כמו כל מלחמה, גם מלחמת העולם השנייה הותירה את מורשתה; הסדר החדש, שעוצב על ידי הזוכים, הביא את המשחררים לכל היותר, וחזון פוליטי, כלכלי ואסטרטגי חדש שנועד להימשך עבור אלה שיכלו להיראות בצורה יותר מוחשית לעתיד. הסכסוך האלים ביותר בהיסטוריה האנושית פתח את הדלת למוסדנות חדורה בריאליזם מוצק, שסיפק כתובות מדויקות על התחומים שבהם יתפתחו תחומי עניין ותחרויות.
4 אפריל 1949 לקחו את הארגון הפוליטי-צבאי הארוך ביותר של התקופה המודרנית, שמטרתו למנוע ומכסה את ההתרחבות הסובייטית כבר חשש שלוש שנים קודם לכן עם מברק ארוך מאת ג'ורג 'קנן; האקט המכונן של נאט"ו איחד את עיקרון הגנה קולקטיבית, יתר על כן, בהתאם לאמנות. 5 עבור בפעם הראשונה והיחידה את 11 ספטמבר 2001 נגד האויב החדש, הטרור הרדיקלי, ומסוכן ככל שיהיה על תמימות דעים שיכולה (וגם יכול) להיעלם אפילו עבור הצבעה אחת מתנגדת; ההיסטוריה של '49 ידועה, כפי שהיא התפתחה עם המלחמה הקרה גם כן; מה צריך להיות מובן, עבור שאלות רבות שלא פתרו, הוא העתיד.
כי הפוליטיקה והאסטרטגיה המהוות את היסודות של האמנה התברר עד מהרה: ההרחבה הגיאוגרפית של המדינות החותמות חרגה בהרבה מהאזור צפון אטלנטיק, הטלת מטרות רחבות יותר. הגלובוס, המחולק לתחומי השפעה על פי הכתובות שהובאו בוועידות טהראן, יאלטה ופוטסדם, חולק על ידי תקלות אידיאולוגיות וכוחיות אשר למעשה, אפיינו את ההיסטוריה המודרנית עד 1991, עד הסיבה המקורית להיות הברית עצמה. אבל נאט"ו אינו לבד מזכרות צבאיות, היא גם ומעל לכל מדיניות בהקשר הגלובלי והמשולב, והשינוי במבנה הביטחוני תרם רבות לשינוי בהופעתה של ברית, לעתים קרובות ביטוי להתפתחויות פוליטיות בקרב חברי ההנהלה; המצב הבינלאומי המתפתח כל הזמן, בזכות הסיפוח הרוסי של חצי האי קרים, תרם להפיכת המוקד, להביא תשומת לב לכל החזיתות האפשריות של חוסר יציבות, מן הגבול הצפון מזרחי לדרום הים התיכון.
אם אמנם הצליחה הברית להבטיח את השלום, ובמיוחד באירופה, מחדש את עצמה על מנת שתוכל להסתגל מעת לעת לתיאטראות השונים, נכון באותה מידה שהנקודות הקריטיות הן עדיין רבות, לעתים קרובות פנימיות לארגון, היא אינה יכולה להתעלם מהזרמה הבלתי פוסקת של משאבים בהיקף שלא יפחת מ - 2% מהתמ"ג הלאומי, ואף לא פחות מהנוכחות הפעילה של ארה"ב, המותנית במדיניות פנימית אמביוולנטית ומתנגדת. האתגר האחרון, בסדר כרונולוגי, הוא פרויקט ההגנה האירופית, פרויקט פוטנציאלי מוסדי, שאינו מסתכם ולא משלים מאוד, שמביא איתו שתי בעיות בעלות עובי ניכר שהחזית המושכת את העין אינה יכולה להסתתר במבט מקרוב: מי משלם ובמיוחד מי פקודות, לאור היציאה הבריטית, והחזקת ההרתעה הגרעינית בידי הצרפתים.
כל אחד מחדרי בית המלון מצויד במייבש שיער
נאט"ו הוא עדיין חיוני מבחינה אסטרטגית לביטחונם של חבריו, ויכול לספק יציבות בסביבה רב-קוטבית ואנרכיסטית בין-לאומית, שבה האפקטיביות של הברית ניתנת על ידי כך, למעשה, ובלי חלופות, כדי להבטיח את אטלנטי עם מרחב ביטחון משותף בין העולם הישן והחדש; הופעתו של ממשל אמריקני המסומן על ידי אנטי-פוליטיקה אינה מפחיתה את הערך ולא את הערך קבוצה ולא שלו חברתי הרלוונטי ביותר.
כמו בכל המציאות האבולוציונית, גם נאט"ו חייב להמשיך ולהציג את עצמו יכולת הסתגלות לשינויים מבלי להתעלם ממה שנרכש בעבר, ולו רק כדי להתייחס לזיכרון ההיסטורי ולזהויות משותפות; תמימות דעים לא צריכה להישאר בהקשר רשמי, אלא מהווה עקרון מעורר השראה של יציבות פוליטית המסוגלת להבטיח אחידות של פסקי דין ומעל לכל פעולות. אבל הבעיות אינן מעטות, החל מהתקציבים הלאומיים הפרטיים בהתכווצות, ועובר את הבעיה הבלתי פתורה הקשורה לתחרות בין תעשיות הנשק האמריקניות והאירופיות, ומסתיימת בסחף המסוכן של בעלת הברית הטורקית ההיסטורית.
