לאחר שנים מביכות שבהן ארצנו השתטחה לרגליו של משטר עוין לכל היבט של הדמוקרטיה, "נראה" שראש ממשלה נקט בדרך ההפוכה.
לעולם לא נשכח את הכפיפות המתבטאת (יתרה מכך בשם כל האיטלקים!) למשטר הטוטליטרי של הרפובליקה העממית של סין ולדגלו: "דגל אדום חמישה כוכבים".
הנחת יסוד: אולי הטיפשות הרוסית בנפילה למלכודת האוקראינית יכולה להפתיע, את העובדה שה מינוי מלחמה אמיתי לשנים הקרובות יהיה עם משטר בייג'ין לא יוכל לעשות את זה.
ארצות הברית נערכת כבר שנים, צבאית ודיפלומטית: למשל, הם נתנו לפקיסטן (יחד עם אפגניסטן) לעבור לידי בייג'ינג לפני זמן מה.
איטליה חייבת להבין שזה לא "רק לגרד" שאפשר לנהל מדיניות חוץ יעילה ותשואות יחסית לטווח ארוך. אבל מצד שני, עבור 68 הממשלות שהיו לנו ב-77 שנים, ה"טווח הארוך" תמיד היה אולי... שנתיים?
בואו נדבר כעת על ביקורו האחרון של ראש הממשלה מלוני אצל הגיבורה הגיאופוליטית הבאה בעולם: הודו.
הענק האסייתי הוא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם1 והשלישי מבחינת כוח קנייה. רפורמות כלכליות בעשורים האחרונים הפכו אותה לכלכלה השנייה בצמיחה המהירה ביותר. אני מדבר על "עשורים", כי בניגוד ל ארץ ה"סלגאדולה", את התוצאות הכלכליות - מוצקות ואמיתיות - ניתן לראות רק לאחר זמן מה.
אני עדיין זוכר את הפגישה בדרום הודו עם עיתונאית בבנגלור ב-1994. צוות המערכת שלח אותה לפרסם דיווח באזור פיתוח מיוחס להשקעות זרות. אני זוכר את התמיהה שבה קיבלתי את התוכנית הפוליטית ההיא: ביקור באזורים הודיים רבים גרם לי לחשוב שמלבד הריקשות וכמה טלפונים, המדינה חייבת להיות זהה למאות האחרונות. בנגלור הוגדרה כ"פריז של הודו": רחובות מטופחים וגנים ציבוריים, בניינים נמוכים ולא ממש "מודרניים". שלושה וחצי מיליון תושבים.
ואז אני נזכר בתדהמה ב-2009 שובי למה ש"פריז" נראה היה כ"הונג קונג": כבישים מהירים רחבים, גורדי שחקים וענקי עמק הסיליקון שהקימו שם את מרכזי התעשייה והמחקר שלהם, אוכלוסייה שכבר הוכפלה אז (היום כמעט 13 מיליון!). אם בטיול הראשון שלי השאיפה העיקרית של סטודנט הייתה עדיין להיות "דוקטור" יום אחד, אחרי פחות מדור זה התחלף ל"מהנדס".
בל נשכח שהאות השלישית של ראשי התיבות BRICS2 זה שלו: "הודו".
כבר לפני 14 שנה אי אפשר היה שלא לחשוב על כספי המדינה העצומים שנתרמו למאפיה מאז התקופה שלאחר המלחמה, באופן רשמי "למען פיתוח הדרום", מול עניים, איחור ו/או פשיטת רגל. , אם בכלל, תוצאות. אבל נתייחס לנקודה זו במועד אחר, ואולי בריבוע אחר...
הודו, 75 שנים לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים, מוכרת כיום כ"שותפה אסטרטגית" של ארצנו. המהדורה המשותפת דיווחה על המגוון הרחב ביותר של שיתופי פעולה.
מכיוון שאנו מתעניינים בצבא, אנו מדגישים את נקודות המבט הספציפיות: שיתוף פעולה תעשייתי וייצור משותף של מערכות נשק.
הודו מגדילה את תקציב הביטחון שלה במשך שנים. היום בשעה מקום שלישי, אחרי ארה"ב והרפובליקה העממית של סין. ברור שבעוד שהיא מתכוננת להפוך ל"סין החדשה" מבחינה כלכלית בטווח הקצר, אין לה עדיין תעשייה צבאית לאומית המסוגלת לכסות את הצרכים ב-360°.
היסטורית, ספקים זרים פיצו על הפערים, אם להזכיר כמה: ברית המועצות, רוסיה, ארצות הברית, צרפת, גרמניה, ישראל, בלגיה... גם איטליה, עם כמה חברות, נכחה בביישנות. כשנדמה היה שהמשחק הפך חשוב יותר, היינו אדונים בטאפאזיזם, ואז האשמנו את הודו...
אז אתה מבין את ההזדמנות הייחודית ולפעם אחת - "המקורית" לפוליטיקה שלנו?
נחזור להצהרה הסופית של ישיבת מלוני-מודי: יוזמות התמיכה הצבאיות יגדלו, החל ממבצע ATALANTA.
בקרוב נראה את הטייסים שלנו מתאמנים יחד עם עמיתים הודים (מעלה גל e פטה מורגנה צרפתים...) או אולי החיילים האלפיניים שלנו בפסגות ההימלאיה?
2 BRICS הוא ראשי תיבות, המשמש בכלכלה בינלאומית, המזהה חמש מדינות (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) החולקות כמה מאפיינים דומים, כולל: מצב הכלכלות המתפתחות, אוכלוסייה גדולה, שטח עצום, שפע טבעי אסטרטגי משאבים והתאפיינו, בעשור האחרון, בצמיחה חזקה בתוצר ובנתח הסחר העולמי. (מקור: הפרלמנט האיטלקי)
צילום: נשיאות מועצת השרים
