ב- MO התהפוכות החברתיות אוהבות לעקוב אחר הקצב העונתי: אחרי המעיינות, רוח חדשה מרעידה את מדינות ערב; בעבר ה- 2011 והצביעות של הדיפלומטיה האמריקאית, כל כך מוכנות לאידיאל כמו להתנתקות האופורטוניסטית מול תוצאות בחירות לא רצויות, נותרו הבעיות הקשורות בתנאים החברתיים והכלכליים הקשים.
נטו לשבטיות ודת, מצרים, עירק, סוריה, לבנון, ירדן, התערערו מהפגנותיהם של אלפי אנשי מיליציה אנטי-איזיס צעירים, שניסו לדרוך שוב את סצנות ה- 2011 ומצאו את עצמם מול כוחותיהם פקידי ממשל נחושים בדעתם לרסק כל מעשה יציב יציב באיבו, גם בזכות השליטה בתקשורת.
עם זאת, הדיכוי לא יכול היה לבטל את המחסור בשירותים בסיסיים, חינוך, עזרה רפואית, סיכויים עתידיים אמיתיים עבור הצעירים המשכילים ביותר, תפיסת הצורך להרגיש שהם אלמנטים מייצגים של חיים פוליטיים משתתפים שאינם מוגבלים לאוליגרכיות הרגילות. אי-שביעות רצון נרחבת, אם כן, אליו משולמות צורות שונות של תגובה מצד הכוח המבוסס; ואילו במצרים הצליח הנשיא אל סיסי להפנות את תשומת הלב לאחים המוסלמים על ידי מניעת כיבוש כיכר תחריר, בעירק צעירים יצאו לרחובות לא רק בבגדאד, אלא גם בבצרה, נסיריה ונג'ף.
ההפרעות, ככלל, כיוונו להשיג יתרונות פוליטיים וכלכליים, אך בעירק היו גם מתורגמנים של מאבק מקומי ולאומי כאחד, מונפש הן על ידי הסיעות המתנגשות עם דאעש והן על ידי המרכיבים הפוליטיים הדומים יותר וקרובים ל "איראן. השאלה המתעוררת מייד היא למי יש אינטרס אמיתי לפגוע במצב מתפרץ שעשוי להיות יותר נפץ מזה של ה- 2011, שמונע כעת עוד יותר על ידי התוקפנות הטורקית כלפי עמדות כורדיות בשטח סוריה, המסוגל לפתוח באופן סופי את הקופסה של פנדורה בינונית.
בדרום עירק, על אף שהיא עשירה בנפט, אין גישה קלה למי שתייה או לחשמל, שמנתחים אותם באופן חזק, והיא נושא למדיניות מרכזית המתחלפת דיכוי וויתורים המערערים את הגבול הדק מאוד המפריד בין התערבות חברתית לבין העדפה מקורבת. התוצאה הבולטת ביותר הייתה של יצירת אליטות שמטרתן אך ורק לנצל את הערוצים המיוחסים המחברים אותם לרשויות המרכזיות, ומונעים יצירת קומפלקס פוליטי וכלכלי יעיל. אופיו המקורב של מדיניות מסוג זה, השולית שכבות חברתיות גדולות, יכול רק לתת חזון חלקי וקצר טווח, ומעל לכל יכול רק להוביל להחמרת המסגרת הכללית, שלשמה היא כבר לא תספיק או תצביע על מלחמה, קבוצות אתניות (ערבים, טורקמנים וכורדים), וזרמים דתיים (שיעים וסונים) כגורמים הבלעדיים, או לתת לוותר על כעס נגד חשודים רגילים: ארה"ב וישראל.
עירק שוב חווה עונה פוליטית שאינה מציעה יציבות בפרלמנט ולא בשליטה על מיליציות נגד דאעש. הנשיא סאליח, שעזר גם להחיות את ההפגנות עם עזיבתו של סגן אלוף עבדולוואהב אל-סעדי, גיבור הסכסוך נגד דאעש, מודע למצב ובתמיכת שר החוץ האמריקני פומפאו, הוא מנסה לבלום סכסוכים, להבטיח פתיחות רבה יותר וגם להשתתפות פוליטית וחברתית ולהבטיח את עונשם של האחראים לאלימות ברחוב; הצהרות שיש בהן רמז לניסיון נואש ופופוליסטי להחזיר לעצמו את השליטה במצב מורכב כתמיד, נפגע על ידי שחיתות, ניצול לרעה של כוח ונוכחות מתמדת של ארגונים דתיים ופריליליטריים בראש מערכת המדינה.
