האם המלך עירום?

אירועי השעות האחרונות זעזעו קנצלריות וניירות ערך שהם יותר מתמיד יחסיים. אירופה מוכיחה שוב, לא בגאווה רבה, שיורש הבלתי מעורער של הלטים האימפריאליים הוא זה שמטביע מדיניות שנראית למרחב הווירטואלי אך עדיין גומזת את ברוקדי הארמונות בסגול, שלמרות אנשי פלדה, מגל ופטישים, שימרו את הצאר. גן נשר דו-ראשי. זו חייבת להיות הסיבה לכך שהינקים של מערב רחוק גס ועדכני ממשיכים לא להבין אלא לכתוב תסריטים המורכבים מפיתולים מצוירים כאמנות ברורה, אבל עבורנו האירופים נותרו כאפשרויות קונקרטיות וחסרות דמיון.

ריאליזם ועוצמה, זה מה שמחזק את הבסיס. התקשורת הטלפונית מרומא העות'מאנית השנייה לשלישית הקרה והרחוקה, הוויתורים היחידים למודרנה, מעלה בראש את הזיכרונות המוחשים של 2016 ושל הפיכה שנועדה להישאר מעורפלת כנראה לנצח.

אבל במוסקבה באמת הייתה הפיכה?

כרגע, בניכוי תחזיות עתידות על ההשלכות, נראה שאפשר לומר ש"לילות הסכינים הארוכים" משותפים לתרבות האירופית הפונה לכיוון מזרח; שימור הכוח וחלוקתו מחדש אפיינו את גרמניה של היטלר ורוהם וכעת את רוסיה של פוטין ופריגוז'ין, בהבדל אחד משמעותי: פריגוזין אינו נמצא בתא עם אקדח טעון לפניו.

שחקן שלישי, שימושי אבל בעל משקל סגולי נמוך יחסית, לוקשנקו הבלארוסי, שצריך להתחיל ללמוד קצת היסטוריה ולהתחנך לגבי הגורל שמצפה בדרך כלל למחטי מאזני השוק.

שיקולים ראשונים: צבא שזקוק לשכירי חרב ולמיליציות אסלאמיות צריך להעלות יותר משאלה אחת; שכירי חרב שהאוטוקרטיה של הקרמלין אפשרה להם להעלות לפקד על ראש מטבחים ידועים יותר או פחות חייבים לעורר, כמו תמיד, יותר מפחד אחד; האם זו מהדורה מחודשת של ה"טו-קווק", או המודעות לעירום אמיתי יותר ויותר מסוכן?

ברור שמשבר שנמשך פחות מ-24 שעות יחייב תשלום חובה הן על ידי מי שהצית אותו ובעיקר על ידי מי שתמכו בו בשטח. נצטרך לראות מי ישלם יותר בסופו של דבר. בקיצור, שורת הפקודה של מלחמה שמעולם לא הייתה כל כך קשה ובלתי צפויה (חוץ מגיאורגיה ואוסטיה) תצטרך לענות על כישלונותיה, לתת כבוד, אולי לחשוב על מצעד הניצחון הבא שבו לא יהיה קל למצוא יחידות רגילות שראויות לצעוק שלהן מהירה לדגל, ושם הנוכחות המרחפת של שכירי חרב שפעם הייתה שימושית לכל אקלים תהיה מסורבלת.

הקרמלין ינהל משא ומתן, בלארוס תהפוך למתווך צבאי-פוליטי, פריגוז'ין ישחק את תפקיד המושיע של "גאווה לאומית" מיואשת, כולם יחדשו את צעדיהם לעבר המערב האוקראיני, צפויים הפחדים הלגיטימיים של המדינות הבלטיות, של טרנסניסטריה, של פולין, אשר מודעים היטב לנשר הדו-ראשי הרוסי.

מחדשים את האיטלקי ובדוגליאנו להימנע שעבורם "המלחמה נמשכת", לא נראה שינויים מיידיים: אירופה של האינטרסים והמסחר תבחין בהם מאוחר יותר, נגררת על ידי בעל ברית מעבר לים, שבוודאי שאיש לא יוכל להזכיר כעת שמאנים והתקפות על הקפיטול. אבל בהחלט, בדאצ'ה או מתחת לכיפת הקרמלין, עבור האוטוקרט התורן החשש מהכוח הבלתי נשלט של הבניינים, הסכינים הארוכות, הטבחים לשעבר והאורות כבויים כעת חזק יותר.

_{צילום: קרמלין}