אימפריאלי

איראן היא חידה: מושכת אך קשה להבנה. איראני לא חושב כמו מערבי או ערבי: תמצית סיפורו חורגת מהמצוות השיעיות, ומבחינתו המערביים הם נושאים שאיבדו את המשמעות שלהם. באיראן אין ג'היליה¹ המסלק את התחושה הקיסרית של סולידיות ממלכתית שרוצה פרס קדומה וחדשה המוקרנת על המפרץ, שום דבר שיכול לגרום לנו לשכוח את ההבחנה בין איראן למוסלמי, עם קדימה של זהות לאומית על פני דתיים. כאן אנו מתרגלים טאקיה, אמנות הפיזור להגנה על האמונה, המפתח הפרשני להתקרב לפרסים. תפיסת העולם המתקבלת אצל מערבי מורכבת, ובכל זאת זו הדרך היחידה לקרוא את מדיניות החוץ האיראנית עם יעדים פחות אידיאולוגיים ומציאותיים יותר, הקשורים לשאיפות ההגמוניות האזוריות של מנהיגות המטפחת רגישות אימפריאלית.

השלכת הכוח האיראני נראית לעבר חרת, ממזרח; לכיוון סוריה ועיראק ממערב, שם היא מתכוונת למלא את החלל הפוליטי שנוצר בעקבות נפילתו של סדאם חוסין והחולשה המולדת של אל אסד; בהמשך מערבה, כשהוא חנך שלב היסטורי חדש, הוא מצביע על לבנון של חיזבאללה, לרצועת עזה של חמאס, לאזורים התימניים שבשליטת ההותי.

היסוד הדתי השיעי הוא התוצאה הישירה של רצון איראני, שכדי לממש את מטרותיו אין לו שום תועלת לתמוך בסונים של חמאס וכופרים העלאווים בסוריה. זה יכול רק להוביל לאויבים עבים, כמו ישראל, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, מצרים, עם היורש האימפריאלי והיריבה ההיסטורית האחרת, טורקיה הניאו-עות'מאנית, שנקלעו לשאיפות איראניות, אך שואפים לתמוך בהם בתפקיד אנטי-אמריקני. רק אני "בלי היסטוריה" יכול לקבוע שינוי במאזן: על ידי קבלת / הקלה של עליונות איראנית עם נסיגות מסוכנות מהכי הרבה "החם ביותר" (סוריה), תוך כדי עקירה של ערבים וישראלים; ניצול חולשות כלכליות ומצער של חברתי בכדי להניע שינוי משטרתי, אולי על ידי האופוזיציה בגלות המוג'אהדין-חאלק והמונרכיה הנוסטלגית.

בין אלוהים למציאות

הפוליטיקה הפנימית והחברה משקפות זאת מצב בריאותי של המדינה. ההתנגשות בין רפורמיסטים לבין גורמים קיצוניים יותר אילצה את הנשיא הנוכחי רוחאני פחות רע הכרחילהיכנס לרטוריקה שמטרתה להפגין אחדות כוונות פוליטית ולמנוע התנגשות בין החברה האמיתית למשטר. ההערכה הרווחת היא כי הפיתרון לבעיות הוא ברפורמות מבניות ולא ב- שינוי המשטר; עם זאת, מוקדם להבין אם לרפורמיסטים יש כוח לכפות את עצמם ככוח פוליטי המסוגל למשוך תמיכה עממית. הלחץ החיצוני ההולך וגובר יכול לעודד את ההמונים לתמוך במשטר הנוכחי בכל מקרה, גם אם לא תמיד יוכלו לספק פתרונות נאותים לחברה מתפתחת, המונית שעלולה להכביד על התנגדותה כבר בבחירות 2020 הקרובות ובבחירות לנשיאות. 2021, עם משקלם של בוגרים צעירים (ומובטלים), ונשים, שאינם סובלניים מהמצוות האיסלאמיות הקפדניות.

במלאת 40 שנה למהפכה הצטמצם האמון בכמורה; איתאללה ואימם נתפסים כנציגים עשירים (שלא נבחרו) של הממסד ואחראים על ברירת המחדל החברתית והכלכלית, שעם עזיבתו הבאה של עלי חמינאי כמדריך העליון, עלולה להכניס את מערכת המשבר למשבר. Velayat al faqi². ההפגנות שהתפוצצו בין דצמבר 2017 לינואר 2018 שנגרמו על ידי החמרת המצב הכספי והשכר, אם כי בפחות אינטנסיביות וללא מנהיגות לאומית, נמשכו לאורך כל השנה; זה יהיה תלוי במשטר כדי למנוע מתנגדים להתייצב אפילו אם עדיין לא מסוגלים לערער את היסודות התיאוקרטיים; הממשלה תצטרך לדחוס את מעמד הביניים, עמוד שדרה חברתי לשעבר שכעת כמעט נכחד ולא נכלל במערכת הפיצויים על אובדן העסקה; לשפר את הארגון הלאומי; לפנות שוב למנגנון הדיכוי שלו.

