לאן מופנית הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2024? הערכתו האחרונה של המפקד העליון האוקראיני ולרי זלוז'ני לגבי מתקפת הנגד שנעצרה של צבאו עוררה תשומת לב רחבה והתפכחות מסוימת. מומחים מכל הקשת המדינית והביטחונית מחפשים תשובות, אך לא קשה להבחין בסיבות לתוצאות מאכזבות כאלה. אוקראינה לא יכולה לנצח במלחמה ללא סוג הכוח האווירי והשריפות ארוכות הטווח שהשותפים הבינלאומיים של המדינה לא הצליחו לספק עד כה.
לפני שמעריכים מה השתבש ב-2023, חשוב לציין שהכוחות האוקראינים השיגו תוצאות משמעותיות. לכל הדעות, ההפסדים הרוסים הם בסדר גודל של למעלה מ-300 אלף יחידות. התקפות רוסיות בקנה מידה גדול במזרח אוקראינה נהדפו בעקביות. צי הים השחור של רוסיה כמעט גורש מסבסטופול למרות המחסור באוקראינה בכוח אוויר ובצי עילי, בעוד התקפות מל"טים כואבות עמוק בתוך רוסיה הביאו את המלחמה הביתה לאזרחים רוסים. ההגנה האווירית האוקראינית, כנגד כל הסיכויים, חנקה את חיל האוויר הרוסי. בסך הכל, אוקראינה השיגה הרבה יותר ממה שרוב המשקיפים ציפו עם פרוץ הסכסוך.
סיוע מערבי מילא תפקיד חשוב בשמירה על אוקראינה במאבק, אך ההקשר חשוב בהערכת ההשפעה הזו. ארצות הברית הקצתה יותר מ-100 מיליארד דולר לאוקראינה מאז תחילת המלחמה. עם זאת, חשוב לציין שהחלטות פוליטיות מודעות מנעו מאוקראינה כמה יכולות מפתח חיוניות להצלחה בשדה הקרב. למרות קריאות דחופות, אוקראינה נאלצה להתמודד עם דומיננטיות אווירית עם מל"טים ומערכות הגנה אוויריות ישנות יותר, תוך מניעת איסור אווירי של כוחות היבשה וסיוע אווירי צמוד החיוניים בסכסוכים בעצימות גבוהה. חיל האוויר האוקראיני, מספר על עשרה לאחד במטוסי קרב, יכול לתרום מעט בשדה הקרב, אם כי העברה מוגבלת של מטוסי קרב פולנים וסלובקים ישנים סייעה לקזז אבדות קרב.
סופקו מערכות ארוכות טווח כגון Tracked Multiple Launch Rocket System (MLRS) ו- Wheeled High Mobility Artillery Rocket System (HIMARS), יחד עם טווח ארוך ומדויק במיוחד, אך בזמנים ארוכים יחסית ובכמויות קטנות. למרות מלאי של מאות טנקי קרב ראשיים מסדרת M1 המוחזקים באחסון, ארצות הברית מסרה רק 31 טנקים לאוקראינה, כמעט שנתיים לאחר תחילת הסכסוך.
האיחוד האירופי מצדו תרם כ-80 מיליארד דולר בסיוע כולל, אך רוב זה הגיע בצורה של סיוע כספי ולא של אספקה צבאית. מבט מקרוב מראה שהנטל לא חולק באופן שווה ברחבי אירופה. כאחוז מהתמ"ג, התרומות מפולין, פינלנד, המדינות הבלטיות ונורבגיה, שכולן חולקות גבול עם הפדרציה הרוסית, עולות בהרבה על אלו ממדינות עשירות אחרות.
בנוסף למטוסי המיג-29, פולין העבירה יותר מ-320 טנקי קרב ראשיים מודרניים לאוקראינה ב-2022 ובתחילת 2023, והחליפו את רוב האבדות בשדה הקרב של אוקראינה. אסטוניה העבירה לאוקראינה את כל ההוביצרים שלה בגודל 155 מ"מ ויותר משליש מתקציב הביטחון השנתי שלה. לטביה תרמה את כל טילי הסטינגר שלה. ליטא הקטנטנה תרמה כמעט מיליארד דולר בסיוע מכל הסוגים, שני רק לנורבגיה כאחוז מהתמ"ג. גם בריטניה הגדולה מילאה תפקיד מוביל, כשהיא סיפקה מערכות נ"ט מסוג NLAW, טילי שיוט סטורם צל וטנקים לנג לאוקראינה.
