מלחמת האזרחים הסורית פגעה במדינה בהרס את נכסיה הכלכליים והדמוגרפיים כאחד. על פי נתונים שפרסם בשנת 2017 על ידי מוחמד אכרם אל-קאש, ראש הוועדה הסורית לענייני משפחה, באותה שנה התגוררה בסוריה 21 מיליון תושבים, בנוסף ל -7 מיליון פליטים סורים במדינות אחרות בגלל המלחמה. במבט ראשון נראה שמספר זה עולה בקנה אחד עם האוכלוסייה הסורית לפני פרוץ הסכסוך (אך כולל גם עירקים ופלסטינים המתגוררים באופן קבוע בסוריה עם מעמד של פליטים) בהתחשב בכך ששיעור הילודה במדינה בינתיים יותר מ חצוי (מ -500.000 לידות בשנה בשנת 2011 ל -200.000 אלף כיום) ואילו בשנת 2016 שיעור הפוריות הכולל נגע ל -2,9 ילדים לאישה בפעם הראשונה בהיסטוריה, תוך פירוק המגבלה הבלתי ניתנת לעלות-לעין של 3 ילדים לאישה .
אם עוד לפני המלחמה הדמוגרפיה הראתה חברה בעיצומה של מה שמכונה "המעבר הדמוגרפי", נראה כי ההתפתחויות האחרונות מאששות את התחזיות לטווח הארוך מאוד שנעשו על ידי הבנק העולמי והקרן הבינלאומית, כי עד שנת 2100, לסוריה לא תהיה אוכלוסייה העולה על 40 מיליון תושבים, עתידה יותר להזדקנות (***).
הנתונים שפרסמו גורמים סוריים רשמיים חוטאים ככל הנראה בגלל אופטימיות מכיוון שרוב הגופים הבינלאומיים כמו גם דוחות המודיעין המאושרים ביותר מעריכים כי המספר הכולל של הסורים המתגוררים כיום במדינה אינו עולה על 17 מיליון. ממשלת סוריה, למעשה, שאינה בשליטה על כל שטחה של המדינה (במיוחד על השטחים שהיו ברשותם של הכורדים והמורדים האיסלאמיסטים), אין לה את ההזדמנות לבצע סקרים סטטיסטיים שלמים ומשביעי רצון, תוך שהיא נאלצת להתמודד עם משבר הומניטרי כבד אפילו בחלקו של המדינה שבשליטת המדינה (אם כי מעריכים כי למרות שהממשלה הסורית שולטת כעת ב- 66,14% משטח המדינה עם יותר מ 70% מהאוכלוסייה, יותר ממחצית המספר הזה מורכב מאנשים עקורים פנימיים).
באשר לאוכלוסיית הפליטים הסורית, כל ניסיון מפקד הוא פשוט כימירה. למרות למעלה מ- 9 שנים מתחילת המלחמה, הפליטים הסורים התפשטו כעת לכל פינה בעולם, עד היום הרוב המוחלט מהם מתרכז במדינות שכנות סוריה: טורקיה, לבנון, ירדן ועירק. עם זאת, ההערכה היא שפחות ממחצית מהסורים שברחו למדינות אלה רשומים בפועל במחנות פליטים המנוהלים על ידי ממשלות מדינות אלה או על ידי ארגונים בינלאומיים כמו הצלב האדום או הסהר האדום. רובם פשוט "התפשטו ברחבי הארץ", מה שמסבך עוד יותר משבר חברתי כבר על סף שבירה. המלחמה גרמה גם לאובדן חיים רציני לחברה הסורית בכלל, המוערכת כיום בכ -400-600.000 איש, אך אשר ברגע שהסכסוך ייגמר באמת יכול היה להגיע ל 1-2 מיליון מקרי מוות. שלא לדבר על מאות אלפי הג'יהאדיסטים שהגיעו מכל העולם להצטרף למיליציות של דאעש, ג'בהת אל-נורסה או תצורות איסלאמיסטיות אחרות. מבין האחרונים, אף אחד לא באמת לוקח בחשבון את ההפסדים שכן בעיני ההיערכות בשטח הם מייצגים רק מספוא תותח שניתן להשתמש בהם למטרות טקטיות ואז "לקבור" בנוחות מתחת לשני מטרים של אדמה כשהראש פונה אל מכה.
