פוטנציאלית הוא שר הביטחון הטוב ביותר של המאה הקודמת: ממולח ומוכן הוא לא יזדקק לאנשים שמתלחשים בצל או שיוציאו בחיוך את "הפוליטיקאי התורן" לסיבוב כדי לדעת מה הכי טוב (באמת) עבור מדינה .
אני זוכר את החרטה של אלה שלפני מספר שנים, לאחר שעבדו בשיתוף פעולה הדוק עם תת-המזכיר קרוסטו (2008-2011), התחרטו על התקופה ההיא, קשה מאוד וללא הנחות אך מעוררת מוטיבציה רבה.
אולם השאלה היא לא "מי" השר אלא "לאן" גידו קרוסטו יחזור היום.
ההגנה תהיה במצב מושלם לתקופת שלום שבה, לאור השימוש ה"כפול", חיילים רבים יכולים להרשות לעצמם את המותרות של הופעה "מיניסטריאלית במדים".
אנחנו במלחמה, בשוגג, בצדק או שלא, בין אם הלשכות דנו בכך ובין אם לאו. לאחר ששמענו את האזעקה ב-24 בפברואר, המשכנו לישון. יותר מדי "5 דקות נוספות" גרמו לנו לנמנם.
לא פלא. עשרות שנים של נאומים רטוריים, קיצוץ בכוח אדם, אימונים וציוד, אבל גם סטירות מתמדות בכל עימות בינלאומי שבו היה צריך להראות מינימום של דופק, הפחיתו את ההרתעה (הרצון) שלנו למינימום.
מבחינת התעשייה, אנחנו בהחלט לא רוצים להסביר לנשיא ה-AIAD (פדרציה של חברות איטלקיות לתעופה וחלל, הגנה וביטחון) מה שאי אפשר שלא לדעת: אי אפשר "להצטיין" ללא הגבלת זמן בלי למכור את המוצרים שלו בשוק צומח ותחרותי. אתה צריך לאזור אומץ לעזוב את המפלט הקטן שלך ולגלות שיש ים של הזדמנויות.
אם ההיגיון האיטלקי עדיין יהיה זה של "להסתדר" על ידי קיצוץ היום של מה שהכוחות המזוינים היו צריכים שלשום, אין עתיד. אם ה"אסטרטגים העסקיים" הם עדיין הנאמנים (בלתי מוכשרים) מבין החצוצרות בבחירות נוכל גם לסגור אותם לאלתר.
יש מלחמה פחות מ-700 קילומטרים מהגבול המזרחי שלנו. אין זמן לבזבז אם אתה באמת רוצה לשים קץ לאלימות. שלום מושג כאשר - חזק - מדברים עם הזאבים. לכבשים אין מנוס בשדה הדיפלומטי, לכל היותר "סולחים" להן להיקרע אחר כך לפי הצורך.
למשרד הביטחון, בין אם נרצה ובין אם לא, אין עוד חשיבות משנית: כל מדיניות חוץ, כל מדיניות אנרגיה, כל מדיניות דיפלומטית, ללא אמינות צבאית תהיה פלופ.
עבודה טובה, לפיכך, השר קרוסטו! זכור שהמשימה הראשונה שלך, אם אתה באמת רוצה לעשות את השינוי שאיטליה צריכה, תהיה להגן על הכוחות המזוינים והחברות... מפני עצמם!
