בהיסטוריה הנשיאותית של ארצות הברית של אמריקה, תמיד היה זה נוח להתייחס לתקופה שבחירות בנובמבר ועד חנוכת הנשיא החדש כתקופת בין-מספרים. סוג של Legis vacatio שם האדם החזק היוצא נמנע מקבל החלטות חשובות, שמטרתו לסבך את הדרך עבור הדייר הבא של הבית הלבן.
זוהי מסורת לא כתובה המוכתבת מעל הכל על ידי השכל הישר. גם כאשר המסירה אינה כרוכה בשינוי צבע פוליטי (ב -50 השנה האחרונות זה קרה רק בין רייגן לאב בוש), תחילת העבודה עבור הנשיא החדש תמיד קשה, ולו רק לתקופת הפריצה הנדרשת. לצוות החדש להכיר את המעצמות החדשות. הקשות על הדברים עוד יותר תהיה נפילה בסגנון ומעשה בלתי אחראי כלפי יציבות וביטחון לאומיים.
ברק אובמה, שהצביע גם בתחום הדמוקרטי כאחד הנשיאים הגרועים ביותר במדיניות החוץ מאז ומעולם, שבר את המסורת הזו, והפך את היציאה מהזירה למרה יותר כשלעצמה כלום מנצח.
כמו כל הנשיאים עם מנדט כפול, אובמה מעולם לא הפסיד בהשוואות בחירות: עם זאת, הוא עושה זאת מבחינת התנהגות, וחמור עוד יותר, מבחינת התוכן. כמה ימים לאחר פרידתו מהבית הלבן הוא מבצע פעולה עוינת בגלוי ברמה הדיפלומטית, ומגרש 35 פקידים רוסים בהאשמה חמורה מאוד בביצוע פעולות ריגול, שהתחזו לדיפלומט.
מפגן הכוח, עוד מנדט שאינו עולה בקנה אחד עם פרס נובל לשלום שהוענק לו מראש, משמש רשמית להזהיר את העם האמריקני, את הקונגרס ואת צוות הנשיאות החדש על האיומים הנובעים מהתערבות רוסית בפוליטיקה הפנימית האמריקאית. למעשה, אובמה מאשים בגלוי את מוסקבה כי מילאה תפקיד לא משני בניצחונו של טראמפ ב- 8 בנובמבר, וחלק מסביבתו אף מגדיר את הנשיא החדש כאיש הקרמלין.
במציאות, רבים קוראים בצעדו של אובמה מכה ישירה לטראמפ שכבר בקמפיין הבחירות הודיע לציבור על הכוונה לשנות מסלול ביחסים עם מוסקבה, וחנך תקופה של שיתוף פעולה פוטנציאלי.
מינון הרעל החדש שנזרק ביחסים דו צדדיים מוסיף למורשת הכבדה שהשאיר אובמה (ועל ידי ממשלות קודמות ...), ובסבירות ככל הנראה מגדילה את השיפוע של הדרך איל ההון ניו יורקר יתמודד בשבועות הראשונים לתפקיד.
לעת עתה, הקרמלין מגיב בלעג, שולח ברכות ונמנע מתגובה מיידית. בדומה לאהבה, המלחמה מפוצלת לשניים (לפחות): המלחמה הקרה החדשה, המבוקשת מאוד על ידי חוגים הקרובים לקלינטון, ולכן ככל הנראה לא תתקיים, לפחות עד כדי כך שטראמפ ידבק בתוכניות בחירות.
אובמה, עם קצת יותר סגנון ואירוניה, היה יכול להימנע מהעלאת אבק. אם זה היה נכון שמוסקבה שמה את האף על הבחירות האמריקאיות, היא הייתה יכולה פשוט לבשל את טראמפ ואת הפרו-רוסים במרק שלהם ולהניח לפירות של זריעה כה נידונה להגיע. לעומת זאת, לאקט הגירוש ההיסטרי של דיפלומטים רוסים אין משמעות מעשית מיוחדת מכיוון שהוא כנראה לא יבוצע במעקב. בעצם זה לא עוזר לאף אחד: לא ביטחון ארה"ב, ולא ביטחון עולמי, ולא יוקרה וזיכרון של כהונה נשיאותית בינונית.
(צילום: אינטרנט)
