוזמתו במטרה להסדיר את פעילות הדייג על ידי מדינות חברות בים התיכון, מן הסתם כאשר אנו מדברים על דיג בים התיכון אנו מדברים על איטליה, כפי שעד היום מבצעים ספרד וצרפת. בעיקר את פעילות הדייג שלהם בים הצפוני ובמימי המדינות השלישיות שאינן ים תיכוניות, על בסיס הסכמי סחר שעליהם ניהל משא ומתן על ידי האיחוד.
עם זאת, למרות מחאתנו, החל משנת 2008/2010 המצב הפך כבד: ציי הדייגים של מדינות החוף שלחופי דרום הים התיכון והמזרח התיכון צמחו באופן אקספוננציאלי. אז לאורך השנים, פדרפסקה המשיך להדגיש את העובדה שמחוץ למים הטריטוריאליים אנו בים הפתוח, ולכן הדיג הוא בחינם.
לכן, כפוף לסירות דיג איטלקיות לרגולציה מגבילה ביותר, על מנת לשמור על בעלי החיים הימיים, כאשר במרחק של כקילומטר וחצי קילומטר פועלת סירת דייגים צפון אפריקאית ולא טורקית ללא הבחנה, תוך שימוש במערכות דיג פולשניות מאוד, הפועלות 365 יום. השנה, גורם נזק עצום לכל תחום הדגים האיטלקי.
יתר על כן, גם אם מוחלות אותן מגבלות על ציי ים אחרים הדגים בים הצפוני - כמו העצירה שהטילה האיחוד האירופי על מנת לאפשר לאכלוס בקלה מחדש - עדיין מדובר בים שרוחץ 90% מהמדינות החברות במדינה. איחוד, ולכן כפוף לאותם כללים.
יתר על כן, התפיסה מסירות צפון אפריקה נמכרת גם בשוקי הדגים שלנו במחירים תחרותיים, לאור עלות העבודה הנמוכה.
מה יכולה הממשלה לעשות?
מצב זה נמשך זמן רב. במשך כעשרים שנה זה היה נורמלי למדי שניתן יהיה להסדיר פעילות דיג בים התיכון, גם בהתחשב בכך שמדינות אחרות לא הביעו יכולת דיג גדולה. במהלך 10 השנים האחרונות המצב השתנה.
על מנת להסדיר את הדיג בים התיכון, במקביל, יזמה מדיניות צבירה על ידי כל המדינות השלישיות בים התיכון, באמצעות המועצה הכללית לדיג ים תיכוני שהיא אורגניזם של FAO. יש לו גבול אחד בלבד: מה שהמועצה הזו מוציאה אינו תקנות אלא המלצות, ולכן לא מחייבות.
לכן, בעוד שסירות הדייג שלנו נתונות לקנסות כספיים שיכולים להגיע עד למשיכת הרישיון הימי, אם הם מפרים את תקנות האיחוד, ספינות דיג ממדינות אחרות הגובלות בים התיכון יכולות לפעול ללא כל סיכון לסנקציות.
ממה שעולה מדברי הנשיא ג'יאניני, פיתרון אפשרי לבעיה יהיה ליצור כזה שׁוּתָפוּת של מדינות הים התיכון עם תקנה משותפת ומחייבת, אך נכון לעכשיו, צבירה כזו תתאים רק לאיטליה.
צילום: פדרפסקה
