לקחים ראשונים שנלמדו מעזה

שדות הקרב נעים יותר ויותר לעבר מרכזי אוכלוסייה: על כך ראתה המלחמה באוקראינה, עם חודשי המצור הארוכים על מריופול, בחמות, אבדייבקה וחרסון, והלחימה בעיר עזה ובחאן יונס, במלחמה האחרונה שנועדה, נראה - או לפחות במילותיו של נתניהו - שיימשך עד 2025.

שני הסכסוכים הם דוגמאות לסוגים שונים בעליל של לוחמה מודרנית: אוקראינה היא במידה רבה סכסוך אחד קונבנציונלי בין מדינות המשתוללות על פני אלפי קילומטרים של טריטוריה שנויה במחלוקת זו לזו, מדובר בהתנגשות לא שגרתי בין קבוצת טרור לצבא סדיר הנלחם באזור עירוני צפוף וצפוף. עם זאת, משותף לשני הסכסוכים הקרבות על השליטה במרכזי האוכלוסייה, המאששים את נטייתם של המתמודדים, שכבר ניכרה בסוריה ובעיראק בעשור האחרון, ועדיין נמשכת באזורים מסוימים, לאתגר זה את זה בקנה מידה גדול. במלחמה עירונית, עם מגמה שכעת נראה מתגברת, עם תוצאה בלתי נמנעת של הטלת תיקונים גם על דרכי הפעולה הצבאיות המערביות. זו תולדה של כמה מרכיבים ברורים המרכיבים תרחישים חדשים לחלוטין לגבי הביטחון הלאומי של ישויות מדינה רבות, וכתוצאה מכך גם יציבות בינלאומית. ואיטליה, בשל המקום שהיא תופסת באירופה ובים התיכון, לא יכולה להיחשב כבלתי נכללת.

מקורות באו"ם אומרים שבשנת 2050, 68% מאוכלוסיית העולם יתגוררו במטרופולינים¹: ובהתחשב באי היציבות הבינלאומית הגוברת, התפשטות הישויות החמושות שאינן ממלכתיות (NSAG), הנתמכות על ידי מעצמות קטנות-בינוניות, וכן בהתחשב בעלות-תועלת של מספר מערכות נשק, יעילות וקטלניות באותה מידה בהשוואה לציוד כבד אך יקר. לסילוק הכוחות המזוינים הסדירים, מקורות צבאיים מערביים יותר ויותר מדברים על הדחיפות של כוחות ההגנה שלהם לשלוט, עם טקטיקות וחומרים חדשים, במה שהם מכנים MOUT, כלומר. פעולות צבאיות בשטח עירוני.

לאותם כוחות אמריקאים יש את הניסיון, שנרכש בעשורים האחרונים, להילחם ב-NSAG גם במרכזים עירוניים (פלוג'ה ורמאדי - צילום) או לתמוך בכוחות מקומיים שנלחמו במדינה האסלאמית (מוסול ורקה). עם זאת, הם לא התמודדו - לפחות בעשורים האחרונים - עם סוג האתגרים שצבא ההגנה לישראל (צה"ל) נתקל בהם כעת באזורים עירוניים כמו עזה וחאן יונס. אולי, דווקא ממה שקורה ברצועה, כבר אפשר לשרטט כמה לקחים עבור אתגרי MOUT החדשים הללו שנראים סבירים מאוד בעתיד הקרוב.

בתחילה, וידוע, הקשיים הגדולים ביותר של צה"ל נבעו משיגור הרקטות המתמשך ונוכחות המנהרות.², אתגרים שהובילו את הכוחות הירושלמיים לא רק לנצל היטב את הלקחים שנלמדו מעימותים קודמים (כמו זה ב-2014)³ אלא גם לבחון בדחיפות טקטיקות מבצעיות, עם הכנסה יחסית של כלי נשק חדשניים ושינויים בכלי הרכב שסופקו, עד כדי שינוי השימוש⁴ ומבנה היחידות הצבאיות שלה⁵כמו הרחבת הפעילות ליחידות מיוחדות ללוחמה בטרור (לוטר) ונוכחות, על פי ההערכות, של כ-40% מהלוחמות, של חיילות (בפרט יחידת קרקל). בקיצור, מלחמה נגד חמאס, אויב של ה-NSAG, שהופך את הטרור לטקטיקה הדומיננטית שלו, אך פועל באופן צבאי ובלעדי מבית גידול מיושב בכבדות ואשר פתח, עם התקפות ה-7 באוקטובר, את מבצע הקמיקזה הגדול ביותר עבור העם הפלסטיני שלו. מכאן אתגרי המלחמה לצהל (כוחות המזוינים של מדינת ישראל, עורך) לשימושים מבצעיים שיהיו נושא למחקרים עתידיים בציפייה להתפשטות של סוג זה של סביבת מלחמה.

