אחרי 83 שנים הוא חוזר למסכים אחוזה רביעית, הרהור על ההגמוניה התקשורתית במקביל לבחירות עולמיות. ההצבעה נערכה, ועוד תתקיים, גם באיראן, בהקשר פוליטי שמעולם לא היה כה מורכב; ה ממשלת אלוהים, יותר מ-40 שנה לאחר נפילת השאה, הוא מוצא את עצמו בצומת דרכים, נאלץ לבחור בין בידוד לקיטוב.
טהראן מתגאה בשיא חסר הקנאה של שיעור הביצוע העולמי הגבוה ביותר לנפש1מציאות כל כך דרמטית שהיא תהיה נושא לסרט איראני ב-2020, הרוע אינו קיים2, אשר מזכיר ל הרהורים על עונש מוות מאת קאמי משנת 1957, סופר שנכח אולי מעט בחנויות הספרים האיראניות בארבעת העשורים האחרונים, בהתחשב בסלידה שלו מאלימות, במיוחד כאשר הוא מופעל על ידי מוסדות. אין להכחיש שבדרך הפוליטית האיראנית חוט האלימות הקבוע ממשיך להיפרם, לא תמיד מעוכב על ידי שיקולים כמו הרתיעה נבונה מלדחוף את ההגמון האמריקני אל מעבר לגבולות, שעם זאת חייב להיות מודע לחוסר הזמינות האזורית של טהראן; האיראנים יודעים שהבחירות שלהם אינן נובעות אך ורק מדינמיקה פנימית, אלא שואבות לעתים קרובות השראה ממערכות יחסים חיצוניות, לא לפחות זה עם סין שמטפחת באזור אינטרסים כלכליים גדולים.
קשה שלא להניח שיש שולחן משא ומתן קבוע בין טהראן לוושינגטון, בעוד שחיזבאללה והחות'ים מערערים את היציבות באזור. יש לשקול את התפקידים שמילאה ארה"ב בהקשר, לפיו הבידוד הלאומי של טראמפ מלווה בשאיפה של התבוסתן. מוביל מאחור אובמה.
מאז 79' אירופה מאוהבת בחומיני ובחומייניזם; קהה מרגרסיה תרבותית ופוליטית ממכרת ובלתי מודעת, המערב אינו משער דבר לגבי העתיד, חוץ מאוריאנה פלאצ'י, מה שמאפשר לנו לחגוג את חזרתה של התגובה והפתיחה לפונדמנטליזם.
במהלך 25 השנים האחרונות, האיראנים קראו לשינוי חברתי, והחליפו הפגנות רחוב עם אלקטורליות עד לקיפאון הנוכחי: הדיכוי מלווה בהכחדת כל ריגוש של תחרותיות זכות הבחירה, שנעשה אינרטי בגלל דחיית המועמדות על ידי הגרדיאן מועצה3; בעוד שאפילו האופוזיציה מתקשה להציע אלטרנטיבה למרות הפתיחות התקשורתית שמציעה התנועה נשים, חיים, חופש, במקום השתתפות בבחירות מתגבש הרעיון של א שינוי המשטר קשה מתמיד, מוקף בעלייה מוחשית בשיעור ההגירה ובמשבר כלכלי קונקרטי ולא סגפני במיוחד4.
אינפלציה, שחיתות וצמיחה חלשה פגעו במעמד הביניים; הארכת הסנקציות של ארה"ב דרשה הקצאה נוספת לתמיכה גלובלית של שלוחות אנטי-ארה"ב עם גירעון שהוחמר בשל הכנסות ציבוריות לא מספיקות שלא נתמכו בהעלאת נטל המס שהוכרז ל-50%. בהתחשב באינפלציה, הרחבת התקציב אינה יכולה לתמוך בצמיחה כלשהי בהתחשב באובדן ההכנסות ממכירת פחמימנים5. בשל אי ודאויות פוליטיות וכלכליות, האיראנים ממירים את חסכונותיהם למטבע חוץ וזהב כדי לגדר את החיסכון מפני פיחות המטבע הלאומי; בהתחשב בכישלון הברור של המדיניות הכלכלית, לא ניתן למצוא דבר טוב יותר מאשר להגדיל את מודל אספקת הכסף גרמניה 1923, כדי לעמוד בהתחייבויות תקציביות אשר עם זאת אינן שוקלות את סיפוק השאיפה לרמת חיים טובה יותר. הערכת הסיכון הקשורה לתופעת הטרור היא ככל הנראה פרדוקסלית, שרואה את ארה"ב מכניסה את הרפובליקה האסלאמית למדד בעוד קרמן נפגע מאחת הפיגועים העקובים מדם בתולדות איראן, מדינה שיעית השוכנת באזור סוני. הישות הגיאוגרפית היחידה - כלכלית אך בעלת יכולת פוליטית להקל על גורלן של מדינות שהתרסקו בעקבות מלחמה ומשבר כלכלי גם כשהן לבדן נגע מאיראן.
