תימן עדיין נשרף מתחת לאפר. "הפסקת האש" מתמוטטת למרות המשא ומתן לשלום בג'נבה.
הוא נשרף בשתיקה, בקצה קצות האבקה הרגילים.
בואו נסתכל.
כמעט כל המדינות השייכות לליגה הערבית הן בהנהגת סונים. היוצאים מן הכלל הם סוריה, שעדיין נשלטת על ידי הגרסה השיעית של העלאווים של אסד, לבנון, המושעה בין הנוצרים למפלגת חיזבאללה השיעית ולעומאן ברוב איבדי, דרך שלישית לאיסלאם שמביאה מעט חדשות. עירק עושה היסטוריה משלה עם ראש הממשלה השיעי על פי חוקה.
זה משקף את פרוסות האיסלאם גם מחוץ לעולם הערבי.
נזכיר כי:
- לא כל הערבים הם מוסלמים (יש 9 מיליון מצרים נוצרים למשל ...);
- לא כל המוסלמים הם ערבים. באינדונזיה לבדה יש כמה מוסלמים כמו כל העולם הערבי.
בכל מקרה, הסונים הם הרוב. התייחסות לכל השיעים בעולם היא איראן אשר בספרי ההיסטוריה נקראת פרס. מאז שהפכה לרפובליקה איסלאמית בסוף שנות השבעים, כל המימון והתמיכה הפוליטית בשיעים עברו דרך טהראן. מאז, ארה"ב ואיראן הפכו לחתול וכלב.
בואו נרקום את הדבר בקדירה של תימן.
בתימן סיעות הצפון השיעי (זאדייטה ליתר דיוק), מה- 2014 שולטות בבירת צאנע לאחר שהפקידו את הנשיא האדי (עדיין מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית). כל העולם הסוני, בגיבוי האיחוד האירופי וארצות הברית, הגיב להגנת הנשיא. הדבר כשלעצמו יכול להיות עניין שולי, אם לא תימן מסתיר קן צרעות שמעורב במזרח התיכון כולו, אז בכל העולם.
לראשונה מאז הפלישה העירקית לכווית בשנות התשעים, העולם הערבי נפגש בשארם א שייח והחליט לצאת למלחמה. הכוחות המזוינים הסעודים, המרוקאים והמצרים היו מעורבים ישירות בשטח כבר יותר משנה. מטוסים מירדן, קטאר ומכל מדינות המפרץ הפרסי למעט עומאן משתתפים בפשיטות על השיעים. סודן, מדינה ערבית שבראש הרשימה האמריקאית של מדינות נוכלות, אף הצטרפה לערעור.
אבל אם הסונים זזים, הפרסים השיעים אינם צופים. איראן מתערבת בבעיות גדולות ומאיימות. בהקשר זה, אנו זוכרים כי:
- האיראנים הם יריבים היסטוריים של הערבים
- למלכות המפרץ הפרסי יש את איראן כולה, כוח אזורי, צבאי ודמוגרפי. מעל לכל, שפע גדול של מיעוטים שיעים, כולל אלה של בחריין, של ערב הסעודית עצמה וברור של תימן.
העניין הוא לפחות סקרן. ארה"ב, שיש לה בסיסי אוויר וימי בעדן, תומכת בסונים נגד המרד השיעי. באותו חזית יש גם את אל-קאעידה (או מה שנותר ממנה), את איזיס ואת כל הלוחמים האיסלאמיים הרואים בשיעים כופרים. המקרה של ירדן הוא סמל: הוא מפציץ בו זמנית את הסונים של ISIS בסוריה, ותומך באסד בתור חבר של השיעים בתימן. עבור מצרים, כך הדבר: היא משפיעה על הקיצונים הסונים בלוב, אך בעקיפין תומכת בהם בתימן.
יש הסבר בשזירה: לבלום את איראן. זה עשוי להיראות סתירה אם אנו חושבים שאיראן התפנקה מאוד על ידי האמריקנים בתקופה האחרונה לכעסה הגדול של ישראל. רק חשוב על האור הירוק להתערבות ישירה של הכוחות המזוינים של טהרן בסוריה והסכם הגרעין בלוזאן. הכפור בין ארה"ב למדינה היהודית נובע גם מכך.
כדי לשקול את תפקיד רוסיה לאחר ההתערבות בסוריה והפנה האצבע לעבר הפשיטות הערביות הפר-האמריקאי בתימן, אבל בסופו של דבר לסבול אותו לשתי שאלות יסוד:
- יש "משקל חוזי" גדול יותר במשחק הסורי;
- לשמור על יחסים מצוינים עם מצרים ועם כל הערבים (ללא קשר ליחסים המיוחסים עם דמשק).
די קל לחזות את התפתחות הדברים בז'נבה. כל עבודות הגישור יתמקדו בחניכה ובמשך המשך של "הפסקת האש". לאור העוצמה וההשפעות ההרסניות על אזרחים של הפצצה הסעודית, נראה כי החירום ההומניטרי הוא הנושא הדוחק ביותר. בכל הנוגע למסגרת הפוליטית, צפויה הקפאה בטווח הבינוני. אכן, אם קשה לדמיין התקשות נוספת של איראן, המעוניינת מדי לטעון חזרתה לגותה הדיפלומטית הבינלאומית, קשה עוד יותר לדמיין פיתרון מוחלט לסכסוך. השורשים חוזרים לפני האיחוד של 1990. מאז תימן הייתה החצר האחורית של ההתנגשות האידיאולוגית בין סעודיה לאיראן: לא משנה כמה זמן תימשך "הפסקת האש"; מתחת לאפר עוד יישרף.