שיגור רציף של רקטות מעזה לעבר ישראל, כשהמגן הבלתי נמנע מובטח על ידי כיפת ברזל, אילץ את צה"ל להכניס כלים מבצעיים חדשים ובעלי ביצועים רבים יותר, כמו המרגמה עוקץ ברזל (תמונה הבאה), שסופקה ליחידת מגלן, נהגה לפגוע במשגרי הרקטות של חמאס שנמצאו בעיר עזה. הדור האחרון של טילי כתף יהודים הופיעו גם הם, חולית e Yated, על שם שני קיבוצים שנפגעו במעשי הטבח באוקטובר. טילים אלה, בעלי טווח ארוך יותר וגדולים ב-50% מקודמיהם, תוכננו להילחם בדיוק באזורים צפופים ובנויים בכבדות.⁶.

ללחימה בשטח, בנוסף לספק לחיילים משקפיים לראייה תלת מימדית עידו לפעולות במנהרות או במצבים של ראות לקויה כמו שחר וערב, אומצו כוונות אלקטרו-אופטיות SMASH Fire Control System (FCS) של חברת Smartshooter (ישראל) על רובי הסער שלהם. קלים יותר מקודמיהם ומסוגלים לזהות אויב בשברירי שנייה, חוסם את תמונת המטרות ובעקבות כך מכפיל פי ארבעה את סיכויי חיסולן. ה-IWI (תעשיית הנשק הישראלית) נגב NG7 (7.62x51 מ"מ נאטו) שימש גם בעזה⁷, מקלע המציע חדירה גדולה יותר של קירות והריסות מאלה שצוידו בעבר.

המלחמה הכוללת בפיקוד הטרור וברשתות המחתרות של חמאס (ששימושם כבונקרים מקלט לאזרחיו מאז ומתמיד נאסר בתכלית האיסור) הכפתה שינויים גם בתחום האווירי, אם כי בסביבה עירונית מאוכלסת מאוד. בדיוק משום שתמיד קדמה לכך הפניה הישראלית לאזרחים פלסטינים בבקשה לפינוי מונע. יחידות הקרב אדיר של חיל האוויר (טייסת 140, נשר הזהב, וטייסת 116, אריות דרום) היו מצוידות חיצונית עם פצצות מטומטמות של מערכת Joint Direct Attack Munition (JDAM) - ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שמשתמשת בהם מבצעית - מבטיחה למטוסיה אספקה ​​של סוגים שונים של פצצות, ליותר תקיפות בפחות טיסות, ובכך להראות גמישות ויכולת הסתגלות רבה יותר כדי לשלב גיחות שונות למשימה אחת.

מלחמה זו בחמאס הובילה גם למהפכות מבצעיות בתחומי הים (שימוש ראשון בספינות סער 6)⁸ ושל השמים. להגן על ישראל מפני התקפות מהאוויר, בפרט אלה המגיעות מהים האדום על ידי החות'ים, וכן כיפת ברזל ומערכת הקרקע-אוויר פטריוט שסופקה על ידי ארה"ב, צה"ל הפעיל את מערכת ההגנה ארוכת הטווח Arrow(Htz)3 (ארה"ב וישראל) ⁹, ובכך נכנס לשימוש מבצעי ראשון. זה בא לאחר פריסה מוצלחת של חץ 2 בתחילת נובמבר, שסימנה כנראה (לפי מקורות ישראלים) את המקרה הראשון אי פעם של לחימה מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ.¹⁰ : שני ה-Arros תוכננו, למעשה, כמערכות הגנה אוויריות מתקדמות ליירוט טילים בליסטיים בחלל. ל כיפת ברזל, Patriot, Arrow הצטרפה לראשונה למערכת היירוט האווירי לטווח בינוני וארוך של David's Sling הישראלית, בשיתוף פעולה היסטורי, עם ארבע מערכות בו זמנית.