לחם ומים
התיאטרון של סיראק היה עד לפיצול של דאעש, ככל שהאשליה רבה יותר כך ברור שמספר גדול של ג'יהאדיסטים מארגנים את עצמם מחדש בשטח עירק, מבלי לספור את הגרעינים הפעילים באזור אדמה רחב הנע בין אפגניסטן לסהל. . יתר על כן, היציבות הכלכלית של ח'ליפות מבטיחה פרויקטים ארוכי טווח, המסוגלים להמשיך ולהפוך את ענבר לאזור של סיכון פונדמנטליסטי. דאעש, לאחר שחזר למימד שאינו ממלכתי, אם מצד אחד הוא איבד חלקים משטח, שחרר את עצמו מניהולם ובכך הצליח להקדיש את עצמו, בעזרת מאפיאס ופשע מאורגן, להברחת מוצרי נפט, כלי נשק, סמים וכדומה. סיגריות וממצאים ארכיאולוגיים. באזור לא יציב כמו זה העיראקי, יכולת הג'יהאדיסט לגייס כספים רוחבי עם יכולת יוצאת דופן להסתגל למצבים מותנים אינה מפתיעה.
עם סיום ישות המשתתפים אימצה דאעש אסטרטגיה היברידית באמצע הדרך בין שליטה לטורפה, המגובה על ידי יעיל ההייפ שהושק באופן מקומי, הוא פנה לפעילות חקלאית, בעיקר באזור הפורה בנינוה; למעשה, הח'ליפות תמיד כיוונה להיות מזוהה כערבה לייצור והפצה של מזון, ובכך לזהות את המערכת הטובה ביותר לגישה מלאה לשטח; כל זה גם לאור תחרותי SDP מדינתית (מערכת הפצה ציבורית), שמטרתה לבטח מזון ללא קשר להכנסה. הסכסוכים שעקבו אחר כך, עם נטישת האזורים הכפריים, השפיעו אפוא מאוד על מגזר כלכלי חיוני, שהחלשתו החריפה את הניגודים עם המנהלים הלגיטימיים, וחיזקה את הלא-מדינות שבתמורה נדרשו לתמיכה פוליטית מסוגלת. להבטיח חלוקה מחדש סלקטיבית של נכסים.
הניהול האסטרטגי של המשאבים הפך אפוא למנוף בו ניתן להגדיל את הניתוק הן מהמדינה והן מקבוצות מתחרות: מערכת אפקטיבית אם מתכוונים ליצור חלוקות, וזה לא רואה סוף אפילו עם ההתפרקות לכאורה של דאעש, שאמנם מכוונת לתסכל ולהאט פעולות שמטרתן להפעיל מחדש את הכלכלה הלאומית, ועדיין להציע את עצמו כבן שיח מקומי יחיד. לא מן הנמנע להניח שבמקרה של חוסר יבול וחוסר תמיכה מצד ממשלה שכבר הוטלה בצורה דה-לגיטימית, האלטרנטיבה היחידה האפשרית תהיה שוב הג'יהאדיסטית.
אבל זה לא הכל; מעבר לתופעת דאש הממשמשת ובאה, יחד עם מחלה חברתית, יש להדגיש כי משבר המים העירקיים, בעיקר באזורים הדרומיים של המדינה, הפך להיות כרוני ובגודל כזה לייצר שניהם מצבי חירום בריאותיים מנוהלים (כאשר נדחים). מחמיר בגלל היעדר שירותים חיוניים, שניהם משבר תעסוקתי עמוק; למעשה, כמות המים הקטנה מענישה את פעילויות הכפר והדיג, שעד לפני 30 שנים הבטיחו רווחים.
