שיקולים במצעד בבייג'ינג במשך שבעים שנות סין הקומוניסטית (כיום, עשירה ושוקנית)

בעוד המערב מתעסק עם גרטה תונברג וגורם לעצמו להיאמר בפנים כמה הוא מכוער ורע, סין חוגגת שבעים שנה מתפיסת השלטון על ידי המפלגה הקומוניסטית ומעמידה במרכז את דמותו של המאו החדש, מעולם. , שי ג'ינפינג.

הקורא שמכיר מעט מההיסטוריה האסיאתית לא מופתע מהגידול בסין בארבעת העשורים האחרונים: במשך עשרים ואחת מאות שנים, בין מותו של הקיסר הראשון קין שי הואנג (210 לפני הספירה) לבין מלחמת האופיום הראשונה ( 1839-1842) כלכלת סין מעולם לא הייתה פחות מחמישית, לפעמים אפילו שלישית, מכלכלה של כדור הארץ כולו. מלחמות האזרחים והממשלה המאואיסטית הידועה לשמצה הפחיתו כל כך הרבה עושר: כיום הדרקון חזר והוא אפילו רחוק מהפוטנציאל האמיתי שלו, אם אנו חושבים שעם אותו כוח קנייה - התמ"ג הסיני הנוכחי טוב כמו זה של ארצות הברית ויפן יחד, אך עדיין פחות מ- 20% מהעולם¹. אפשר לטעון טענה דומה עבור תת היבשת ההודית, אך זהו סיפור אחר²...

אבל נחזור למצעד שהאדיר את האיש שהוא בפני עצמו מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית, נשיא הרפובליקה העממית של סין ונשיא הוועדה הצבאית המרכזית.

העיתונות באיטליה התבזבזה בתגובות על מבחן כוח השרירים, על פאר האירוע ועל הפגנת האחדות והנחישות של ההנהגה הסינית.

בוקר טוב, יופי! ישנת טוב?

האם הבנת רק עכשיו שזה לא מוכר שטיחים, או שוטה עשיר?

שכשהגיע לאיטליה כדי להיבטט על ידי הממשלה הצהובה-ירוקה הוא לא היה "החבר פינג"³ אבל "אדון המאסטרים"? אכן, זהו המאסטר בפועל של הכוח הכלכלי הראשון בעולם, האיש במרכז מערכת הצנזורה והמעקב ההמונית החזקה ביותר בעולם, המשקיע השני בגודלו בעולם בחימוש.⁴זה שמושך מנופים של למעלה מעשרים טריליון דולר בין בנקים ממלכתיים לקרנות ריבוניות, של אדון הכלכלות של שני שלישים מאפריקה, של המנהיג שנלחם עם ארה"ב במלחמת הסחר הגדולה בכל הזמנים וכו '.

כאן, אנו זוכרים את הכוח הסיני ואת אסטרטגיית השעבוד שלו, מכיוון שיש את הסיכון שהעולם יתפצל מחדש ואנו נאלצים, לנוכח חולשת ההנהגה הפוליטית-כלכלית שלנו, לבחור בחירה בתחום, כשלעצמה נגד הטבע (במובן של "כנגד הטבע שלנו כאיטלקים", שהובא לפשרה וגישור כאומה של סוחרים).

מה הטעם, אם כן, להתפלא מבדיקת כוח שכזו? עדיף: למי תועלת התדהמה הזו?

הפאר של העיר האסורה נחקר, כמו אירוע שלשום, כדי להרשים שגרירים וסוחרים זרים ולגרום להם לחזור לארצותיהם כדי לדווח שהממלכה התיכונה אינה מנצחת. שוב המסר הגיע למוחות פשוטים, לאלו שרצו להבין את זה ככאלה.

אם אתה רוצה להיות זהיר יותר, על המצעד הסיני ללמד אותנו לא להיות מופתעים מפגינת הכוח: רוסיה עשתה זאת בכל שנה, אפילו ברגעים החשוכים ביותר של נשיאות בוריס ילצין. אם כבר, זה צריך לגרום לנו להבין שמרכז העולם השתנה: לב העימות כבר לא בין חופי האוקיאנוס האטלנטי והארקטי, אלא באוקיאנוס השקט.

בקיצור, לכל דבר יש עכשיו קריאה אחרת ... מה שעבורנו זה כוח, עבור סיני בטייוואן הוא איום. מה שעבורנו זה גדולתו, עבור אמריקאי זה האתגר של פרומתאוס ליופיטר⁵. מה שמבחינתנו הוא מאבק על זכויות, עבור צעיר בהונג קונג הוא הקרב הנואש האחרון שלא יוטמע.^6,7.

מה שמבחינתנו זו מלחמת סחר, עבור סין זו ... כרוב, עבור סין זו מכה גדולה, אבל עבור שי ג'ינפינג זה באמת חתול רע, כי אם התמ"ג הסיני לא יגדל, הקונצנזוס נופל ואינו מאפשר להתגבש תפיסת הכוח.

מסיבה זו מצעד נחמד ממש נוח ...

_{¹ ועדיין ב- 1820, לפי אנגוס מדדיסון, התוצר של סין היה ה- 32,8% מהתוצר העולמי.}

_{² משבר הכלכלה ההודית עתיק יותר: במשך מאות שנים כמעט 17 שתי הענקים התמודדו עם הבכורה בקרב כלכלות העולם, והניבו בין חצי לשני שליש מעושר כדור הארץ.}

_{³ מילותיו של שר החוץ הנוכחי לואיג'י די מאיו, שאולי אז לא התחיל ללמוד אנגלית. ולא היה לו אף אחד בצד שייעץ לו בשמות סיניים ...}

_{⁴ התקציב הסיני פחות ממחצית מזה של ארה"ב, מכיוון שהם לא צריכים להקרין את כוחם הצבאי באופן גלובלי, אבל זה בכל מקרה}

_{⁵ בנעלי האל הם שמו את עצמם ... הרעיון שסין התגברה עליהם בכלכלה לא נוגעת בהם.}

_{⁶ בקיצור, הוא היה חי גם במשטר פוליטי חסום כמו סינגפור, אך בטח שלא בדיקטטורה פלוטו-קומוניסטית.}

_{⁷ הקורא יחשוב: המהפכה הפסאודו-דמוקרטית המי יודע כמה בחסות האמריקנים. ובכן, החל ממאות 40 המדינות החזקות מתערבות בחלשים. אז העולם הולך, אם תרצו ...}

_{צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין}