נראה שפעילויות המלחמה שהשפיעו (ועדיין מתלהבות) על ה- MO שני מאפיינים המאחדים אותן: עדות הזוכרות תרחישים אוונגליסטים והשפעות הרסניות ברמה בינלאומית; מ"שלום בגליל "המוקד למעשה עבר זמנית לכורדיסטן העיראקית, עם" ענף הזית "לא מרגיע יותר מדי.
I שחקניםלמרות ההרחבה המצומצמת יחסית של השטח, ישנם עומקים רבים, ללא עוררין, המונפשים מסיבות אסטרטגיות בעלות מידה ניכרת. על השולחן הירוק הסורי, טורקיה הייתה השחקן שגייס בהימורים - כרגע - הכי הרבה; אם ניקח בחשבון את השיטות שננקטו, נוכל להבין היטב את היקף הדואר. הנשיא ארדואן, בהגנה על האינטרסים הלאומיים שלו, החליט לנקוט במדיניותו של עובדה מוגמרת, שהיא סדרת פעולות אשר, תוך מתן חומר לפוליטיקה הכוחית הטורקית, אינן אלא פרובוקציות תוך התעלמות שיטתית מהנחות החוק הבינלאומי ו של כללים דיפלומטיים. המבצע בכורדיסטאן הסורית, החסימה הממושכת של ארצות הברית סאיפם 12000הנגיחה של יחידת חיל הים היוונית, האינטרסים שנחקרו בלוב - בתמיכת האופוזיציה האיסלאמיסטית והרדיקלית - ובסומליה, ולא פחות מכך האתגר שהובא לאיחוד האירופי עם הסחטנות נגד הפליטים המוחזקים בטורקיה. להיראות כהימורים מסוכנים המושלכים על פני מספר שולחנות.
טורקיה, שנדחפה מתורת העומק האסטרטגי שלה, הראתה שתי מטרות: להקל על נפילת המשטר הסורי ולהכיל שאיפות אוטונומיות כורדיות; אם המטרה הראשונה סוכלה על ידי התמיכה הרוסית-איראנית באסד, השנייה המשיכה לכוון לבידוד יחידות ההגנה העממית הכורדית (YPG), הזרוע החמושת של מפלגת האיחוד הדמוקרטי, בעיר עפרין, בעיר צפון מערב סוריה. ענף הזית הטורקי נועד אפוא למנוע מהאזורים הצפוניים של הכורדים להתאחד ולהקים ישות ממלכתית, אם כי במדינה עוברית.
אפרין, למעשה, עלה להיות יצירה בסיסית בפסיפס הסורי, יצירה שאם בידיים כורדיות יכולה למנוע היווצרות אזור החיץ שנחשב כחיוני לביטחון עבור אנקרה. אם אסד הצליח לסמוך על סיוע רוסי-איראני, הכורדים בכל זאת הצליחו להסתמך על תמיכה אמריקאית, מוכנים לתמוך בכל מאמץ שמטרתו למגר, בזכות תרומתם של הפשמארגה, המדינה האיסלאמית.
אף שרוסיה לא הביעה רשמית את דעתה החיובית על ההתערבות הטורקית, נראה שממש לא סביר שמוסקבה לא - לפחות באופן לא רשמי - נתנה את הסכמתה למבצעים באפרין, תוך התחשבות גם בנוכחות החזקה באזור חייליה, שאכן נראה כי גובר בהתאם למגמה שבעבר ראתה את גיבורי האמריקנים וממנה גם אובמה וגם טראמפ התכוונו להשתחרר. דווקא הנוכחות הצבאית של ארה"ב ברבע אפרין ומנבייג 'אפשרה לרוסיה לייחס לאמריקאים, שנמצאו אשמים בניסיון ליצור כוח גבול כולל מיליציות YPG, את האחריות לכישלון הסלמת דה תיאוריה באסטנה על ידי טורקיה, רוסיה ואיראן.
השיקולים הראשונים שניתן להסיק מאבולוציית המצב הסורי נוגעים, אם כן, קודם כל הניגודים המתעוררים בין השחקנים הראשיים, שברגע שהמוטיבציה למאבק בדאש נפסקת, כל אחד מהם מגלה מחדש את ההבדל בין נקודות המבט הגיאופוליטיות שלו; שנית, נוצר היעדרות ממושכת ומשמעותית של הישות הפוליטית האמריקאית, שנוטה יותר ויותר להסתכל בתיאטרון האוקיאנוס השקט ציר לאסיה של זיכרון אובמי. עם זאת בחשבון, ולכן עד שהמדינה האיסלאמית תובס סופית, אנקרה תמשיך לנקוט בזהירות רבה בכך שהיא לא תפריע לתחזית הרוסית באזור.
אך ממה יהיה על ארדואגן להישמר - וחייב לעת עתה? ראשית כל מהתעוררות אפשרית של פעולות טרור בשטחה, מהתערבותם של כוחות סוריים סוריים, ובהמשך, מהקושי האובייקטיבי להחזיק את המשחק התחיל על כל השולחנות האחרים, לא פחות מזה של הים התיכון למהדרין, חי ומשתלם. הגעת הכוחות הסורים לאזור אפרין, למעשה, אם מצד אחד ניתן לראות בכך אלמנט של התייצבות, מצד שני הוא מציב את הגורם הלא ידוע של התגובה הטורקית שלא יפסיק לתקוף את אפרין אם מודגשת כוונה. לאפשר הגנה על עמדות כורדיות.
