ועידת ברלין, שנקראה ליישב את שאלת לוב, הציגה בפני עצמה תוכנית, שלא הייתה מאוזנת לטובת הגנרל הפטר, שאפתנית ככל שהיא אינה מציאותית, וממילא אושרה על ידי הנציבות הבינלאומית המורכבת.
ליישום 6 הנקודות בטיוטת המסמך הסופי הוצע הן ליצור מנגנון נלווה המאפשר למדינות המתווכות להיפגש אחת לחודש, בחסות האו"ם, על מנת להציג דוח על התוצאות שהושגו, והן הקמת קבוצות עבודה מיוחדות שיצטרכו להיפגש בלוב או בתוניסיה כדי להתמודד עם סוגיות פרטניות.
6 הנקודות מספקות שמירה על הפסקת אש עם סיום כל צורות האיבה, כרגע הנקודה היחידה שמצאה את אישור מנהיגי לוב; קיום אמברגו הנשק שנקבע בהחלטת האו"ם 1970/2011 וכן החלטות מועצת הביטחון שלאחר מכן מתבקשות להטיל עונש על הפרות ההסכמים; חידוש תהליך פוליטי פנימי מלא תחת חסותו של אונסמיל1 עם בקשת האו"ם, האיחוד האפריקני, האיחוד האירופי והליגה הערבית לנקוט בפעולות נגד ברירת המחדל; השבת שליטת המדינה על ה- FFAA; התאוששות הרפורמות הכלכליות-מבניות; כיבוד זכויות האדם על פי הנורמות והמנהגים של המשפט הבינלאומי.
התחלנו עם אִי מַעֲשִׂיוּת, ואנחנו גם מוסיפים נדירות מטעה פר דיפלומט; מלחמת האזרחים שהציתה את המדינה מאז 2014 חלה התערבות מאסיבית של מעצמות חיצוניות אליהם התייחסו השחקנים הפנימיים.
ישנן כמה נקודות המובילות אותנו להאמין שהפגישה לחלוטין אינה מוחלטת, ונראה שמטרתה לשמור על איזון סטטוס קווה המאפשרת, כהפוגה, ליישם את יתרות הקרקס הדיפלומטיות האחרונות שהוסכמו בין הצדדים, לא פחות מאלה הנוגעים להגדרה מחודשת של ה- EEZ הלובי, הטורקי, היווני והקפריסאי.
למען האמת, כשראו נציגים של המדינות שבשנת 2011 החלו את הכאוס הלובי בשנת XNUMX, בחיוך מר, עכשיו יושבים ליד שולחן ומתחננים על כוונות מאוד גבוהות של ציוויליזציה ושלום; אותן מדינות, שלמרות שקוראות לכבד את האמברגו, ממשיכות למכור נשק, ומאפשרות לנבדקים חדשים שנכנסו לזירה בלוב ביוהרה, להפעיל עליהם לחץ להדיר שחקנים שבכל מקרה זכאים יותר מאחרים לעלות על הרצפה: בואו נדבר על טורקיה פולשנית והוצאת יוון, שלא לדבר על האופוזיציה המצרית הברורה לנוכח הדומם הרגיל של האיחוד האירופי, שניהם חוששים מפני התנגדות הסכסוך, ונקרעים בגלל סכסוכים פנימיים בין מדינות התומכות, על פי האינטרסים הריבוניים שלהם. זה או אחר של המתחרים; אירופה שמטרתה דוגמות חשבונאיות, אך מפוחדת לחלוטין ולא מוכנה ברמה הפוליטית הזרה בזכות מֶשֶׁק בַּיִת הצרפתים, שמטרתם לשמור על מצב של חוסר יציבות ונוטה לתמוך בהפטר שרוצה להתמודד עם האינטרסים הטרנס-גלגלים ושומר על האיום הג'יהאדיסטי.
במשחק הרחב יותר ויותר של החלקים, יש אפוא, למרות עצמם, האמריקנים; הרוסים, שלא עברו על שליחת שכירי חרב; הנשיא ארדואן, בתמיכת סרראג 'כמפתח לפתיחת מנעול המזרח-מד שנעקר אחרת, ונציגי מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, עמדו בשורה אחת עם הפטר; יש נציגים של האיחוד האירופי, הליגה הערבית, קונגו, האיחוד האפריקני וחמש המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם; טוב באיטליה האחרונה עם ראש הממשלה ג'וזפה קונטה ושר החוץ של מאיו.
להפטר לא היו שום נקיפות מצפון עם שליחת הודעה ברורה מאוד, שעות ספורות לאחר היציאה לברלין, סגירת מסופי הנפט של Sirte וכתוצאה מכך צמצום הכמויות הניתנות לייצוא של נפט גולמי שממנו זוכה סרראג לתמיכה כספית, מבלי ליצור קשר ישיר עם ראש ממשלת יוון מיצוטקיס, שאיים עקב הסכמים ימיים קרובים בין טריפולי לאנקרה, וטו על כל הסכם שלום שצריך לצאת מתהליך ברלין; המתחרה סרראג מצידו לא חסך ביקורת בהגדרת האיחוד האירופי ללא הפסקה.
