במשך שנים רבות אנו טוענים כי הפתרון בלוב כולל נתונים אחרים מאלה שממשלותינו תומכות בקביעות. מעולם לא היה לנו "כדור בדולח", אנחנו עיתונאים: אנחנו מקשיבים. בכך, רצוי, אנו לא מקשיבים ליותר מדי מומחים בצפון אפריקה המעוצבים בעצמם שכנראה עברו את המעבר היחיד בסרדיניה בקיץ אחד. עבור לוב שמענו לובים ורבים (רבים) איטלקים שחיו ו / או עבדו שם זמן רב. חלקם, קשישים עם ניסיון של עשרים שנה, כבר לא איתנו היום.
לפני שנים, על לוב, האינדיקציה הרווחת שהגיעה הייתה שזה הפטר, היחיד שיכול לאחד את המדינה מחדש.
"מה שהלובים יודעים על לוב," חשבו מנהיגינו מינימום כשלפני ארבע שנים הם העדיפו את הבחירה בדמות לא פופולרית ושנואה להנהיג את המדינה: אל סראג '. הם גם אמרו כי הגנרל "אינו אדם אמין". השור שאומר "קרניים" לחמור?
כיום, לאחר ארבע ממשלות "שבירות" באופן רשמי (כנראה שלא שם נרדף ל"אי-המשכיות "), הפוליטיקה האיטלקית נמשכת בטעות: במשך שנים אנו מממנים פושעים ששומרים על לוב במצב של שחיתות ואנרכיה. אנשים שכשהדברים משתבשים, הם חופשיים לאיים עלינו לפלוש על ידי 4 מהגרים (v.articolo).
ביום רביעי עבדולאהדי איברהים להוויג ', שר החוץ ושיתוף הפעולה הבינלאומי של ממשלת טוברוק, זו שאיטליה (זו של הסופרנאלוטו), לא התערבה ברשעות, הגיעה לארצנו כדי לדבר בוועידה.
ראיינו אותו כשהיה בשדה התעופה, רגע לפני ההפעלה מחדש. הרושם הוא שלאור בחירות העבר וההווה, לא מגיע לנו פינוק כזה.
שר, מדוע הגעת לאיטליה? הממשלה הנוכחית כבר יודעת באופן מושלם את המצב (האמיתי) בשטח בלוב ...
איטליה, ממשלתה, הפרלמנט שלה ואנשיה חשובים מאוד. היחסים בין מדינותינו אינם רק כלכליים, פוליטיים וחברתיים אלא גם היסטוריים ותרבותיים. השותפה הכלכלית העיקרית של לוב היא איטליה. אנחנו חלק ממשפחה ים תיכונית גדולה: מה שקורה בלוב משפיע על איטליה ומה שקורה באיטליה משפיע על לוב.
הנושא המדאיג ביותר הוא ההגירה.
בלוב יש שתי ממשלות: אחת שנבחרה באופן חוקי (מיוצגת על ידינו) ושנייה "מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית" שאינה נהנית מחוקיותה או הסכמתה של האוכלוסייה.
הראשונה היא ממשלה אחראית המכבדת את זכויות האדם ושולטת ב- 90% מהשטח. מחופי הים שלנו אין אפילו יציאה של מהגרים לאירופה.
מצד שני, ממה שמכונה "ממשל" (מה שמכונה "של סראג '), 100 בני אדם יוצאים על בסיס יומיומי: חלקם טובעים וחלקם מגיעים ליעדם.
הגירה תהיה בעיה עבור איטליה, בטח לא העיקרית עבור לוב אחרי 8 שנות אי שקט!
לא ניתן להפריד בין השאלה. זו בעיה עבור שתי המדינות. המהגרים לא נופלים מהשמיים: הם עוזבים את חופי לוב ואסור להתערב בארצות ההגעה אלא באלה של היציאה.
