היחסים בין יוון לטורקיה עברו החמרות תכופות לאורך השנים, אך במצב האחרון הזה יש משהו מתפרץ מכיוון שהוא משפיע על מגזר עדין מאוד, כלומר הזכויות הימיות על עתודות הגז והשמן במזרח הים התיכון.
נחת יסוד
מבחינה היסטורית, היחסים בין יוון לטורקיה התאפיינו בתקופות לסירוגין של עוינות ופיוס הדדי מאז שיוון קיבלה עצמאות מהאימפריה העות'מאנית בשנת 1830. בהמשך שתי המדינות הים תיכוניות עמדו זו מול זו בארבע מלחמות גדולות: מלחמת יוון -טורקי (1897), מלחמת הבלקן הראשונה בשנים 1912-1913, מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ולבסוף מלחמת יוון-טורקיה (1919-1922), ואחריה תקופה של יחסים "טובים ככל הנראה" ב ' 30 ו- 40.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בתקופת המלחמה הקרה, שתי המדינות מצאו את עצמן בעלות ברית בנאט"ו גם אם לא היו חסרים מצבי משבר.
היחסים הידרדרו שוב בשנות החמישים עקב פרעות איסטנבול של 50, כאשר ביזה, שהסכנות הסכימה על ידי הרשויות הטורקיות, שמטרתה לכוון למיעוט היווני באיסטנבול (שהורכב אז מכ- 1955 איש) פתחה מחדש פצעים ישנים. ההתפרעויות, שאורגנה על ידי המפלגה הדמוקרטית הטורקית, נועדו לעודד את הגירת הקבוצה האתנית היוונית, ולהפחית את נוכחותם מכ- 100.000 איש (בשנת 200.000) ל -1924 בלבד בשנת 2.500.
מצב משבר נוסף היה הפלישה הטורקית לקפריסין בשנת 1974, שחולקה עם החלק הצפוני שבשליטת טורקיה (מוכר כרפובליקה רק על ידי אנקרה) והמשבר הצבאי של שנת 1996 שהתרחש מחוץ לאיים המאוכלסים של אימיה (קרדאק בטורקית), למעשה בשליטת יוון אך טענה על ידי טורקיה, שהביאה לסכסוך בין המדינות.
אחרי 1999 הייתה התקרבות, עם שינוי בעמדה השלילית שהייתה בעבר של ממשלת יוון לגבי הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי. שינוי המשטר בטורקיה הדגיש את חידוש המדיניות המכשולית הקודמת עם מטרות כלכליות בעליל. יוון וקפריסין מאמינות כי הטורקיות טוענות לחקירת שדות נפט וגז במזרח הים התיכון מפרות את ריבונותן. האיחוד האירופי התערב גם הוא בעניין תחת הנשיאות הגרמנית שגינה שוב ושוב את אנקרה, וזכה רק לשקט לכאורה.
יוון הבטיחה להגן על ריבונותה והאיחוד האירופי ביקש מאנקרה לפתוח מחדש דיאלוג שליו על שאיפות הדדיות על עתודות הגז באותם אזורי מפתח במזרח הים התיכון, בפרט באזורים כלכליים ימיים שלדעתם חופפים, ב כמה עיצובים שונים ישנם בתוספים של מדפי היבשת המתאימים. במילים אחרות, אתונה מאמינה כי אנקרה מפרה את החוק הבינלאומי אך אנקרה אינה נוקטת צעד אחורה.
בואו ננסה להבין טוב יותר
לאחר ההתערבות הגרמנית של מרקל, בתחילת אוגוסט חתמו יוון ומצרים על "הסכם המתחקה אחר הגבולות הימיים" בין שתי המדינות ו"יצירת אזור כלכלי בלעדי בין המדינות ". שר החוץ המצרי שוקרי, במסיבת עיתונאים משותפת עם עמיתו היוונית, הדגיש כי ההסכם "משקף את היחסים המיוחסים בין שתי המדינות ומאפשר להרוויח מהמשאבים שנמצאו באזור", בפרט פחמימנים. מצידו אישר השר היווני כי הסכם זה הוא "ההפך" מזה שנחתם בשנה שעברה בין טורקיה לממשלת לוב בטריפולי, ש"יש לזרוק לפח ".
טורקיה הצהירה שהיא לא מכירה במכונה "הסכם גבולות ימיים" ותפגין את חוסר יעילותו "בשטח ובטבלאות" בינלאומיות, בטענה שההסכם נוגע לאזור "המוכר גם על ידי האו"ם כמדף יבשתי טורקי". . לפי טורקיה "אין גבול ימי בין יוון למצרים".
לסיכום, מלבד המים הטריטוריאליים, שתורכיה יכולה לשאת עד 12 מיילים, יש חילוקי דעות עזים באזורים הכלכליים הבלעדיים (EEZ), כמו זה שהוזכר בין טורקיה לוב, אך גם על הסכמי ה- EEZ הקפריסאי עם לבנון, מצרים וישראל שאינן מקובלות על ידי טורקיה וכוללות גם מדפים יבשתיים שיכולים להגיע עד 200 מיילים.