עם זאת, הסכסוכים החדשים מראים כיצד המשמעות של עליונות אווירית השתנתה כאשר שני הכוחות הקונבנציונליים הרגילים (אוקראינה - צילום) והאחרונים נגד NSGA (עזה) מתמודדים. התוקפנות של חמאס ב-7 באוקטובר עצמה כללה התקפות מרובות של מל"טים זולים יחסית נגד מטרות היי-טק אוויריות וימיות, שרבות מהן היו יעילות, למרות הדומיננטיות האווירית הבלתי מעורערת של ישראל. שני הסכסוכים, לפיכך, מצביעים על כך שלא ניתן עוד להשיג עליונות אווירית אמיתית רק על ידי בניית צי היי-טק של מיליארדי דולרים כדי להביס את יכולות היריב. גם בגלל שיהיו אפילו יותר מל"טים מהנוכחיים שיטוסו מעל שדות קרב עתידיים, בהתחשב בזול שלהם וכתוצאה מכך, זמינות רחבה עבור כל מדינת כוח קטנה ובינונית או NSAG שרוצה לקנות אותם.

זה על סחורה (סחורה) של טכנולוגיה צבאית: ממפותח ויקר לסחורה שנקנה ונמכרת בזול כל יום. למעשה, נשאר בעזה, אבל כמה מחקרים אימתו זאת גם באוקראינה¹¹, העלויות של כלי הנשק המסופקים ל-NSGA כמו חמאס נגישות ומגוחכות לעומת מה שמתנגד להם: טיל קסאם של חמאס (עם דלק על בסיס סוכר ודשנים) עולה בין 300 ל-800 דולר לעומת 50 אלף דולר של כל אחד. מיירט טמיליכיפת ברזל (סוללה בודדת עולה 100 מיליון דולר); טנקי מרכבה 4M הישראלים עולים 3,5 מיליון דולר ליחידה ופגיעותם בסביבות עירוניות ידועה, אפילו רק לטילי אל-יאסין 105 תוצרת בית של חמאס.¹² שעלותם מוערכת ב-200 דולר כל אחד. אותה קפדנות כלכלית יכולה לשמש עבור מל"טים, נושא מכריע כרגע, במיוחד עבור אוקראינה (הרוסית Zala Lancet עולה 35 אלף דולר לעומת 11 מיליון דולר עבור טנק Leopard II) או עבור טילים החות'ים (2 דולר כל אחד לעומת מערכת אכיפה של 2 מיליון דולר של הצי האמריקאי).

בקיצור, המלחמות החדשות כמו באוקראינה וזו בעזה, שנבדקות כאן רק חלקית, מדגישות מגמות מבצעיות סביבתיות (אזורים עירוניים מאוכלסים מאוד) ואינסטרומנטליים (נשק יעיל וכלכלי), עם נוכחות דומיננטית של נחישות אידיאולוגית. נושאים (רוסיה וחמאס) וניתן למתן חסות בקלות, כפי שקורה למספר רב של NSAGs בעולם, במקרה הזה, חמאס והחות'ים, אבל גם חיזבאללה, לא מנותח כאן אלא אנטגוניסט מאתגר מאוד עבור ישראל. זה אמור להוביל להרהורים דחופים על אופי האיומים החדשים, על יעילות ההרתעה הטכנולוגית הגבוהה של מערכות ההגנה המדינתיות הקונבנציונליות (עם עדכון אפשרי לגבי יעד התקציבים הצבאיים המערביים העשירים) ומצב החירום בפיתוח מבצעי חדש. טקטיקות, בדיוק כמו זמן לאלה נגד התקוממויות באפגניסטן ובעיראק - אך בתקווה עם פחות מחלוקות דוקטריניות פנימיות ויותר שכנוע, בהתחשב בתוצאות - לנוכח התפשטות, בכל התחומים, כולל חדשים (מחתרת), של חימוש בשפע וזול במספר רב של תרחישי משבר חמורים. לאפיין אזורים גיאוגרפיים אסטרטגיים, כמו המזרח התיכון ואוקראינה בלבד, כדי להישאר קרובים לשטח הלאומי שלנו.