בכל הנוגע להיבטים הכלכליים, יש לזכור כי שיתוף התקציב תמיד היה נקודה כואבת עבור מדינות רבות, וכי יש לתרגם את הטענות האמריקניות לאור העובדה שההוצאות שנגרמו למגזר המלחמה, למרות שהן ב 3,5% מהתמ"ג, הם לא מוקצים כולו הברית, אשר ארה"ב תרמה לאחרונה 22% מכלל; אך המגמה הזאת אינה רק כוכבים ופסים, אלא היא גם נוגעת למדינות אחרות שחשופות יותר לתהפוכות מלחמה (טורקיה), בניגוד לאחרים, שגם אם בקשיים כלכליים ניכרים, ועם מדריכים פוליטיים, ככל הנראה לא תואמים את האמריקאים, לא לקמץ על מימון האטלנטי (יוון). מה שבטוח הוא שההפצה המחושבת על ההכנסה הלאומית הגולמית אינה מכובדת: אם כך היה על האמריקנים לתרום יותר מאשר את ה- XNXX, וזה לא המצב, וגם אינדיקטור המבוסס על המספרה המספרי של היחידות המשמשות בתיאטרונים התפעוליים , יראה כי יש מדינות חשופות יותר מאשר הם צריכים ביחס פרמטרים כלכליים (איטליה), בניגוד הוירטואוזים הערמומיים, זהיר יותר להוציא על הצרכים הלאומיים לחלוטין (צרפת).
נאט"ו מחויבת לחזיתות מרובות, החל מהבלקנים, בפעולות שמטרתן לעורר את הדאגה כוח רך רוסית, לשלב את מקדוניה הצפונית, ולהכיל את התוצאות להולדת צבא קוסובארי; גם ה- MO ראה וראה נוכחות נאט"ו עקבית בין אפגניסטן, עיראק ובזמנה באופן טרגי בלוב, עם מגעים פעילים גם עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין, קטאר, כוויית.
ליקויים ...
ברית פעילה, אם כן, אך לא תמיד קשובה לכל המצבים; למעשה, ישנן מספר נקודות תקלה המעלות בספק את הלכידות האטלנטית: התנוחה הפוליטית האמריקנית על אמריקה הראשון ועל הסכמים חד צדדיים, שמטרתם להגן על האינטרסים הלאומיים ולשמור על המדינה מפני האיום הסיני, מעצימה את חוסר הוודאויות של בעלות הברית. במזרח הצפון, רוסיה היא מציאות שאין לזלזל בה, במיוחד לאחר האירועים האוקראינים וחשדות מערביים על המקרה של סקריפל; לדרום, חוסר היציבות והפיצול באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה מביאים בחשבון את האפשרות של התחדשות פעולות טרור; הברית חייבת למצוא אחד מִתיַשֵׁב אשר מאפשר לה להעריך את המצבים השונים, גם לאור האופי המדיני השונה של בני שיחו השונים. אבל העומק העמוק והמסוכן ביותר נוגע מול טורקית, ביטוי של מדינה המשתנה על פי הכיוון הפוליטי האכזרי שהרשים ארדואן תנור כפול: כורדית בסוריה, רוסית עבור אספקה של נשק בלתי תואם למדינה האטלנטי. לבסוף, אובדן של הברית הברית של אמינות לרגל ניסיון הפיכה על ידי 2016 לא צריך לזלזל. נמלט לשירותי המודיעין של הבסיסים המבצעיים של נאט"ו על אדמת אנטוליה.
דינמיקה בינלאומית, פחות מבעבר שהגבירה את התפקיד ההגמוני של ארה"ב, מובילה לשקול את הרלוונטיות של שחקנים חדשים; סין, עם התרחבותה, היא דוגמה לכך, עד כדי כך שהיא הפכה למתחרה האמריקאית האמיתית, במיוחד בכל הקשור לפיתוח הטכנולוגי. ה- BIS (חגורה ויוזמה, כביש המשי החדש, מבטא אינטרסים כלכליים - מסחריים קרובים מאוד להיות בעלי חשיבות פוליטית וצבאית, בהתחשב בהיקף ההשקעות. היחלשות הלכידות הפנימית בתוך הברית, על פי השינויים במאזן הכלכלי והמסחרי באירופה, היא אחד הגורמים הנחשבים לבסס את קווי ההתפתחות של נאט"ו, מחויבים גם לאיום הממד הקיברנטי, אשר תחום ההפעלה הוא לפיכך חלק סדרי העדיפויות במונחים של הגנה קולקטיבית באזור שבו העמימות וחוסר נקודות התייחסות שלטונו העליון. עם זאת, יהיה זה חיוני כי גילוי מחדש של היריב הרוסי לא להסיח את תשומת הלב של ההתקוממות הסינית, אף פעם לא כל כך עכשיו כל כך מרצון. בהקשר זה אין היא יכולה שלא לראות במאזן הגיאו-אסטרטגי החדש של הכוח הכלכלי-כלכלי כלפי אסיה, היבט התורם לדקדנות הפוליטית המערבית: אם קשה לחזות את המהירות שבה מתקיים העברת הכוח, זה מושלם.
