שהמערב נמצא במשבר זהות זה חדשות מלאות. זה באמצע מעגל היסטורי שבו העולם, ללא הדומיננטיות האמריקאית המתמשכת שנועדה לדעוך, כבר אינו מכיר במרכזיות שהייתה לה בעבר.
בתהליך בלתי נמנע זה מילאה הגלובליזציה את התפקיד העיקרי בכך שהיא העדיפה העברת עושר מחלק אחד של כדור הארץ למשנהו לרעת מעמד הביניים המערבי, אשר במשך מאות שנים הצליחו ליהנות, כמו שלא היה בעבר בתקופות קודמות, כישורי רכישה חשובים.
אם נראה כי המערב איבד את האתגר, סין אינה רק ביתרון ברור, אלא האומה היחידה המסוגלת כיום לשלוט בתהליך העולמי שמתנהל. ל 'האימפריה התיכונה היא הוכיחה שהיא מצוידת טוב יותר לנהל שלב זה, למרות היותה זו שהחלה את האיחור בקרב המדינות: בשנות השמונים עם פתיחתו לשוקו של דנג שיאופינג, שבכך התכוון להשיג "סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים".
ואם כיום יש עדיין עשרות מיליוני סינים החיים בעוני, נכון שבמעמד הבינוני שלהם, שהוא מנוע הפיתוח, יש למעלה מ -200 מיליון אנשים בצמיחה מתמדת.
אין להבין את העימות בין המערב לסין רק ברמה הכלכלית. התוצאות בתחום זה, כמו ברבים אחרים, הן רק פרי הבחירות שנעשו במעלה הזרם על ידי מעמדי שלטון נאורים.
על "ממשל", כלומר על היכולת לשלוט בשינויים החברתיים והכלכליים העמוקים בעולם של ימינו, עומד האתגר העולמי על כף המאזניים. על היכולת לבצע בחירות שיניבו תוצאות זמן רב מבעוד מועד - אפילו מעבר לתקופת המנדט של מקבלי ההחלטות שאימצו אותם - בייג'ינג מבססת את יתרונה התחרותי על ארה"ב ושאר המערב.
באתגר זה, שנועד לחלוטין להטביע שינוי רדיקלי בסדר העולמי הנוכחי, סין מתכוונת למלא תפקיד של כיוון חזק, לא רק בזכות הכוח הכלכלי המוגזם והמשקל הגיאו-פוליטי ההולך וגדל, אלא גם מכוח תפיסה חדשה של עצמה, רדום זמן רב ממאה ההשפלות שסבלו מעצמות המערב.
לשם השוואה, נראה שהמערב מסתבך ואינו מסוגל לשלוט בתהליכים ובאתגרים המהירים של הרגע, כפי שהוכח על ידי המתיחות החברתית והתפשטותן של מפלגות פופוליסטיות, ונראים בלתי מספקים במיוחד בצורות של ארגון פוליטי, פתוח ודמוקרטי, שיש לו. נָתוּן.
המנטרה קול אחד-איש יחד עם זכות בחירה ישירה ואוניברסלית, הם נועדו להגביל את כוחה של המדינה לטובת מלוא היוזמה וחופש הפעולה של הפרט האופייני למערכות ליברליות. במערב הפרט הוא זה שגובר על הקהילה וחובות כלפי אחרים נראות לפעמים מוגבלות בזכויות הפרט.
זוהי "הצורה הפוליטית" המאפשרת בצורה הטובה ביותר את התפתחות שוק חופשי - ליברליזם כלכלי, מנטרה מערבית נוספת - בה המדינה חייבת לחדור כמה שפחות.
כתוצאה מכך יש לנו מעמדות שלטוניים שעוקבים פתאום זה אחר זה, עם מבט מוגבל על סבב הבחירות שלאחר מכן ויכולת התערבות המותנית מאוד בהסכמת ההמונים התומכים בהם, שלא תמיד מצוידים ב"הרציונליות "הנדרשת, כפי שאכן אפלטון הגיב ב"לה רפובליקה ".
בדיוק ההפך ממה שקורה בסין, שם היא מתנגדת לפתיחות מסוימת בתחום הכלכלי עם התערבויות ממלכתיות חשובות, ריכוזיות חזקה של תהליכי קבלת החלטות, שמתגברת עם ההתקדמות לקראת פסגת ארגון המדינה והמפלגה ( PCC), שתי גופים הנוטים לחפוף.
מערכת המבוססת על שילוב של מריטוקרטיה שבאה לידי ביטוי בבחירת הקדרים וריכוזיות דמוקרטית המבטיחה את עקביות היוזמות בכל הרמות עם היעדים שהציבה המפלגה.
המערכת בה מנהלת בייג'ינג את כל העם מחולקת לשלוש רמות שונות בהן מיושם תהליך בחירת הקאדרים ושל בחירת צעדים כלכליים, חברתיים ופוליטיים הראויים ליישום בכל השטח הלאומי.
זה מתחיל בבסיס הפירמידה, בכפרים, עם דמוקרטיה ישירה המופעלת, תחת הנחייה מתמדת של מטה המפלגה המקומית, בהשתתפות כל האזרחים הבוגרים. זו סוג של ביטוי דמוקרטי נטול התניה המראה תמיד השתתפות עממית רחבה.