נושא מכריע נוסף הוא הטרור. הקהילה הבינלאומית רוצה להילחם בה וצברה בעבר חיילים עד לטורה בורה באפגניסטן כדי להתמודד איתה. היום טרוריסטים נמצאים חצי שעה מחוף איטליה!
בסוריה, באידליב, עבריינים אלה הגיעו דרך טורקיה בכסף קטארי. אותו דבר קורה היום בלוב.
הנתונים הסטטיסטיים מראים את נוכחותם של 21 מיליוני נשקים בלתי חוקיים בלוב.
הנושא השלישי הוא זה של הכלכלה והשותפויות. לא ניתן לחפש יציבות כלכלית בהיעדר ביטחון.
כיום ממשלתנו יחד עם הצבא הלאומי של לוב (LNA, ed) מנסים להחזיר נוכחות ממלכתית על השטח כולו, בפרט על הגבולות כדי לא להפוך אותם לגשרים למהגרים בלתי חוקיים ולטרוריסטים. לוב חייבת להשתחרר מהכאוס שנגרם על ידי נוכחותם של אנשי מיליציה וחימוש.
איך זה יתאפשר?
אנחנו לא רוצים מלחמה, אנחנו רוצים שלום ודו קיום. אנו נלחמים כעת לשחרור בירת לוב מכל הטרוריסטים.
ואז מה?
נלך לקראת פיוס ודיאלוג לאומי. איש לא יוחרג או יזלזל פוליטית.
אנו בונים לוב חדשה: דמוקרטית, חופשית, מכבדת את זכויות האדם, ללא מיליטנטים, בתי כלא ומאמינים בשיתוף פעולה עם העולם.
איטליה תשחק את חלק הארי מכל הצדדים.
שר, איך אתה מתיישב עם ממשלות שמימנו טרור במשך שנים ?!
מבחינתנו הממשלות שתמכו במיליטנטים הן הטורקיות והקטריות. כל קבוצות הטרור בלוב מומנו וחמושו.
לקטאר וטורקיה לא תהיה הזדמנות לבצע השקעה כלשהי בלוב או להשתתף בשחזור המדינה.
ברגע שלוב יהיה מפוצץ, ננקוט בצעדים משפטיים בבתי משפט בינלאומיים.
ידנו תמיד תהיה מכוונת לכל המדינות האחרות.
בהתחשב בכך שממשלות איטליה האחרונות ניהלו טוב או רע את אותה מדיניות פשיטת רגל בלוב, האם אתה רוצה לפנות לאופוזיציה?
איננו יכולים להאשים את ממשלת איטליה בכך שהיא נכשלה במשימתה. כל ממשלה עושה את הבחירות שלה ולוקחת אחריות ...
עם זאת, חובתנו היא לומר את האמת על המתרחש בלוב. אנו אומרים את זה לממשלה, לאופוזיציה, אך מעל לכל לאזרחים איטלקים: מי שהיה הגורם הבלתי חוקי לא יכול להציג את עצמו כמקדם או כשותף בחיפוש אחר פיתרון. אנשי הצבא - מחוץ לחוק - אינם יכולים לייצג שום ממשלה לגיטימית בשום מקום בעולם.
הבעיה של לוב אינה פוליטית, היא ביטחונית.
הגיע הזמן שמדינתנו תקבע את עצמה באופן דמוקרטי ותחזור להיות מדינה שלווה, חילונית ופלורליסטית בים התיכון.
הגיע הזמן שהנערים שלנו יפסיקו לשמוע את נשיקת הכדורים ולשיר מזמורי שמחה, שלום ודו-קיום.
הגיע הזמן שנשים לוב יחזרו על זכויותיהן, מבלי להיות "חפצים" מהדרגה השנייה.
עלינו להפסיק להתחמש במיליציות באופן לא חוקי ולאפשר למדינת חוק לקבל שליטה מוחלטת על המדינה.
תמונה: רדיו קיצוני