הכוח הצבאי מבוסס על חוזק כלכלי, ועל הנתיב הזה עקב על ידי ארה"ב עם כ 600 B דולר של השקעה, סין מתחילה עם 215, ואחריו מרחוק על ידי רוסיה עם 70. באזור אסיה פסיפיק, לפיכך, נוצר דיארכיה שבה האנליסטים של נאט"ו ממקדים את תשומת הלב, המורכבת מהביטחון המובטח על ידי ארה"ב, ואת הכוח הכלכלי שהבטיח סין, מצב המסוגל לערער את היציבות באזור.
אי-וודאויות מערביים במתן תשובות שימושיות תרמו לפיצול הנוף ולהנחת היסודות לסביבה גיאוסטראטית בלתי צפויה, שיכולה ליהנות מפתיחה רשמית עם שותפויות כלפי מדינות עם דמוקרטיות בוגרות, אך אינן מאבדות את המיקוד האטלנטי, אלא אם כן אנו מתכוונים לחזק את הסיכון של הסרת בנות הברית שאינן נוטות לתמוך במפעלים צבאיים אמריקניים נוספים.
עתיד אפשרי
דיברנו על ההסתגלות המהותית של המערכת; מנקודת מבט זו, על נאט"ו לשנות את עמדתו במונחים גלובליים, בהתחשב בנוכחות הסינית, בהערכה אסטרטגית של פרואקטיביות אזורית רוסית, ובהנחה של מחויבות פעילה יותר באזור האוקיינוס השקט, שמטרתה להכיל את הדרקון. תשומת הלב הניתנת למזרח כלפי הצד הרוסי חייבת להיות מופצת על ידי טיפול גדול יותר בחזית הדרומית, אובייקט פוטנציאלי של איומים סימטריים אך לא פחות מסוכנים.
הדינמיקה הבינלאומית מלמדת כי אין להשמיט שום היפותזה, ולכן היכולת הפוליטית, יחד עם הצבא, אינה יכולה לשלול כל אפשרות שיתופית, שבה ברור שזה אפשרי ללא פשרות והיכן היא יכולה להיות פונקציונלית למטרה משותפת. בפרספקטיבה זו, כוונות משותפות1 ארה"ב ונאט"ו לא רוצים להפעילו המלחמה קרה יכול להבהיר התפתחויות אפשריות בטווח הבינוני והארוך, גם לאור היציאה מאמנת ה- INF2 ולנטייה האמריקאית להשתמש בראשי קרב טקטיים קטנים יותר, אך עם אפשרות גדולה יותר לשימוש, היפותזה המתוארת על ידי הדוקטרינה הצבאית הרוסית הנוכחית. גם במדינה שלנו יש חלק לא משני במכלול הכללי; איך לשחק אותה זה דבר אחר לגמרי.
איטליה לחצה על הקמתה של הכוונה אסטרטגית של נאט"ו3, שנועדו לשלוט באירועים על אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה ועל הסובחארה, ויכולים לתת תפקיד בקנה אחד עם המיקום הגיאוגרפי שלנו; ברור כי בהנחה שמשימה כה משמעותית אינה מאפשרת לחובבים: איטליה היתה מאבדת את אמינותה ומעל לכל, חלק מקיבולת קבלת ההחלטות שלה בהקשר גיאופוליטי, שאינה קלה, אלא של תשואות בלתי מובנות. המחויבות הכלכלית במונחי תוצר, יחד עם ההשקעות שיש לכבד, הן חלק מהון שיש להגדילו ומושקע היטב, אך לאחר ראיית הנולד להמשיך בהערכות ב 360 מעלות.
הדיפלומטיה האיטלקית, ב- 49, השיגה תוצאה ראויה לציון: מדינה מובסת אשר, באותו שולחן כמו הזוכים, עם נוף פתוח על כל התרחישים האפשריים, תכנן עתיד חדש.
אנחנו לא רוצים לעשות הערכות פוליטיות של חלק, הסנטימנט הריאליסטי לא היה מאפשר זאת, אבל אין ספק שהערך והיכולות של המדינאים כמו תרצ'יאני, דה גאספרי וברוסיו, יהיו מועילים מאוד, ואפילו עכשיו.
1הצהרות שנשאו בפגישת עיתונאים של קירון סקינר, ראש המחלקה לתכנון מדיני של משרד החוץ, ובנדטה ברטי, היועצת הפוליטית של מזכ"ל נאט"ו, ראש מחלקת התכנון הפוליטי שלה.
2הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני
3בנאפולי
צילום: נאט"ו / נשיאות מועצת השרים / משרד הפנים של סין