הפגישה בברלין עוקבת אחר מפריס, פאלרמו, רומא (שהיה צריך להיות מאורגן בצורה "זהירה" יותר), ומוסקבה, שנטשה על ידי הפטר שהייתה מפורשת: יש לפרק את הפלגים החמושים של מערב לוב וחייבים הסכם הימי בין ממשלת סרראג לטורקיה, המוקרן למפקדות הקפריסאיות של המזרח הרפואי, נשלל.
סראג 'מצידו ביקש לשלוח כוחות הגנה בינלאומיים, על פי אחת הכוונות שהביעו המשלחת האיטלקית. ארדואן הגדיר את ועידת ברלין כשלב חשוב בהבטחת הפסקת האש, והנקצנים לשליחת לוחמים לא סדירים לאזור, וגם לא האיומים הלא מוסתרים של התחדשות טרור ג'יהאדי במקרה של כריתת השמדה, בהחלט לא נראה שמדאיג אותו. מסראג '. הימנעות מהוצאת אתונה מהמשא ומתן עשויה להתברר כבומרנג בטווח הקצר, לאור הקושי להכיל התפשטות אזורית טורקית, שבוודאי לא מתכוונת להיות מוגבלת.
פסגה שוויצרית יכולה להתקיים בברלין, מה שמרמז כי בטווח המיידי איננו מתכוונים לחפש פתרונות קיימים, כמו טמפונים ובדים חמים. ברור שאנקרה בהחלט לא יכולה להרפות, בהתחשב בסוגיית האנרגיה שעומדת על כף המאזניים, שכן צריך להיות ברור באותה מידה כי נכון לעכשיו, למרות הכאת התעמולה, לא קל להקצות כוחות לקווי לוב; זה לא אומר שטורקיה, הרפרנטית העיקרית של האיסלאם הפוליטי, אינה יכולה לספק לקווים עצמם ציוד משלהם, אך הגעתם של לוחמים סורים לתיאטרון מרמזת כי היא מתכוונת בחוכמה השאר את החשש מפני סכסוך פרוקסי נוסף.
תוניסיה, שנמצאת על ידי הדיפלומטיה הגדולה ומבוקשת על ידי טורקיה למקומה הגיאוגרפי, נערכת בינתיים לקראת ההסלמה הלובית, מכריזה על מצב החירום לנוכח זרם גדול יותר של פליטים, של הסתננות ג'יהאדיסטית אפשרית והתערבות זרה הולכת וגוברת.
לסיכום: דה-לגיטימציה של הפטר לא נראית ריאלית, בהתחשב בבעלות הברית שיש לה.
איטליה החליטה בינתיים למלא תפקיד של רק תמיכה בגישור בין שני המנהיגים הלוביים, הנוטה לפיתרון דיפלומטי, עם זאת נראה קשה להבנה ובר ביצוע, לפחות בתיאטרון זה, שעבורו הוא מקווה להקמת כוח אינטרפוזיציה בינלאומי: שוב הוא נשען לעבר דחיית ה החלטות, בהתחשב בכך שלא ברור כלל אם הישיבות שהתקיימו בתקופה האחרונה עומדות מאחוריהן פרויקט פוליטי אמיתי ואפקטיבי, או שלא ברור אם הפוליטיקה האיטלקית פעלה בשמה או בעקבות תסריט שהוסכם עם בריסל; לכן אנו מסתכנים בסכנה אמיתית להימלט על ידי שחקנים חזקים בהרבה שיכולים רק לדחוף אותנו אל מחוץ למלבן המשחק, לשרוף קו דיפלומטי שהוא יתר על כן די בטוח, מכיוון שהוא לא יודע מה הפוליטיקה באמת רוצה, הוא לא יכול לזהות את האחראים בשטח עם להתמודד עם זה, ומשום שאין לו את המשאבים הכלכליים-צבאיים הנחוצים, הכרחיים כדי לטעון את נימוקיו.
ברלין, למי שיכול להבין, יכולה לסמן את הרגע בו אנו רואים את סוף הרלוונטיות הפוליטית שלנו בצפון אפריקה. לנוכח ההתפרצות הלובנית האפשרית, ופריסת הכוחות שניתן להביא למרחקים קצרים מגבולותינו, מה שלא נאמר, אנו מסתכנים במציאת עצמנו במצב שהסטצ'מטי סטיגמה לאחר ועידת מינכן: היית צריך לבחור בין מלחמה לביזיון. בחרת בושה ויהיה לך מלחמה.
1 האו"ם תומך במשימה בלוב
צילום: נשיאות מועצת השרים
