אולי זה רק בגלל שכשאני חושב על הכוחות המזוינים אני עדיין מרגיש "אזרח העולם" שאני לא בוכה. ובשאר העולם הצבא לא מושפל כמונו.
כשאתה קורא חדשות על כלי הנשק השונים, מה אתה רואה? אני גברים ונשים שקופצים דרך חישוקים כדי להצדיק את קיומם באומה רוחית בעיני אזרחיהם.
בואו נודה בזה, מלבד הזכיינית שלא מתביישת להראות את עצמו בפומבי להילחם ולעצור פושעים ומובניסטים (אם רק הוא דמיין איפה הם ...), שלושת הנשק האחרים, להראות לעצמם "להילחם" לא באמת חושבים על זה.
כך שקורה, כי לטוב ולרע, המדים לובשים עובדים (כיום גם מאוגדים), את הצלב האדום - ביבשה, בשמיים ובים - למצב חירום (לאחר עשרות שנים של פירוק הבריאות הצבאית), שומרים חמושים (כאשר יש לנו כבר כפול מרשויות אכיפת החוק של מדינות "אנרכיסטיות" כמו בריטניה הגדולה), עד למשימות הבלתי הולמות ביותר ...
השבוע פגענו ברובד התחתון. יש משהו לא בסדר בהצהרת ההגנה ... זמנים מגפתיים והמסיכה היא הכלל. אבל אז קראתי שזה מדריך "לבצע פעולות פוגעות בתרחיש של לוחמת מלחמה".
עכשיו אתה לא צריך לשרוף קצת פקק כדי לזכור או להבין שכשאתה נלחם אתה צריך להסוות את עצמך. אולם עדיין אנו עדים לאימוני קרב בהם לובשות מסכות לבנות המאפשרים לצלף לפגוע באדם בראשו כשני קילומטרים.
ההצדקות יבוזבזו: היו לנו רק כאלה, להפך, רצינו לשים לב, הלבנו אותם בפוטושופ, זו הייתה בדיחה ...
הבעיה חמורה יותר ממה שניתן היה להאמין. אי היכולת למצוא איזו מסכה מתאימה לצבא שלנו עשויה להיראות דוגמה טריוויאלית או אפילו עילה לוויכוח, אך זהו רק קצה הקרחון.
הפרדוקס הוא אם כן שבמחלקת ההגנה יש מישהו שמכיר היטב את הנראות ...
השר לורנצו גוריני, אם תלך לצ'יף, תטען כמה חבילות של מסכות כהות במכונית המלווה שלו. תודה!
צילום: המשמר הלאומי האווירי / משרד הביטחון / RAI
