איטליה תהיה נוכחת בים האדום כדי להתמודד עם התקפות החות'ים התימנים נגד ספינות סוחר עם הפריגטה רבת התפקידים פאסן של חיל הים. זו בחירה נבונה, גם בהתחשב בעובדה שנווה פאסן כבר השתתף בפעולות נגד פיראטיות בסומליה.
משרד הביטחון ביקש להדגיש כי הפריגטה האיטלקית תוצב בים האדום שלא במסגרת המבצע שומר השגשוג בראשות ארצות הברית, אך נענה לתכתיבי משימה קיימת שכבר אושרה על ידי הפרלמנט. רומא הגיבה, לפיכך, "לבקשה ספציפית להגנה על אינטרסים לאומיים, שהתקבלה מבעלי אוניות איטלקיות".
עם זאת, לא היה שום דבר מוזר להודות שאיטליה, ש"תעשה את שלה", כפי שאמר שר ההגנה, גידו קרוסטו, שלחה את נוה. פאסן בים האדום - לפני המועד - כדי להגן על חופש הניווט ודרכי המסחר מפני התקפות החות'ים, בדיוק כפי שלא היה מוזר לשלב את הספינה במערכת הצבאית של שומר השגשוג, שכללה בנוסף לארצות הברית גם את צרפת, בריטניה, דנמרק, הולנד, ספרד, נורבגיה, יוון, קנדה, ספרד, בחריין ואיי סיישל. מדינות שיש להן אינטרסים ישירים באזור או שספינותיהן היו מעורבות בהתקפות של החות'ים.
למרות ההבדלים הרגולטוריים, למעשה, ולא יכול להיות אחרת, הפריגטה וירג'יניו פאסן הוא ישתלב במלואו בצוות הימי של "קואליציית הרצון" בראשות ארה"ב.
נותר להבין מה יהיו ה"גבולות" של הנציגות בראשות ארה"ב ושל ה"שליח" האיטלקי שלה. למעשה, אם ספינות הקואליציה יבצעו רק פיגועי סיור, ליווי ונגד התקפות טילים ומזל"טים (וגם עליות? במקרים מורכבים יותר לנגד) או שיבצעו גם פעולות התקפיות נגד תחנות שיגור הטילים מהמיליציה החות'ית. שייט בצפון תימן.
השאלה נותרה פתוחה שכן פעולות ליווי פשוטות של ספינות ו/או שיירות (והרעיון לארגן אותן יאפשר יכולת הרתעה רבה יותר מצד הקואליציה המערבית) והגנה "פאסיבית" עשויות שלא לאפשר השגת התוצאה. שהוא זה של למגר את האיום. הפרק של חֲרִיקָה, ספינה נורווגית שנפגעה מטיל תימני, מלמדת שסיור בדרכים מסוכנים ספציפיים אינו מבטל את הסיכונים של ספינות סוחר המשייטות לשם.
להיפך, "הגנה אקטיבית" או פעולה התקפית בגלוי נגד תחנות שיגור טילי אויב עלולות לחשוף לא רק את הקואליציה הימית-צבאית אלא את האזור כולו להשלכות שקשה לחישובן כיום. ההתקפות של החות'ים נגד ספנות סוחר במצר באב אל-מנדב מהוות תופעה של "איזוריות" של המלחמה בין ישראל לחמאס ומשמעות על מעורבותן של כוחות אשר, כ"משקיפים" (אם כי, עם זאת, מעוניינים) יכולים להפוך. שחקני הסכסוך מכל הבחינות.
המעורבות הישירה של מדינות החוף במבצע הייתה אחת המטרות של וושינגטון ושותפיה האירופיים בשלב ההכנה הדיפלומטי של שומר השגשוג, אך לא התקבלו תוצאות משמעותיות. מצרים, שלמרות שיש לה אינטרסים עצומים על כף המאזניים לאורך נתיבי הסחר לכיוון סואץ, מהססת, ומדינות המפרץ, שלמרות השתתפותן ביוזמות רב-צדדיות שונות לביטחון ימי, שומר השגשוג הם ימצאו את עצמם תקועים במצב הקשה של הצורך לשמור על חופש השיט בים האדום על ידי צידדו נגד מי שמנופף בדגל התביעות הפלסטיניות.
ארצות הברית ניסתה להטיל אחריות על המעצמות הערביות, להן אינטרסים כלכליים נרחבים ברצועה הרחבה של הים התיכון ("מוגדל" אפילו עבורן) והאוקיינוס ההודי, שעובר בהכרח דרך ביטחון הים האדום; אך מעורבותן של מעצמות מקומיות הייתה חיונית גם כדי למנוע את תחייתה של "דיפלומטיית סירות ירי" שתתרום להחרפת העמדות האנטי-מערביות של חלק ניכר מהמזרח התיכון.
אבל, בניכוי כל השיקולים, כפי שעשה בצדק נכתב על ידי ג'ינו לנזרה, השימוש במכשירים צבאיים הוא למעשה חובה בתרחיש זה, שבו כוח חזק ומפחיד יותר נותר המנוף התפקודי היחיד להכיל מסלולים מטורפים כמו זה של החות'ים. הסיכונים עבור הכלכלה העולמית, אך גם בהסתכלות ב"חצר האחורית" האיטלקית, במיוחד עבור זו הים תיכונית, הם עצומים.
בריטיש פטרוליום השעתה את המשלוחים שלה בים האדום, והעדיפה להקיף את אפריקה, וחברות חשובות אחרות כמו Maersk Line, Hapag Lloyd ו-Mediterranean Shipping Company כבר עשו או יעשו את אותו הדבר, כי המיליציות התימניות בעלות ברית עם חמאס ואיראן ( למרות שיש צורך להעמיק ביכולתה האמיתית של טהראן להשפיע על כמה בחירות ספציפיות של החות'ים ושל חזית ההתנגדות המגוונת), הם מסכנים הון ניכר.
הגילוי מחדש של "נתיב ואסקו דה גאמה" העובר דרך הכף, ארוך יותר מזה שעובר דרך באב אל מנדב וסואץ אך כיום פחות מסוכן, עלול להכניס את הסחר בים התיכון למשבר אם חוסר הביטחון ייתפס כאנדמי. ההיוון של חברות הספנות עלה ב-22 מיליארד דולר מתחילת משבר ים סוף, והגיע לכמעט 190 מיליארד, תוצאה של הצטמצמות היצע אוניות שנגרמה מהתארכות זמני הנסיעה.
לגבי פעולות משמעותיות אחרות נגד פיראטיות וסיור בצירים מסוכנים, ראה מבצע אטלנטה לאורך חופי קרן אפריקה, כמעט מוכן שומר השגשוג אמריקאי (יותר בני ברית) בים סוף צריכים להיות מאפיינים שונים, קשורים יותר למימד ה"קרבי", גם בגלל שהתופעה שיצרה את החירום שונה.
צילום: הצי האמריקני
