המסגרת הגיאו-פוליטית של המזרח התיכון קרובה לכניסה לשלב בעקבות תוצאות הבחירות של כמה מדינות, רגע שנחטף לחוסר יציבות מתמשך המיועד להתנות את עלילת היחסים הבינלאומיים הן אזוריות והן גלובליות; לאחר מכן נראה כיצד המציאות, שהופשטה ממניעים אידיאולוגיים-דתיים, הצליחה לחרוג מהדמיון, בגלל הדינמיקה שנגרמה כתוצאה ממצב החירום הבריאותי שהשתלב גם במדינתנו. בואו נתחיל מהתוצאות הנרכשות, אלה האיראניות, לעבור למסגרת שגם אם גיאוגרפית קטנה בהרבה, אינה יכולה שלא להוביל לחוסר איזון רחב יותר, הישראלי.
מלבד עירק ולבנון, טהראן נאלצת להתמודד גם עם מחלוקות פנימיות שמטרתן סטיגמה, מאז 2017, החמרת התנאים הכלכליים-מבניים והאינפלציוניים, חלוקת מים בעייתית ואי-נוחות פוליטית שלא נראים קלים ומהירים. פתרון, למרות הדיווחים הפזזים תיירים מקריים טוענים אחרת.
בהתחשב בביזור של ההפגנות, והכוח הפוטנציאלי של מנגנון ביטחון שמהמחאה של התנועה הירוקה מ -20091 לקח שיעורים רבים בנושא מניעה והדחקה, ההשערה של א שינוי המשטר נראה לא סביר; עם זאת, יהיה זה פזיז שלא לקחת בחשבון סיטואציה שמציעה לאורך זמן התנגשות דורית בין אנשי דת-רדיקלים לצעירים.
ניתן לפרש את ניצחונו של הבחירה באגף השמרני ביותר רטרואקטיבי שיש לקרוא למען הבחירה הנשיאותית הבאה, ולא לשפר את ההיבט הדתי, מנקודת מבט לאומנית, בהשראת ההתעוררות המחודשת של דמויות שהיו נוכחות מאז ומעולם. ה-DNA פרסי, שלאורך ההיסטוריה זכה להפגנות מחאה ספורדיות ולא מהפכות, לעתים קרובות חסר תיאום יעיל בביצוע פעולות קולקטיביות.
מבחינה פוליטית האירועים סייעו בתקיפת רוחאני הרפורמיסטית, ואילו המטרה העיקרית הייתה החברות הפיננסיות הפרטיות הקשורות למוסדות דתיים ושומרי המהפכה.
לסיכום, למרות ששקלנו את השפעתה של מערכת הסנקציה האמריקאית, לא ניתן להתעלם מהמבנה הפנימי הבעייתי ברמה כלכלית-מוסדית ובקרת מידע, ברגע הפררוגטיבה הבלעדית של מדינה הנקראת להחליט על הוויתור על תוכנית הגרעין. JCPOA, ותמיכה ב פרוקסי אזורית (חיזבאללה - חמאס), אות המכוון להרחבות סין-רוסיה, ונתמך על ידי סנקציות שקיזזו את הכוונה האמריקנית לסגת מאזור שבמקום זאת זקוק ליותר ויותר הבטחות פוליטיות-צבאיות אמינות בסעודיה, איחוד האמירויות הערביות וכווית. הוצאתו להורג של קאסים סולימאניוהתגובה האיראנית, למעשה, היוותה דרך זולה יותר לפתור את הבעיות של אמינותה המפורשת של ארה"ב, שמעולם לא הייתה כה נוקבת כלפי האינטליגנציה האיראנית, מודאגת מהפגיעות הגלויה של היעדים האישיים.
היחלשות איראנית מוגזמת עשויה לדחוס את תפקידה הישראלי של המגן הגרעיני של הממלכה הסעודית, אך להרגיע את ירושלים על היחלשותו של חיזבאללה, בתנאי שתשמור על לכידות לאומית שעד כה מובטחת רק על ידי מדינה של סכנה אימננטית.
ברמה הגיאו-פוליטית, ולמרות הניצחון השמרני, האסטרטגיה האיראנית נותרה פרגמטית ביותר, והוכחה לכך כי שיגור טילים כנקמה על חיסול סולימאני קדמו אזהרות מתאימות.
איראן נמצאת בצומת דרכים: מצד אחד שומרת על הנקודה בכך שהיא מסתכנת בשבירת החזית הפנימית, ומצד שני לרכך את העמדות כלפי ארה"ב על ידי היחלשות התיאוקרטיה שלה; בכל מקרה, בחירת מבשר לסיכונים רגישים; ההרחקה - שהוענקה על ידי ארה"ב - של מועמדים רפורמיסטים רבים בבחירות למג'יליס על ידי מועצת השומרים2, יכול להיות אינדיקטור לפחדים שמטלטלים את ההנהגה החומייניסטית, נטולי מנהיגים אמיתיים וממילא מותנים ברגשות אמביוולנטיים: מצד אחד שיעי הבידוד הקפדניים, מצד שני זה שמבקש להקרין כוח באזור תוך שמירה על יחסי סין-רוסיה רווחיים. אך מבלי לשכוח את הימנעות הבחירות החזקה ביותר מאז הולדת הרפובליקה (42%)3למעשה, מנקודת מבט פוליטית, מחלוקת מוסדית מעוטרת המעלה ספק באמינות המעמד השולט.
נדרים וקבאלה
אם טהראן בוכה, ירושלים לא צוחקת: החל בקלפי סגורים לסופרים חוזרים ונשנים. תוצאת ההצבעה השלישית בת 11 החודשים שנקבעה ל -2 במרץ בישראל נותרה בלתי ודאית, ומאופיינת בשערוריות ותעמולה.