הבחירות למג'ילי ולאסיפת המומחים, לאור אחוז ההצבעה הנמוך של מעמד הביניים העירוני ובאישור השמרנים, הם רק שימשו לכסות את הסצנה בסרט דקיק של לגיטימציה פוליטית6. במקום לנתח את הסיבות למגרה מוסדית, בניכוי שדרות סאנסט מהאופוזיציה, נראה שקל יותר לחפש סיבות אקסוגניות, ודחה מועמדים כמו הנשיא לשעבר חסן רוחאני, שנתפס על ידי ההרכב העממי רק כמרכיב מפסיד בתחרות בין ספירות שמימיות בלתי ניתנות להשגה. כל שחקן פוליטי, גם אם רק באופן היפותטי מסוגל לפעול מחוץ למעגל הקסמים של הקונצנזוס, מוכנס לרשימה השחורה, גם בגלל שחמינאי עצמו, בפסגה מאז 1989, יודע היטב שחוסר החלטיות מול האופוזיציה היה הגורם המעורר. של נפילת השאה7. אין אפשרות להתפשר: המנצח לוקח הכל, והאסיפות הבחירה משמשות רק לאישורים סמליים, אולי כדי לאפשר את הירושה השנויה במחלוקת שושלת-דתית בין חמינאי לבנו מוג'טאבה. ההשערה שכל שידול לשינוי פוליטי יגיע היא אפוא לא כל כך מופרכת יותר מהרחובות עם תחיית הגל הירוק של 2009 מאשר מהקלפיות, גם משום שרק ההצבעה מעניקה לגיטימציה פוליטית והסכמה פוליטית אשר, בהיותן אינן קיימות, אינן מאפשרות העברות כוח בין איש, שלא לדבר על בין מנהיגים עליונים.
למעשה, האיראנים הביעו התנגדות כלפי מערכת פוסט-מהפכנית מיושנת כעת, שאינה מסוגלת לבצע רפורמה פנימית ואשר דוחה כוחות צנטריפוגליים המכוונים לשינויים קיצוניים.
אחוזי ההצבעה היו הנמוכים ביותר מאז 79, למרות שהם לא ייצגו קריסה של ממש8, הם בעקבות מגמות דוביות קודמות. אולם הבחירות הללו היו חשובות; בינתיים זו הייתה ההתייעצות הראשונה לאחר ההפגנות שנוצרו בעקבות רצח מחסה אמיני9 דרך משטרת מוסר, ושנית הם מעניינים את אסיפת המומחים שכנראה תידרש להביע את דעתם בנושא האמיתי העומד על הפרק, כלומר על בחירת המנהיג העליון הבא. בנושא, בהתחשב במחסור הנוכחי במועמדים בריח התעלות מהורהרת, אף פעם לא כל כך סותרת את המדיניות הפקידותית הנוכחית, מוצעת ההשערה של שלב ממושך של אבולוציה מוסדית המסוגלת לסמן את קץ התיאוקרטיה, אירוע שמעדיף את לְחַלֵל, קשורה הן לחילופי הדורות שהתרחשו, שהולכים ופחות דומים לרגשות דתיים ומתאימים הרבה יותר למערכת שהקים הפדראן, והן לאפשרות שהפסדרן עצמם לא ירגישו עוד צורך בתמיכה הפוליטית. של האייתוללות.
מה שבטוח הוא שתוצאת הבחירות, עבור המתונים, הייתה לא יותר מאשר הידיעה על מוות מוכרז, שקדם לו קמפיין בחירות מצחיק.10 שלא אפשרה ביטוי של כל המגמות הפוליטיות, החל מהמתונים (מרכזים) ורפורמיסטים (פרוגרסיביים), יותר ויותר בשוליים.
