לפני מספר ימים הגענו לדר' מרחוק. אנדריאה טננטי, דוברת UNIFIL והיכרות מעמיקה עם המציאות הלבנונית-ישראלית, שעדכנה אותנו בחדשות האחרונות בפתח קו כחול בין ישראל ללבנון.
האם יש עדכונים לגבי ההתנגשות בין ישראל לחיזבאללה? האם גם הרצון המוצהר של ישראל לפלוש ללבנון הוא אפשרות נידחת?
המצב בהחלט נשאר והוא עדיין מתוח מאוד מאוקטובר עד עכשיו, כך שלא יותר מדי דברים השתנו. מה שהצלחנו לראות בהתחלה, אבל גם עכשיו, מלבד כמה רגעים של תקיפות מחוץ לאזור הפעולה, הוא ש-80% מ"קרבות האש" הללו (האו"ם הגדיר אותם כ"עוינות" ולא "עוינות" או "סכסוך" כרגע) מתרחשים באזור הסמוך לקו הכחול, קו התיחום של נסיגת הכוחות הישראליים בשנת 2000. היו רגעים של קרבות אש אינטנסיביים יותר בחודשים האחרונים ואפילו בשבועות האחרונים. באחרון קצת פחות. נניח שעדיין לא רואים רצון להרחיב את הסכסוך.
הרטוריקה בהחלט גבוהה מאוד, אבל תמיד יש הבדל בין מילים למציאות. מה שאנו רואים בימים אלה הוא שיוניפי"ל, באמצעות מפקדו, משמש כל הזמן בחיי היומיום כדי להיות מסוגלים להחליף מסרים מצד אחד לצד השני, בהתחשב בכך שגם ללבנון וגם לישראל אין יחסים פורמליים: הם היו במלחמה מאז ומתמיד. ואין גבול קבוע.
המשימה היא הגוף היחיד שעדיין מצליח לתקשר עם שני הצדדים (כשאני מדבר על שני הצדדים אני מתכוון לצבא לבנון או לשלטונות לבנון ולצבא ישראל) וכל עוד התקשורת הזו קיימת, אנחנו רואים שאין ' יש רצון אמיתי להרחיב את הסכסוך.
עלינו גם להדגיש שכאשר אנו מדברים עם הצד הלבנוני איננו מדברים עם חיזבאללה, שכן למשימה אין סמכות לקיים אינטראקציה עם מפלגות פוליטיות. באופן הגיוני, השלטונות וצבא לבנון הם אלו שמעבירים דרכנו את המסר של חיזבאללה והוא מועבר לנציגות. נניח אפוא שהאפשרות של חישוב שגוי תמיד מעבר לפינה וקשה מאוד לחזות זאת. עם זאת, כרגע, 80% מקרבות האש נשארים מאוד מקומיים במרחק של 5-6 ק"מ מהקו הכחול, אולם המשא ומתן אינו מתקדם.
קראנו בימים האחרונים על פרישתה של אמל מהסכסוך. מה אתה יכול לספר לנו על זה?
נניח שאלו רק דיווחים בתקשורת ולכן אף אחד מתנועת עמל לא דיווח רשמית על הידיעה הזו, אלו היו רק מקורות מקורבים לעמל. לגבי המשימה בכלל, אמל מעולם לא השתתפה בסכסוך והם מעולם לא אמרו שהם חלק ממנו.
לגבי ההיבט הצבאי יותר לאורך קו כחול, האם יש עימותים עם האוכלוסייה המקומית ועם ישראלים ראויים לציון?
בתקופה זו, לאורך הקו הכחול, היו רוב הכפרים הקרובים לקו התיחום ניזוק מאוד. חלקם יותר מאחרים, כמו עיתה אל צ'אב, אדשיט, מארון אל ראס, שרבים מהם כמעט נכרכו עד היסוד. באופן הגיוני זה הוביל לא רק לנזק חומרי אלא גם להרג של אזרחים. חיזבאללה דיווח על אובדן של למעלה מ-250-280 לוחמים, אך היה גם מספר גבוה של נפגעים אזרחיים. זה אילץ חלק גדול מהאוכלוסייה לעזוב את בתיהם כדי ללכת לאזורים אחרים של המדינה. זו תוצאה שכיחה בשני הצדדים, בצפון ישראל וגם בדרום לבנון.
כלכלת המדינה, שכבר הייתה בתנאים קשים, סובלת מנזק גדול. אנו מוצאים את עצמנו כעת במצב שיהיה קשה מאוד להתאושש, במיוחד בשטחים ששימשו לחקלאות את אוכלוסיית דרום לבנון. האקלים חמור, היו כמה קורבנות וכאמור, אחרי חמישה חודשים של סכסוך אין פתרון באופק.
האם תוכל לספר לנו משהו על שתי המשימות האחרות1 של האו"ם הנוכחים באזור?
כל הנציגויות באזור מתמודדות עם השלכות על מימוש המנדט שלהן.
לגבי החלטת UNIFIL 1701, היא גם חווה זמנים קשים אך עקרונותיה עדיין בתוקף. נניח שגם במועצת הביטחון וגם בשתי המפלגות יש רצון עז ליישום 1701 אולי יותר עכשיו מבעבר ואותו הדבר נכון לגבי שתי המשימות האחרות באזור.
חשוב שבני השיח הפוליטיים השונים, כולל ברמה הבינלאומית, יצעדו לקראת מציאת פתרון. מעולם לא היו כל כך הרבה רשויות פוליטיות בחלק זה של העולם.
אנחנו, כשליחות, יכולים לפתוח חלון הזדמנויות בין הצדדים לחפש פתרונות, אבל אנחנו לא יכולים להחליף דיאלוג פוליטי. אנחנו כאן כדי ליישם מנדט כמו כל שאר המשימות. נראה את תוצאות המשא ומתן. UNIFIL כאן כדי ליישם כל החלטה של הקהילה הבינלאומית.
אנו זוכרים את האירוע האחרון ב-30 במרץ שבו היו מעורבים שלושה משקיפים של האו"ם מ-OGL (קבוצת משקיפים לבנון) ברמייש שבדרום לבנון.
AL
1 UNTSO ו-UNDOF
צילום: UNIFIL