היא נמשכת ברמה גבוהה יותר, בה מבוצעת בחירה קפדנית (על ידי שיתוף ובחינות) של חברי הצוות המועמדים לתפקידים בכירים במפלגה או במדינה, שהם שתי הגופים החולקים בניהול ענייני הציבור.
בין שתי הרמות, ישנו אמצע ביניים - בערים, במחוזות ובמחוזות - שם נבחנים אותם צעדים חברתיים, מינהליים וכלכליים, שאם יוערכו באופן חיובי יורחבו לשאר שטחי הרפובליקה העממית. פעילות זו, הנשלטת בקפדנות על ידי המשרדים הגבוהים ביותר של המפלגה והמדינה, יוצרת הזדמנויות נוספות להערכה עבור אותם פקידים ומנהלים המעורבים בתפקידים שונים.
בסין, ניהול הכוח מועבר באופן חוקתי למפלגה שהארגון הפוליטי והמנהלי של הרפובליקה העממית הוא הביטוי היחיד לה.
המק"ס אחראית לבחירת הגברים והנשים הטובים ביותר והגישה לארגון שלה, לאחר בחירה קשה, היא הצעד הראשון למי שרוצה להתמסר לענייני ציבור (החברים הם בערך 89 מיליון, לעומת מיליארד וארבע מאות מיליון של אזרחים).
כדי להיכנס, עליך ללמוד באחת האוניברסיטאות במדינה, שהגישה אליה כרוכה בדרישות מבחני מטח עם מיליוני מועמדים מדי שנה בכמה מאות אלפי מקומות פנויים.
האוניברסיטאות, ובמיוחד אלה של האליטה, מהוות קרש קפיצה אמיתי למי שמתכוון לצאת לקריירה ציבורית, שתאופיין ברגעי בחירה חוזרים ונשנים, בצורה של בחינות בכתב ובעל פה.
הטיפוס לעבר מקומות האחריות הגדולים יותר מתפתח מהכפרים ואז עולה למפלס הערים, המחוזות, המחוזות, עד המשרדים.
כדי לכהן בתפקיד סגן השר, ראשית יש להעסיק מנהל, לפחות שלוש שנים לתפקיד, כסגן ראש אגף, ראש אגף, סגן ראש אגף, ראש אגף, סגן ראש משרד וראש משרד.
לאחר כעשרים שנות קריירה, במהלכן יכהן הפקיד בתפקידי אחריות שונים לא רק בחטיבות המינהליות במדינה או במפלגה, אלא גם בתעשיות המדינה, בארגונים ממשלתיים ובאוניברסיטאות, אם הם נחשבים מתאימים להמשך דרכו. הוא יישלח לחו"ל ללמוד באוניברסיטאות הטובות ביותר.
תהליך ארוך ותובעני, שאינו נקי לחלוטין מנפוטיזם, קהל לקוחות ושחיתות, אך נועד לבחור את הטוב ביותר וה"מצויד "ביותר לכהן בתפקידים ציבוריים, בהתאם לתרגום האלפיוני הקונפוציאני שבמשך למעלה ממילניום. קובע את הבחירה לבחינות פקידי ציבור.
המערכת לא מצילה את סין מהתנהלות בלתי חוקית מצד יחידים - שי ג'ינפינג פתח בקמפיין גדול נגד שחיתות - אך בכל זאת מסוגל להבטיח איכות מעולה של פקידים ומנהלים.
לפיכך קל להבין כיצד האתגר בין סין למערב מתנהל מעל הכל בנושא "ממשל".
מצד אחד, המעמדות השולטים הם ביטוי לשדולות פוליטיות ופיננסיות, כאשר יש התייחסות מתמדת לשמירה על קונצנזוס במסגרת המאופיינת ביכולת ההוצאה הציבורית המצטמצמת כל העת.
הם מעמדות פוליטיים שיעדיפו צעדים קצרי טווח, בהתאם לרצון העממי של הרגע, לעיתים נדירות בהשראת חזון ארוך טווח המוכתב על ידי טובת החברה והדורות הבאים. בהם הכנה אישית וכישורים מוסריים אינם תמיד תנאי הכרחי כדי לעלות לרמות הגבוהות ביותר של המערכת.
מצד שני, מערכת המסופקת עם יכולת הוצאה ציבורית עצומה ונועדה לתגמל את מיטב המוחות שמהם נדרשת יכולת ניהול ותכנון ארוכת טווח, במטרה להמשכיות של חזון פוליטי וכלכלי המוכתב על ידי המפלגה.
מערכת, זו של הארץ התיכונה, המסוגל לפתח פרויקטים ארוכי טווח אפילו על ידי הכנסתם לחוקה: כמו "החלום הסיני" של שי ג'ינפינג והפרויקט המייצג אותו בצורה הטובה ביותר - "דרך משי היבשה והים" - שמבטיח להתוות יחסי מסחר וסחר. של המאה הזו ושל הבאים.
ביבליוגרפיה:
א. סלוואטצ'י, סין וכביש המשי החדש, אד. רובינו 2018
ד 'בל, המודל הסיני, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2016
S, PIERANNI, החלום הסיני החדש, Manifestolibri, 2013
מ. SCARPARI, חזרה לקונפוציוס, איל מולינו, 2015
(צילום: הרפובליקה העממית של סין מו"ד / ארה"ב ד"ד / ארה"ב)