עוד לפני שנכנסו לתוקף הסנקציות החדשות של ארה"ב, האינפלציה עלתה ל 18,4% בין אוגוסט לנובמבר, עם מגמה לצמיחה; ההשקעות הזרות נפגעו כאשר האבטלה נאמדת בכמיליון יחידות. הסנקציות של ארה"ב, בנוסף לסנקציות ההולנדיות על הריגת שני מתנגדים, עיצבו את המצב הכלכלי הבעייתי שכבר לא מצא חוף שימושי באירופה החלשה מבחינה פוליטית שלא מצליחה לבצע ניתוחים גיאו-פוליטיים אובייקטיביים. לסיכום, אם עבור טראמפ אשם רבים, אנשי הדת בשלטון אינם נופלים, כאשר הנשיא רוחאני הוא כשעיר לעזאזל מועיל (ומתכלה). משימה קשה, אפילו למי שמנהל בשם האל.

נוזלי כוח

על פי סוכנות שאנה, למרות הלחץ האמריקני, נראה כי רוכשי הנפט הפוטנציאליים גדלו. מה שבטוח הוא ש"הפטורים "מהעמידה בסנקציות מספקים אחד כזה קו מתוכי אפילו חלק מהמדינות הפטורות אינן מראות רצון לנקוט בפעולות תגמול אפשריות. מה שבטוח הוא שאיראן, שלא מתכוונת להפחית את מכסת החביות היומית שלה, מחפשת דרכים מוסדיות וכלכליות חלופיות; האיחוד האירופי השיק שתי השערות שנשארו עד כה: השימוש ב- SPV³, מערכת סחר חליפין "שמן לסחורות", לפיה יבוא נפט גולמי ישולם לא ישירות לאיראן אלא ל- SPV, כאשר הייצוא האירופי נשלח ללא העברת כספים ישירה למדינה המאושרת, תוך עקיפת המטבע האמריקאי ושימוש במתווך אחר; השימוש במוסד משלה בחוק החסימה - שלא הוחל מעולם - מה שמבטיח ביטול סנקציות ומשטר פיצויים. אסור לשכוח גם את החסימה המאוימת של מיצר הורמוז.

מים הם גם בעיה; המחסור שלו, בשל בצורת וחוסר תשתיות, מאיים על הסתפקות עצמית בחקלאות ובוחן יצוא כוח-מים לטווח הארוך: כלומר, כיצד להציב שני מגזרים בסיסיים במשבר כדי להתגבר על הסנקציות. החברות של Pasdaran הם לחצו במשך זמן רב לבנות מספר לא בר-קיימא של סכרים (שנבנו בצורה לא טובה), תחת הכוח בגלל היעדר גשמים. היה צורך בהתערבות רוחאני, שכוונה הן לבניית צנרת תת-קרקעית, פחות בכפוף לאידוי, והן למערכות משלימות במורד הזרם ובמורד התחתון, ומתקני התפלה לאורך המפרץ הפרסי, אולם, עם זאת, דורשים הוצאה אנרגטית משמעותית.

הבעיה חשודה: פתרונות עתירי אנרגיה צורכים גז טבעי, שיחייב לצמצם את היצוא הזר (במיוחד לטורקיה, עירק ועומאן) ולחדש את היבוא מטורקמניסטן; עם זאת, לא יעלה על הדעת שלא תוכל לסמוך על ייצור חקלאי הכרחי מבחינה אסטרטגית. אחת התוצאות הראשונות התרחשה בחוז'סטאן, עם מחאות פופולריות באזור שהוא גם לא יציב מבחינה חברתית ופוליטית. המתקפה בספטמבר באחובז (תמונה) היא קצה הקרחון, שם החלק השקוע רואה נוכחות של מרכיב ערבי חזק שמתנגד זה מכבר לממשלת פרס, ואשר אף מקוטב בשתי מגמות: פדרליסט ועצמאי, שכבר פועל כטור חמישי במהלך המלחמה נגד עיראק, והתאחד תחת התנועת המאבק הערבי לשחרור אחוואז, ארגון הבת ', אישר את עבודת הזרוע החמושה, חטיבת חללי מוחיה א-דין אל-נסיר, אחראי למתקפות הגדולות שנערכו בשלוש עשרה השנים האחרונות נגד מתקני הפקת נפט. באופן אירוני: חוזיסטן, הוא האזור בו מרוכזים כ -80% ממאגרי הנפט בחוף איראנית, ועליה תלויה כושר הייצור של המדינה. בהתחשב במוצא האתני, חוסר שביעות הרצון והתנאים הכלכליים הקשים, ניתן להעלות על הדעת פנייה לתמיכה ג'יהאדית שתפתח חזית פנימית מסוכנת. אנו לא מזכירים את הנוזל השלישי, כסף: הוא תמיד קיים.

