“בתמונה של התהלוכה העצובה שצעדה כאן לפני שלוש שנים יש לא רק כאב, יש גם את הגאולה של איטליה. יש מדינה שעושה מה שהיא חייבת, יש הגנה לקהילה. היום של היום הוא לא רק סמל לכאב אלא לקהילה המגיבה ברגע הגרוע ביותר".
במילים אלה בדיוק הנציח שר ההגנה, גידו קרוסטו, את הנצחה שלשום בברגמו יום לאומי לזכר קורבנות מגיפת הקורונה יחד עם רשויות אזרחיות וצבאיות.
על הסיבות האמיתיות ועל הניהול הלא נכון של המגיפה, במקום אחר (או בכיכרות אחרות...) יום אחד ייעשה צדק, אולם בטוח שבקדנציה Covid אי אפשר ואסור להבינו לא נכון. לכן נראה אבסורד שהאקס נציב יוצא דופן לחירום COVID-19, שניהם בראש פקודה שמאז יולי 2021 שינתה את השם מ-COI ל קוביד.
אולי האסוננס יהיה רק רושם אישי אבל לשמוע על cסדר תפעולי של ההנהלה העליונה המשותפת (COVI) של ההגנה (אפשר גם לקרוא לזה COVID ישירות! ) גורם לאומץ להתפתל.
מספר הקורבנות האיטלקים של המגיפה קרוב ל-190.000 ולכולנו היה קרוב משפחה, חבר או מכר שאיבדו את חייהם בשלוש השנים האחרונות.
השאלה לשר הביטחון היא אפוא פשוטה וברורה: "האם ניתן לשנות את ראשי התיבות של פקודת הגנה, מתוך כבוד - או אפילו רק 'למען הסר ספק' - כלפי מתינו?"
אני לא יודע מה איתך אבל, כמו כשאני שומע על ה-CIA, אני חושב על סוכנות הריגול האמריקאית המפורסמת ולא על קונפדרציית החקלאים האיטלקית, כשאני שומע את 4 האותיות COVI - אינסטינקטיבית - אני באמת חושב על א "תקופת כאב" שהמדינה שלנו חצתה בצער. עם או בלי "D"!
אני סומך על השר של א "קהילה המגיבה ברגע הגרוע ביותר"יעשה אותו דבר. ולו רק בגלל האיחור (הוא לא היה בתפקיד אז, אבל הוא היום!) "טוב טעם" וכבוד לו.
צילום: משרד הביטחון
