בשבועות האחרונים של 2022, נראה היה שאיחוד קו ההגנה הרוסי ה"מרובד" ממזרח לנהר הדניפר והתעלות שנחפרו בדונבאס מאשרים את התועלת עבור מוסקבה של האטת הפעולות הצבאיות באוקראינה. ועדיין, "האטה" אינה זהה ל"קיפאון", להיפך, הצורך בתנועה ופעולה שמטרתן התאמות טקטיות ובמידת האפשר גם להיפוך היוזמה האסטרטגית, קיים בבירור. כמו כן, האטת הפעילות כלל אינה משתווה לרצון הפוליטי להתחיל במשא ומתן עם קייב, וסביר הרבה יותר שהרוסים יזדקקו לזמן כדי להתחיל לנצל את ההשפעות המועילות - האמיתיות או רק משוערות ששדה הקרב יגיד - של החלק החלקי. גיוס ולפיכך זמינות רבה יותר של חיילים ומשאבים; ההטבות עד היום עדיין אינן ניתנות לחישוב מאז, אבל כבר נאמר בחוגי הצבא הרוסי בזמן הכרזת הגיוס של פוטין, הצעדים לגידול אורגני של החיילים לא יובילו לשינויים מהותיים לפני שישה עד שבעה חודשים.
האסטרטגיה של הגנרל סורוביקין עצמה (שנשארה זו שצריך לעקוב אחריה למרות שגרסימוב השתלט על הפיקוד מאז 11 בינואר), המבוססת על לחץ מעמיק נגד רשתות התשתית והלוגיסטיקה האוקראיניות, יכולה להביא תוצאות מסוג מסוים רק אם ניתן יהיה להשיג זאת. כוחות בעלי יכולת תמרון וחמושים היטב שעד היום רוסיה אינה מסוגלת לפרוס.
בהקשר זה, אנו מדגישים את הבחירה לא לזרוק לאלתר את חיילי המילואים והכוחות החדשים שעדיין זקוקים לאימונים ולעדכון למערכה, ומעדיפים להסתמך על יחידות מנוסות יותר בגזרות מפתח, כמו הנוכחות המאסיבית של שכירי וגנר בסולדר ( לפי המודיעין הבריטי, לוחמים מהחברה של יבגני פריגוז'ין מהווים 10% מסך הכוחות המועסקים על ידי הרוסים באוקראינה).
המתקפה הרוסית המתנהלת כעת לאורך קו ברסטובה-קלישצ'ייבקה, עם מוקד באחמוט, בדונבאס, מדגישה את חשיבותה של אותה חזית שבה מתנהל משחק המלחמה האמיתי, למרות שבכמה רגעים, במיוחד בשלב שלאחר המלחמה הגדולה. מתקפת הנגד האוקראינית בקיץ שעבר, נראתה לרוב כתרחיש בעל חשיבות משנית ביחס לרצועה העצומה של הדנייפר ולחוף הדרום-מערבי.
בקרב סביב באחמוט נראה אותו דפוס של העימותים לכיבוש סיווירודונצק ולישיצ'אנסק משוחזר, כאשר הרוסים כיתרו תחילה ואחר כך תקפו עמוק למרכז הערים והאוקראינים שבחרו בהגנה כוללת. , לשחרר לעשות אחד materialslacht, במטרה לפעול כ"סדן", למשוך כמה שיותר כוחות אויב בתרחיש מוגבל ולמנוע פריצת דרך מיידית של חלק גדול מקו החזית.
פריסת ההגנה האוקראינית תלויה ב-Kramatorsk וכיבוש באחמוט על ידי הצד הרוסי ככל הנראה יגרור "משבר טקטי" חדש עבור כוחות קייב. כיום קשה לדמיין עד כמה רחוק יכולים הרוסים להגיע, גם לאור השיקולים הנ"ל לגבי יכולתם האמיתית לבצע התקפה רחבת היקף, אך יחד עם זאת, הסיכון למשבר של מערכת ההגנה ב. הדונבאס, מסביר את ההתנגדות "לאדם האחרון" של האוקראינים.
אסטרטגיה של האטת פעולות תוך המתנה לזמנים טובים יותר, שאינה "גוררת" איתה טקטיקה של המתנה, אלא כמעט כופה אקטיביזם, היא הוכחה לכך שכל הרטוריקה והניתוחים הישנים מבוססים על המיתוס של "גנרל וינטר". "גם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה עקפה באופן סופי. אין יותר 'צהריים' ושני הצדדים נמצאים, בגזרות שונות, במתקפה.
עד כמה שזה נראה מופרך, מי שאין לו יוזמה בשטח מחויב שלא לגבש את החזית וזה מסביר מדוע כוחות רוסים שחררו מתקפה בדונבאס בשלב זה.
מאז תחילת דצמבר, הנשיא ולדימיר פוטין החל לדבר בפומבי על ההכנות למלחמה ממושכת, תוך שיקוף של הטעויות האסטרטגיות והטקטיות שרוסיה ביצעה עד כה בביצוע הפעולות באוקראינה.
פוטין זיהה ארבעה סדרי עדיפויות: שיפור תהליך הגיוס, החייאת מערך הייצור של המתחם הצבאי-תעשייתי, חיזוק הפיקוח הממלכתי על התקשורת והגדלת הסמכויות בידי משרד הביטחון. נותר לראות עד כמה מהתוכנית הפוליטית-צבאית המורכבת הזו שרצוי הקרמלין באמת ניתן ליישם בחודשים הקרובים.
בינתיים, הפטיש הרוסי מכה באלימות בדונבאס, בתקווה ל"משבר הטקטי" האוקראיני או, לפחות, לחוסר האפשרות של תגובה מקייב.
צילום: MoD Russian Fed / MoD UK