אם זה נכון שיש לפרש את פעולתה של אנקרה כהפרה נוספת של כללי החוק הבינלאומי, ואם סוריה - בהיותה מוחשית - אינה מתכוונת לוותר על ויתור על דבר מריבונותה הלגיטימית, יהיה צורך להעריך מחדש את העמדה הפוליטית. של ה- PKK שמקבל תמיכה מארה"ב ושולט במחוזות אפרין וגם במנביה.
ההנהגה הכורדית, לאורך השנים, מעולם לא הצליחה להצביע על חיכוכים עמוקים עם דמשק; אולם, בהתחשב בכך שמעולם לא הופרעו היחסים עם מוסקבה - בעל בריתו האסטרטגי של אסד ונלהב לגבות את הרווח הפוליטי הצפוי לצורך התערבותו, כיצד יתקבלו חיילי הממשלה שקראו להתנגד למיליציות הטורקיות? רוסיה תצטרך בהכרח להציע עצמה כמתווכת בין הצדדים, גם בהתחשב בעמדה הגיאוגרפית המסוימת שמקצה לשליטת הסיעה הכורדית במשאבים היקרים ביותר במדינה. גם אם אסד, צוואר מעוות, "נפתח" לקשר שאינו מנוגד עוד עם ה- PKK, תישאר בעיה אזורית בעלת חשיבות לא קטנה: ההתערבות הסורית, הנתמכת פחות או יותר באופן ישיר על ידי רוסים ואיראנים תביא לחיכוך בלתי נמנע בין המעצמות המבטיחות את הפוגה באסטנה. .
בהקשר זה ישנם לפחות ארבעה שחקנים אחרים שלא ניתן לזלזל בהם: ארה"ב, איראן, ישראל וחיזבאללה הלבנוני. בפני האמריקנים עומדת חידה: כיצד ליישב את עמדות ה- PKK בהן תמכו מול הטענות שהעלתה טורקיה, בת ברית היסטורית לנאט"ו. אם ניקח בחשבון את הניאו-עות'מאניזם הקיסרי הטורקי, הדרך היחידה להתקדם עבור האמריקאים תהיה לנסות להימנע מעימותים במיוחד באזור מנביג ', שרואה נוכחות של למעלה מ -2.000 חיילים אמריקאים ואשר אחד מהסכנות של לארדואן לא הייתה התוצאה הרצויה: האמריקנים, למרות איום האש הטורקית, לא נסוגו, והרבה פחות יכולים לעשות זאת, מכאב של אובדן מוחלט של האשראי הפוליטי באזור.
איראן, מצידה, הצליחה להכניס את עצמה לדינמיקה של האזור על ידי מתן ביטחון גבולותיה בצד העירקי, והתערבות נרחבת בחייו הפוליטיים של האויב לשעבר. מעבר לתמיכה המוצעת בתיאטרון הסורי במטרה לאפשר התנגדות נגד מאמינים כוזבים של דאש, ולאפשר את הישרדותו של משטר אסד במדינה ריכוזית, לאיראן את הדיבידנד הגדול ביותר שייגבה, במונחים גיאופוליטיים, יכלול שמירה על קיומו של מַעֲבָר שימושי כדי להבטיח אספקה למפלגת האל הלבנונית, חיזבאללה, שמעולם לא מוכנה להעסיק צבאית את השחקן הגדול האחר, ישראל, ולמרות חסר התקדים אזהרות הושק על ידי שר החוץ הרוסי לברוב. האיום שנשקף ממתקני הפסדראן ליד רמת הגולן, הפילת מזל"ט איראני ו- F16 עם מגן דוד, מעידים כיצד ההד לסכסוך הסורי מהדהד הרבה יותר מאשר רביעי עפרין, מנבייג 'ואידליב, שם כיסים של דעש מתנגדים.
לסיכום, האזור נערך לחוות שלב היסטורי חדש ומוטרד, עם תחייה של עימותים שהיו קיימים, הגדרה מחודשת של בריתות ומירוץ להבטחת השליטה בשטח הנרכש. נראה כי איראן אינה נוטה לקבל באופן פסיבי את ההתרחבות הניאו-עות'מאנית, בעוד נוכחות אמריקאית שתאושר לאורך זמן, בתמיכה בעניין הכורדי תשלול מסוריה שטחים גדולים (ובעלי ערך), ומעל לכל, יש לקרוא אותם מפתח התנגדות הן למוסקבה והן לאיראן, שבדרך זו יישלל מהמעבר היקר שלה דרך לבנון. אך העמדה העדינה ביותר נותרה כיום הטורקית; המבצע מגן הפרת היא הראתה כי יכולת המלחמה של אנקרה, למרות המספרים, עדיין אינה שווה לזו של ארה"ב, ואפילו ענף הזית, רחוק מלהביא יציבות, החמיר שברים שקשה לתקן; בנוסף, סיכון שהנשיא ארדואן אינו יכול לזלזל בו, נוגע לניהול כישלון צבאי אפשרי, שכמו שקרה תמיד בהיסטוריה, יכול לבשר על שינוי מהלך פוליטי פנימי - פחות או יותר.
הסקטוריאליות הדתית שמבעירה את התודעה פחות נוטה להיבטים גיאופוליטיים וריאליסטיים, מזלזלת כנראה בהיבט אחד: שלאלוהים יש מעט מאוד או שום קשר לרצון הכוח ולהפעלת אלימות.
(צילום: טורק סילאהלי קובווטלרי / חיל האוויר האמריקני)