בסוף הקצוות, זה כן המסיבה של"הִתנַזְרוּת לכפות את הנושאים הקריטיים שלו, כועס ומאוכזב; זוהי ההצהרה האילמת והחרישת אוזניים של חולשה אשר, בדמוקרטיה בוגרת, מסמנת את קץ ההסכם בין חברה לפוליטיקה. נקודות התייחסות מוסדיות היו חסרות, האמון קרס; בהשוואה כלכלית, ההיצע הפוליטי עלה על הביקוש יותר מדי ורע. הימנעות, עובדה בלתי ניתנת למניפולציה ומדחום של הצלחה בבחירות, מגלמת אפוא את הניכור מהפוליטיקה; זהו האות להתפכחות וכישלון הן של הרוב והן של האופוזיציה במערכת אשר, בטהרן, מאציל את ההחלטות החשובות ביותר למנהיג העליון.
משברי הקונצנזוס והלגיטימיות האיראניים באים לידי ביטוי אפוא חוסר אמון רחב יותר בפוליטיקה, מעין תסמונת שאינה מוגבלת לטהרן אלא מתרחבת בכל מקום בו החברה מחפשת נקמה: הדמוקרטיה מוצאת את עצמה לפתע ללא הדגמות; לכן שימו לבהימנעות מדעה, אשר מאשרת מודעות פוליטית מדויקת המכוילת לאיזונים פוליטיים אפשריים חדשים עם ישראל ופקיסטן, המאוחדת בטהרן בסבב בחירות מטורף, ועם אנקרה, דמוקרטיה לא-ליברלית בכמה בחינות הדומה לתיאוקרטיה הפרסית.
בניסיון להבין משהו יותר על איראן, באופן מוזר אנחנו מגיעים לדבר הכי רחוק לכאורה שיש, החיפוש של ג'ובאני סרטורי אחר השכל הישר, וההצבעה על פי נורברטו בוביו: בחברת ההמונים הצבעת הדעה הופכת נדירה יותר ויותר: אני מעז לומר שהדעה האמיתית היחידה היא של אלה שלא מצביעים כי הבינו או מאמינים שהבינו שבחירות הן טקס שניתן להימנע ממנו ללא השלכות חמורות. הם מזיקים, וכמו כל הטקסים, למשל המיסה ביום ראשון, הם בסופו של דבר מטרד.
ברור, נכון?
1 ב-2023, איראן הוציאה להורג 834 בני אדם, לאחר 972 ב-2015.
2 מאת מוחמד רסולוף
3 החברים כולם ממונים על ידי המנהיג העליון
4 לטענת גאלופ, ישנה מחלוקת עזה הן על התמיכה ברוסיה בסכסוך האוקראיני והן על רקע המתיחות עם המערב בנוגע לתוכנית הגרעין; הסיכון בבחירות האלה הוא זה הופכים למניפסט של אי שביעות רצון עממית. הנתונים מדגישים 61% מאלה מתחת לגיל 30 שלא רואים בעין יפה את ההנהגה, בעוד ש-43% בין 15 ל-29 הביעו את הרצון לגלות לצמיתות.
5 איראן הציעה מחירים מוזלים לסין ואספקה חינם לסוריה; כמו כן, היא נאלצה להתמודד עם התאדות ההכנסות מפחמימנים עקב מנגנונים פיננסיים שמערבים מתווכים וחברות חזית שונות, הרוכשות נפט איראני במחירים נמוכים ממחירי השוק. גורם נוסף שדחף את ההכנסות מתחת לרמות היה עצירת הסחר הסיני בינואר 2024, עקב ההחלטה האיראנית לצמצם את האספקה המוזלת לבייג'ינג.
6 ג'ובאני סרטורי, א דמוקרטיה בלי אויבים הופכים לצורה פוליטית ללא חלופות לגיטימיות, ללא יריבים ברמת הלגיטימיות.
7 חסן רוחאני הכריז שאם השאה היה מסכים לקיים בחירות חופשיות, הוא יכול היה למנוע את המהפכה.
8 שר הפנים והידי הצהיר כי 25 מתוך 61 מיליון בעלי זכות הבחירה השתתפו בהצבעה וכן קבע כי כ-5% מהקולות שהובאו אינם תקפים. הנשיא אברהים ראיסי שיבח את ההצבעה הנלהבת שאותה תיאר כמכה אחרונה למתנגדי הרפובליקה האסלאמית. מקורות אמרו ל-BBC שזה למעשה אחוז ההצבעה הנמוך ביותר אי פעם ולמעשה היה נמוך בהרבה מ-41%".
9 באופן לא מפתיע, המספר הנמוך מאוד של נשים שנבחרו (11) למג'יליס ראוי לציון
10 ימי 10
צילום: אירנה