על פי הסקרים האחרונים, לא נתניהו ולא גנץ (מייסד כחול-לבן, "כחול לבן" - בתמונה, בעמידה), יצליחו להשיג את הרוב, כדי לא לשלול את ההשערה של סבב בחירות רביעי, אלא אם כן החיצוניים השונים נוטים לשינוי כיוון פוליטי, כדי לאפשר יישור חדש של בריתות מועיל להגדרת מסגרת פוליטית יציבה יותר.
מאז שנת 2009 עיצב נתניהו את חייו הפוליטיים של ישראל, עד כדי כך שהוא הצליח להיות הבכורה הכי ארוכת שנים וקוטבית בתולדות ארצו, עד שהתעוררו הבעיות בעקבות מעורבותו בחקירות פרקי שחיתות, לגביהם הוא קיים התקדים לנפילת ממשלת בראשות הליכוד בשנת 1992; לגיטימי להאמין כי כינוס הבחירות המוקדמות כבר באפריל של השנה שעברה היה פונקציונלי להקמת קואליציה חדשה במרכז-ימין המסוגלת להבטיח חסינות.
הבלתי צפוי, שהתגשם בעריקתו של אביגדור ליברמן, תומך הליכוד והמחט הפוליטי באיזון, מנע למעשה כל אפשרות להקים בכיר, אפילו מבקש את הקו-אופציה של נציגים פוליטיים חיצוניים אחרים. קשיים נוספים התעוררו עם חזרתו לתחום של הרמטכ"ל לשעבר של צה"ל, גנץ, מחוסר התמיכה שהעניק עסק מדיניות החוץ, כולל תוכנית טראמפ, ומהביצועים הטובים שלא הוערכו של המשק, שלא משכו. הסימנים שהוא זקוק להם. אפילוג הבחירות בספטמבר, למרות נאמנות מפלגתית ובעלות ברית, ידוע: התייעצות חדשה ב -2 במרץ.
התפיסה הרווחת היא שגם נתניהו וגם גנץ מבטלים זה את זה, בהתחשב בכך שנראה כי השוליים שבהם הם פועלים הם קטנים מאוד; נראה כי הסקרים לא מצביעים על שינויים משמעותיים באוריינטציה, אולם תוך התחשבות באחוז צף מצומצם של הבוחרים שיכולים להחליט על גורל הבחירות, ושם מפנים שני הצדדים את תשומת ליבם. גנץ שואף להילחם בשחיתות על פי ערעור חברתי, שלמרות הצהרות לא תמיד עקביות, דוחה ברית עם החסימה השמאלית במרכז המיוצגת על ידי הרשימה המשותפת הערבית, המורכבת מערבים ישראלים, ושומרת על עמדות שמרניות כלפי השטחים פלסטינים לא זלזלו בתוכנית טראמפ.
לסיכום, כמעט נראה שהמטרה העיקרית היא רק לסלק את נתניהו, שעתידו יכול בכל מקרה להיות מותנה בתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב.
קיימת אפשרות קונקרטית לקיפאון ניכר; הדרך היחידה להימנע מכך, על ידי הימנעות מהסיכון של המצור הסופי של החיים הפוליטיים במדינה ואישור התקציב, היא להחזיר את ליברמן לברית הברית-מרכז-ימין ושל המפלגות הדתיות הדוגלות בחוק הפטור משירות צבאי. כל מי שטוען כי "לימוד התורה הוא עיסוקי", או על ידי פעולה נחרצת על הגרעין הקטן הזה של מצביעי מרכז שעדיין לא התלבטו, או, כיד הדמיון, בתקווה לצעד אחורה מנתניהו, מה שכנראה ינקה את הליכוד בקושי.
הרבה יותר מציאותי, במקום בו טרם ניתן היה להשיג פיתרון בחירות, לאור הנזק שייגרם למדינה, ניתן לתאוריית דרך פשרה, שבמגבלה זמנית סבירה תאפשר למנהיג הליכוד לצאת מה מבוי סתום, חולק כוח עם המתחרה גנץ.
בחירות בזמן הנגיף
בעוד שמצרים, איחוד האמירויות הערביות וסעודיה מזמינות פלסטינים להעריך את הצעת טראמפ, בהתחשב בכך שהיא שופרה מציאותית, וירוס, כמו מועמד שקט, הופיעה באיראן, שם זוהו קורבנות וזיהומים, והיא צפויה בישראל שמנסה להגביל את הגישה המסוכנת לשטח.
אין צורך להסתיר: כל אזור ה- MENA יכול להפוך לכלי זיהום פוטנציאלי, עם מקרים המשפיעים גם על עירק, בחריין, כווית, איחוד האמירויות, מצרים, מרוקו, עומאן, לבנון. בהתחשב בכך שלא נראה כי איראן מסוגלת לספק נתונים עקביים על ההידבקות, איננו יכולים שלא לנצל את מה שטוען על ידי איתאללה חמינאי, שהגדיר את הבחירות "הג'יהאד הציבורי", מעין"הוכחה אלוהית"יכול להבטיח כבוד למלעיזים.
מה שחשוב יותר לציין הוא שהסהר השיעי, שנבנה בסבלנות כל כך על ידי הגנרל סולימאני, יכול להיות מופחת על ידי האמצעים שננקטו נגד אויב בלתי צפוי.
1 נגד בחירת הנשיא אחמדינג'אד
2 כ- 7.300 מתוך 16.000
3 בטהראן בלבד 75% מהזכאים להצביע לא השתתפו
צילום: IRNA / הבית הלבן