גרגר חדש שלא נראה מוגבל להתכתשויות פוליטיות. על כף המאזניים עומדות מאגרי גז ונפט עצומים במים מול קפריסין, הרואים את ממשלת קפריסין, יוון, ישראל ומצרים בסינרגיה כדי לנצל את המשאבים שיועברו אז לאירופה דרך צינור של 1.200 קילומטר. בים התיכון. זה לא לטעמם של טורקיה שיש לה מטרות משלה.
לאחר חתימת ההסכם עם יוון-מצרים על תיחום שטחי הים, אנקרה התחילה שוב את הבדיקה הסייסמית באזורים שבמחלוקת, ושלחה ספינת מחקר ב -10 באוגוסט. אורוס רייס (צילום פתיחה) בחסות חמש ספינות חיל הים התורכיות במים מול האי היווני קסטלוריזו.
פרובוקציה עליה הגיבה אתונה בשליחת הפריגטה לימנוס (תמונה) שנראה שניסה גישה מפלה כלפי ה אורוס רייס. על פי התקשורת ההלנית, בשלב זה ה- TCG כמאל רייז ניגשו על ידי נגיף ה- HS לימנוס. הצי לא אושר על ידי הצי. קשה לכמת את הנזק לשני הצדדים, אך ברור כי לאירוע בסדר גודל כזה יכולות להיות השלכות חשובות ביחסים בין אתונה לאנקרה באחד הרגעים החשוכים ביותר ביחסים בין המדינות.
נכון לעכשיו, לא הגיעו אישורים רשמיים מהצי הטורקי או היווני שמצמצמים את האירוע. אבל כמה סימנים מרמזים שמשהו באגאי באמת קרה. כמה תמונות שהחלו להסתובב ברשתות החברתיות יראו נזק בקשת HS לימנוס, לפי כמה שנאלצו לחזור לנמל. אחרים, בצד היווני, מאמינים במקום ההפך, כלומר שהסירה הטורקית היא זו עם הנזק הגדול ביותר.
במהלך ועידת מפלגתו, צדק ופיתוח, דיבר נשיא טורקיה ארדואן על מתקפה לכאורה של הצי היווני על הספינה. אורוס רייסנשלח לחקירת קרקעית הים ליד קסטלוריסו (קסטלרוסו). ארדואן בפנייה לאסיפה אמר כי ההודעה ליוון הייתה מאוד ברורה: "אמרנו להם, אל תעזו לתקוף את שלנו אורוס רייס. תשלם מחיר כבד אם תתקוף אותנו. והם קיבלו את התשובה הראשונה שלהם היום". ביטוי שיציין אישור להתנגשות במימי מזרח הים התיכון. אישורי האירוע מגיעים גם מהצד היווני. על פי פורטל Ekathimerini, האירוע בין לימנוס ו כמאל רייז שר החוץ ניקוס דנדיאס יואם לנאום במועצה החריגה לענייני חוץ של האיחוד האירופי שייערך ב- 14 באוגוסט לאחר הכינוס הדחוף של הנציב העליון ג'וזף בורל. נכון לעכשיו אין סנקציות נגד טורקיה, אך נראה כי התקשורת היוונית נחושה בדעתה להודיע לשותפים האירופיים על "תקריות מבצעיות" עם חומר צילום על אותם מים שבהם מתנהל תרגיל דו-צדדי בין הצי הצרפתי ליווני. .
צעד נוסף בפריז באזור
והצרפתים נכנסים למשחק. תרגיל ימי משותף עם הצי היווני בים האגאי. זה מהווה אות פוליטי חזק, כפי שהדגיש עמנואל מקרון עצמו, ובאמת מאשר את הצורך לתמוך באתונה בכבוד האמנות הבינלאומיות. כי? אל תתפלאו. זהו המשך מדיניות פריז של הרצון למצב את עצמה כאיזון במזרח הים התיכון, שם לצרפת, החל מלוב, אינטרסים כלכליים חזקים בתחום האנרגיה. משלוח היחידות הצרפתיות מהווה אפוא שיש לקחת בחשבון בהתחשב בכך שמקרון סיכם הסכם עם קפריסין לשימוש בבסיס הימי שלה. שר ההגנה הקפריסאי סבוואס אנג'לידס ושר צרפת פירנצה פארלי הגיעו למעשה להסכמה על מנת לאפשר לחיל הים הצרפתי להשתמש בבסיס הצי של מארי, בחוף הדרומי של האי.
הבעיה היא שטורקיה היא גם בעלת ברית של נאט"ו, שהייתה פעם הנאמנה ביותר של ארצות הברית. וושינגטון יכולה להתבונן בדאגה רק בהתפתחות המצב בים התיכון. אפילו נאט"ו טרם פרסם הצהרות עיתונאים, אך המתח במסדרונות בריסל חייב להיות מוחשי. קוץ בלב הברית שאינו יכול להרשות לעצמו לאבד את טורקיה אך אפילו לא לפתוח פצע עמוק בתוכה.
אנדראה מוסדולה (www.ocean4future.org)
צילום: אינטרנט / טורק סילאהלי קובווטלרי / נשיאות הרפובליקה של טורקיה / הצי האמריקני / Marine Nationale