מצד שני, יהיה מעניין לדעת את ההשפעה שיש למלחמה על קהילות המיעוטים הסורים, על בולבול המשטר, ובמיוחד על אלאוטי. אף על פי שאזור החוף של סוריה, הלב הגיאוגרפי והדמוגרפי של הקהילה העלאווית היה למעשה החלק היחיד בסוריה שנחסך מההרס של שאר המדינה, האוכלוסיות המקומיות עדיין נאלצו לסבול את עומס הכאב הרב שלהן בגלל הפסדים שנגרמו להם עלאיות בשורות הצבא ובמיליציות הטריטוריאליות השונות. למעשה, למרות המשך המלחמה לאורך זמן הוביל להתגייסות הכללית של ראשית קהילות האתנו-דתיות השונות שהכי נועדו למשטר (דרוזים, נוצרים, דוודצ'ימאני שיעי, איסמעיליטי), אז של האליטות הסוניות של דמשק, חלב, חומס והאמה, ולבסוף, לאחר ההתערבות הרוסית, אפילו של רוב האוכלוסייה הסונית בכלל, בשנתיים הראשונות למלחמת האזרחים היו אלה בעיקר אלהאוטיים שהצליחו להשפיע על המלחמה, ושילמו אותה ביוקר. בשנים האחרונות פורסמו שמועות רבות על הפסדיהם של האלאואיטים בקרב, עם מספרים שמגיעים בחלק מהמקרים ל -150.000 יחידות, אך אין ספק שמדובר בהגזמות למטרות תעמולה לרוב מופצות בכוונה ליצירת הרס וסנסציוניזם. עם זאת, המלחמה גרמה לשטף אבדות ביישובים האתנו-דתיים המיעוטיים השונים במדינה, הן בגלל ההרוגים בשטח והן מהגירה (במיוחד בקרב נוצרים), שממנה הם יוכלו להחלים רק לאחר מספר שנים ועם עזרה במדיניות תמריץ לידה חזקה. עם זאת, יוזמה כזו הייתה מסתכנת מצד שני בהתגרות בתסמונת "מלחמת העריסות" ברוב הסוני, ולפגוע אפילו במגזרים הנאמנים ביותר, כתוצאה מיצירת שבר רב שנתי בחברה.
בכל מקרה, הצורך לדחות בהכרח ניתוח כוללני ונקוב בדבר השפעות המלחמה על אוכלוסיית סוריה, ניתן לשקול כמה שיקולים ראשוניים ברגע זה.
ראשוןהמלחמה גרמה לזעזוע עמוק שהאיץ את תהליך המעבר הדמוגרפי במדינה. גם כאשר סוף סוף ישוחזר השלום והממשלה תחזור לשלוט בכל השטח הלאומי, המעבר הזה עדיין יהיה בלתי הפיך.
שניהקונפליקט תרם לחיסול מבנים שבטיים, פטריארכליים ופטרילוקליים מסורתיים במיוחד באזורים הכפריים של המדינה עם השפעות אשר יתגלו באמת בכל טווח ההגעה שלהם רק בעוד כמה עשורים.
גההתערבות החיצונית של חיזבאללה, המיליציות השיעיות העירקיות השונות, האיראנים והפדרציה הרוסית לצד ממשלת דמשק, גרמה לכך שמאזן הכוחות במדינה הסתיים בסופו של דבר בצד אלה קהילות אתניות-דתיות ואותן מגזרים בחברה הסורית מוקרנות כיום יותר למודרניות ומי יהיה להם הכבוד והעול לשלטון ולבנות מחדש את המדינה, לאחר שסוריה תחזור סוף סוף לשלום.
חדר ואחרון, מלחמת האזרחים הסורית סימנה באופן סופי את שקיעת הסונים הן ככוח פוליטי והן כאגן אידיאולוגי-מיליטנטי.
לאחר מה שנקרא "ההתקוממות האיסלאמיסטית" בשנים 1976-1982, שהגיע לשיאו ב"טבח החמה ", מלחמת האזרחים הסורית מהווה את הניסיון השני של הכוחות הבלתי סקרנים ביותר של המחנה הסוני, ובמיוחד האחים המוסלמים, להחתיר עדינים כמה מאזן הכוחות העמוק התיישב בסוריה במאה השנים האחרונות, מאז שהמדינה הפכה ל"מנדט "צרפתי ובמקביל החלה במסע ארוך לקראת הפיכתה למדינה לאומית מודרנית. ניסיונות אלה נכשלו הן מכיוון שמבני "המדינה העמוקה" הסורית שהושאלו מההשפעות הצרפתיות והסובייטים (הכוחות המזוינים, מנגנוני הביטחון, הביורוקרטיה וממשל המדינה) הצליחו לעמוד בהשפעת ההיסטוריה ובשביל המיזם האנכרוניסטי והמרומניסטי של הכוחות האסלאמיסטים הסונים, דגל בהקמת "מדינה אסלאמית" או אפילו להחזיר את "הח'ליפות", עדות לא כבר ל"לידה מחדש אסלאמית "אלא להתפוררות הסוציו-תרבותית של מספר גדול של קווים סונים עקב תהליכי המודרניזציה והמעבר הדמוגרפי שתוארו לעיל.
(***) "סיכויי אוכלוסין עולמיים מהפכת 2017", האו"ם
צילום: ג'ורג'יו ביאנקי
