האחרון אדום לוהט החלטת האו"ם בנוגע להפסקת האש המיידית ברצועת עזה, מדווחת על הערכה נוספת של זרימת המידע על סכסוך שהחל לפני יותר מ-5 חודשים. בהתחשב בכך שלהחלטת האו"ם אין ערך מחייביש להניח שתל אביב לא תעמוד בה, למרות המסר המדיני שהתכוונה וושינגטון להעביר לנתניהו, אשר לנוכח השאלות שעדיין עומדות על הפרק לגבי השגת היעדים שנקבעו בעניין השמדת חמאס. ואת התכנון הפוליטי של הפוסט-סכסוך, הוא טבל את עטו בקסת הדיו של העקשנות.
כאמור, לנוכח סכסוך שעדיין בעיצומו, ניתוח המקורות והאירועים אינו יכול להיפסק, גם בהתחשב בכך שההשפעה המופקת מקבלת אופי גלובלי ומסוגלת במידה רבה לשקול קשרים מרובים המתרחבים גם למדינות רחוקות יחסית. כמו אלג'יריה ומרוקו, גם משום שאותו מאזן כוחות חייב לקחת בחשבון את העובדה שהמיליציות כביכול, ברשותן נשק בליסטי, עלו לדרגה גבוהה יותר מבחינה פוליטית ומבצעית מזו המוחזקת על ידי ארגונים מובילים. אופי אזורי.
פעולות מלחמה, גם אם מבוצעות בהיקף מוגבל גזאווי, היו בעלי יכולת להשפיע על הסדר האזורי והעולמי הקיים מראש, החל ממצרים השכנה, שנפגעו קשות מהיעדר גביית חובות עבור מעברים דרך תעלת סואץ ויתרה מכך כבר נענשה על ידי מצב כלכלי קריטי במיוחד שקיים קודם לכן. נראה שמסוגל לחזות קריסה המסוגלת לערער עוד יותר את היציבות באזור; מצב שמעורב בו גם ירדן שעל ים סוף המיוסר, חייבת להיות מסוגלת לסמוך על שיקום הנמל היחיד שלה, עקבה, בהקדם האפשרי. אין מנוס מלחשוב שוב על הישות הפוליטית האזורית היחידה המסוגלת להתאחד חגורת חוסר יציבות כל האזור: איראן.
בהקשר הזה החות'ים, מושלם פרוקסי ומתורגמני צד שלישי ללא דופי של תחזיות כוח אסטרטגיות, הם לא אחרים מאשר נושאי מסרים ברורים ומכוונים היטב מההגמון האיראני, המעוניין בשינוי הסדר הבינלאומי; כל כך מעוניין לנסות להדק את ישראל בסגן אפילו מצפון לבנון, נסער על ידי חיזבאללה, עוד אחד פרוקסי פרסי.
קשה, אך לא בלתי אפשרי, לשער את הפיצוץ הבא של סכסוך עם מִילִיצִיָה של נסראללהתוצאה מובנת למדינה, ישראל, אָסִיר לשמירה על הרתעה הרסנית ובלתי נמנעת כדי לשמור על הביטחון וההישרדות.
ראוי לזכור את מה שהצהיר הנשיא מלוני לגבי החות'ים, איראן והים האדום, במהלך התקשורת בסנאט לנוכח גישתה של המועצה האירופית; הנשיא לא נכשל בתיאור התקיפות שבוצעו בים האדום כחלק מתוכנית רחבה יותר הכוללת את איראן, שמטרתה לתמוך, מלבד החות'ים, גם בחמאס בעזה ובחיזבאללה בלבנון.
אם, לעת עתה, נראה שה-7 באוקטובר חלף או, יותר טוב, לְהַפְרִישׁעם זאת, עלינו לחשוב על אפשרות לאחר, שלוקח בחשבון את השינויים הפוליטיים שהתרחשו לא רק ברמה המקומית אלא העולמית, גם לאור המחלוקת הבלתי פתורה של שני בני הערובה, עדיין מוחזק בידי חמאס, ומה בוצע ותועד במהלך התקיפה הראשונית. בקיצור, נותרה ברמה האנליטית של המקורות הניתנים לזיהוי, בניכוי הערכות קוגניטיביות קפדניות יותר, נותרה בעיה מבצעית בעלת חשיבות מיוחדת הקשורה לכיבוש רפיח כבסיס האחרון של שאר הכוחות של חמאס, ככל הנראה שהעידה על 4 בערך. גדודים. מובן מאליו שפעולה שאינה נחרצת וחוסכת את היעדים האסטרטגיים ברפיח תערער, מבחינת תל אביב, את היתרונות המבצעיים שהושגו עד כה. עם זאת, יש לקחת בחשבון את ההשפעה שתיצור תקיפה ישראלית על אזור כה צפוף, קרוב למצרים הסובלת ממילא, שעלולה למצוא את עצמה נאלצת להתמודד עם גל פליטים תנ"כי ובלתי נשלט.
מכאן מובנת העמדה האמריקנית, שעם זאת לא הצביעה על חלופות מיידיות ומעשיות, ואשר גרמה לכך שישראל לא השתתפה בפסגה מבצעית בוושינגטון עם הפסקה בו-זמנית של המשא ומתן בדוחא שיכול במקום זאת להביא לייצוב ונורמליזציה עם ריאד .
לכן השחקנים שונים ורלוונטיים, כשרוסיה וסין יותר מאשר ברקע; מכלול האירועים וההחלטות הנובעות מכך מצביע על כך שעכשיו גם מבצע של הסלמת דה יצנן את המצב תוך שימור לדורות פיצוץ מלחמה חדש ואלים יותר, שישראל מתכוונת להגיב אליו על ידי החזרת החריף שליוזמה אסטרטגית שאינה שוקלת פתרונות דיפלומטיים של שתי מדינות.
צילום: צה"ל / נשיאות מועצת השרים