שאט-אל-ערב, משאב המים העיקרי של דרום עירק הזורם באזור בצרה, מזוהם בכבדות, ומושפע מהירידה ברמות נמרים ופרת בשליטת טורקיה שבדומה לאיראן בנתה סכרים כמו: להגביל את זרימת הנהר. כדי לא לפספס שום דבר, ההתאדות עקב הבצורת גרמה לפריצה מלוחה של מי המפרץ הפרסי, תופעה שחתרה עוד יותר על אפשרות הטיהור של צמחים שנשארו נטושים במשך שנים, ושהם אפילו לא יכולים להעסיק אותם. כלור, שמכירתו צומצמה כדי למנוע את השימוש בו על ידי לוחמי הג'יהאדיסט.
השלכות: צמצום הפעילות החקלאית, עלייה בייבוא סחורות ומוצרים חקלאיים, הגירה מאסיבית מאזור בצרה, המשך דה-לגיטימציה של ממשלה (לעיתים במכוון) שאינה מסוגלת לשלוט בשטחה שלה.
האזורים שכרגע אינם מעוניינים בתסיסה הם אלה שבמקור הם מושא הכיבוש האיסלאמיסטי, ואילו אלה שהאכילו את שורותיהם של קבוצות נגד דאעש במימון איראן נמצאים במרד; אזורים אלה הושפעו למעשה מאירועי המלחמה רק בעקיפין, מה שאיפשר להם ליצור שיפור כלכלי חלופי, בגלל שכר המיליציה ופעילותם של יזמי מלחמה, שנקטע כעת.
הצפון הכורדי חווה את אותו משבר כלכלי כמו הדרום, עם מצב פוליטי פנימי ייחודי שממשיך בכל זאת להקים תנועה המונית המסוגלת לפנות נגד השלטון המרכזי.
שכנים לא נוחים
ישראל מרחיבה את מאמציה כנגד מאמצי הגיבוש האיראניים באזור, מבלי להזניח את ההשערות (רק?) מהתקפות על תשתיות עירקיות הקשורות לאירן; הערכה כוללת צריכה להביא לשקול את ההשלכות האפשריות של פעילויות המלחמה, לאור הנסיגות האמריקניות מעיראק וסוריה, אשר ישאירו את ירושלים לבדה במלאכת הכללת הקרנת הכוח האיראנית.
מתקפות טהראן עם מל"טים חמושים נגד צפון ישראל מראות שינוי בסוג התגובה למבצעים ישראליים. על כן ירושלים תצטרך כעת להעריך האם הפיגועים בעירק אכן מתפקדים להפחתת היכולות הצבאיות של איראן, במיוחד בכל הקשור לטילים המודרכים של חיזבאללה בלבנון.
פיתוח מערכות נשק, ההזדמנויות המבצעיות והתגברות על הסף הקריטי הישראלי, יאלצו ככל הנראה את איראן להגיב באופן שונה ממה שעשתה עד כה, מבלי ששכח עם זאת את התקנת הטילים הבליסטיים שהצביעה עירק כלפי ישראל, בחירה שנקבעה על ידי התקפות ישראליות על התשתית הצבאית האיראנית בסוריה.
בקיצור, כדי לא לפספס שום דבר, עירק שהייתה מוטרדת מהפגנות פנים חייבת להתמודד גם עם המצב שנגרם בגלל התחרות בין איראן לישראל; אחרון חביב, שר החוץ האמריקני במאי השנה הראה לראש ממשלת עירק מהדי את צילומי הלוויין והתצלום האווירי של מבנים צבאיים איראניים בשטח עירק, מלווה בעצות מאיימות על פירוק מהיר; הפרשה הובילה לביטול נוסף של ממשלה שנחשבה לא רק לא באפלה, אלא אשמה בכך שהיא מונעת באי רצון פעולות זרות בשטחה.
מסקנות?
הכאוס העירקי ראה את המעורבות הדתית והשבטית, אך כעת נראה כי איננו יכולים לעצור מהיבטים אלה, בהתחשב בכך שיש לפרש את המסגרת הכללית בהכרח גם לאור האירועים האחרונים, ובעיקר בתפקוד האלטרנטיבה. נקמני שההתקוממות הג'יהאדיסטית מציעה להמונים. ההשלכות של העמימות הממשלתית, בשילוב עם תחושה רחבה של התפטרות וייאוש עממי, צריכות כעת להביא לשינוי קשה של מסלול חופשי מהאוכלוסיות האחרונות חסרות התועלת שהופיעו.
צילום: BBC / YouTube / CNN