ברור שהמדינות המאוימות ביותר מהתוקפנות הרוסית הראו מחויבות הרבה יותר לתמיכה באוקראינה. על פי רוב, אחרים הלכו בעקבות ארצות הברית בסיוע לאוקראינה להתנגד להישגים טריטוריאליים נוספים של רוסיה, אבל הם מנעו מאוקראינה את האמצעים להשיג הצלחה מכרעת בכיבוש מחדש של השטח הכבוש. והכי חשוב, זה אומר שאין או מעט מאוד טנקים, מטוסי קרב או ארטילריה של טילים ארוכי טווח.
מה מסביר את הגישה הזהירה של המערב לתמיכה באוקראינה? נראה שהוא מונע משלוש חששות עיקריים. ראשית, כמה פוליטיקאים מערביים חוששים כי אספקת הנשק והיכולות לאוקראינה כדי לנצח יחצה את "הקו האדום" ותדחוף את פוטין להסתכן במלחמה גרעינית. שנית, קיים החשש שתבוסה רוסית מכרעת באוקראינה תוביל להפלתו של פוטין, עם הכאוס שסביר שיגיע בעקבותיו. הגורם השלישי הוא האמונה שרוסיה חייבת להישמר כשחקן חשוב ומרכיב מכריע במערכת הבינלאומית, שהתבוסה באוקראינה עלולה להעמיד בספק.
האפשרות שרוסיה תשתמש בנשק גרעיני נדחתה על ידי מומחים רבים, כולל מנהל הארגון מודיעין מרכזי של ארצות הברית. השימוש בנשק גרעיני עלול להוביל להסלמה בלתי מבוקרת ולסיום משטרו של פוטין או אפילו לרוסיה עצמה. דוקטרינת "הסלמה להסלמה" המפורסמת של פוטין, בעצם איום גרעיני למניעת התערבות מערבית, הוכיחה את עצמה כמוצלחת הודות לביישנות מצד מנהיגי ארה"ב ואירופה, אך זו אינה מהווה כוונה אמיתית. במשך שמונים שנה הוכחה הרתעה גרעינית יציבה ועמידה לאורך זמן. ארה"ב השקיעה טריליוני דולרים במערכות הגרעין שלה וצריכה להיות אמון ביכולתה להרתיע את פוטין.
לא משכנעים באותה מידה הם החששות לגבי חוסר היציבות הפוטנציאלי של רוסיה שלאחר פוטין. אם פוטין יופל בשל כישלון באוקראינה, האם היורשיו באמת יאמצו את אותו מסלול וינסו לחדש את התוקפנות הרוסית? כל יורש יעמוד בפני צבא הרוס, כלכלה פגועה ואוכלוסייה מאוכזבת ומאוכזבת. האליטות הרוסיות, שלרבות מהן יש טעם למותרות מערביות, נוטות יותר לחפש בריחה מהסנקציות המערביות ולהשתלב מחדש בקהילה הבינלאומית. ואפילו בחברה אוטוקרטית, לעם הרוסי יהיה דבר ברוסיה החדשה. אחרי שספגו הפסדים נוראיים ומחסור כלכלי, גם הם ירצו שינוי.
הטיעון לשמירה על רוסיה כמרכיב מרכזי של המערכת הבינלאומית הוא אולי הקשה מכולם להגנה. פוטין לא רוצה מערכת בינלאומית יציבה ולא סביר שיפעל אי פעם כשחקן אחראי בתוכה. לאחר קריסת ברית המועצות, הדמוקרטיה יצאה לדרך ונראה היה שהאוטוקרטיה בנסיגה מלאה. כיום, סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה משתלבות כדי להציג אתגר אדיר לליברליזם ולדמוקרטיה המערבית המסורתית, כאשר משטר פוטין משמש גורם מערער יציבות בעניינים בינלאומיים.
תבוסה באוקראינה ושינוי משטר במוסקבה יובילו ללא ספק לירידה בכוח הרוסי בטווח הקצר והבינוני. חלקים מסוימים של הפדרציה הרוסית עם רוב לא רוסי, כמו צ'צ'ניה, דאגסטן, טטרסטן, צפון אוסטיה ואחרים, עלולים להיפרד. עם זאת, מדינת הליבה הרוסית עם הנשק הגרעיני והאנרגיה העצומה, המשאבים החקלאיים והמינרליים שלה יישארו בת קיימא ושלמותה ויהיו לה תמריצים ברורים לפעול בהתאם לנורמות וכללים בינלאומיים.
צילום: X