אמונה, אנטגוניסטים ובני ברית בלתי צפויים

האזור נע בהתאם לדינמיקה שאינה תלויה בארצות הברית; אם איחוד האמירויות הערביות ובחריין יחד עם מצרים החליטו לפתוח מחדש את השגרירויות בדמשק, אפשר להאמין שקיבלו את אישור הסעודים, מתוך כוונה לחדש את המגעים עם אל אסד. מה שבטוח הוא שמדינות ערב, החזקות בסיוע שזקוקה לסוריה, יכולות לנסות ולהרחיק את אסד ממסלולו האיראני בכך שתאפשר לה להרחיב מחדש את השפעתה על לבנון, ולחזק את הנוכחות הרוסית, המעוניינת בכך לחלק את האימפריה להכיל את טהרן. במציאות, היכולת הערבית להילחם באיראן מוגבלת, ובהתחשב בכך שארה"ב מתכוונת להמשיך בדרך הסנקציות, בגיאו-פוליטית נוכל להגיע לשתי מסקנות: חלק ממדינות ערב מצאו אויב חדש, איראן, ואחת בלתי צפויה. בעלת ברית, ישראל (שכנגדה לא הייתה תגובה חמושה איראנית כלפי ישראל שביתות הובא לשטח סוריה), אפילו במחיר הקרבת המטרה הפלסטינית. היריבות עם הישראלים משתרעת גם על תיאטראות אחרים; בחירתו של בולסונארו בברזיל, ככל הנראה, תגביל את האינטרסים האיראניים בדרום אמריקה, שהופצלה לנציג לבנון של חיזבאללה, אם כי יש לקחת בחשבון את היקף הסחר הדו-צדדי העצום, שהתגבר לאחר עסקת הגרעין בשנת 2015. אין שום דבר אידיאליסטי, רק הזקנה היקרה ריאל פוליטיק.

צומת דרכים אסטרטגיות

יציאת ארה"ב מה- JCPOA (תוכנית מקיפה המשותפת של פעולה, הערת העורך) הציב כמה בעיות; נטישת התוכנית הגרעינית לא תביא לאיראן שום יתרון אסטרטגי, יתרה מזאת הן לשיפור יכולות הטילים הבינוניים שלה והן להשלמת המבצע של קידומה. יודע איך בנוגע להעשרת האורניום בזכות הסיוע הרוסי. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי למדיניות הכוח שננקטה, עם ההוצאות שנגרמו לפעילות צבאית בסוריה, לבנון ועזה, היה משקלה במחאות העממיות של 2017. לכך יש להוסיף את הקשיים הפוליטיים שנקלעו להכיל את הרלוונטיות החזקה מאוד. שֶׁל Pasdaran, ארגון צבאי המקביל הן ל- FFAA המשמעותית לא פחות וגם למוסדות השלטון, שעם הזמן הצליח לחלל מרחב כלכלי וכלכלי עצום שמאוד מתנה גם בזכות התמיכה שקיבל מהמדריך העליון אך לא מהממשלה, התנגד בתוקף ל נראה מאוים בעקבות כניסתו של מנהיג צבאי (קאסם סולימאני מפקד הכוחות) Pasdaran אל קודס?).

התפיסה האסטרטגית האיראנית, המבוססת על ביזור מבצעי וגמיש של ההגנה המוזאית במפתח א-סימטרי מעבר לגבולות המדינה, דורשת נוכחות מתמדת במפתח אנטי-אמריקני. אז אילו תרחישים להשערה לעתיד, גם בהתחשב בנטיות החזקה לניהול מלחמה ממוחשבת וכדי - הנדסה הפוכה? נכון לעכשיו, אופציה צבאית לא נראית קרובה, לנוכח אימוץ הסנקציות האמריקניות שמטרתן להשיג יעדים כלכליים, אך העובדה שנשארה כי יציבות פוליטית איראנית חייבת להיות מבוססת על משתנים אקסוגניים בלתי נשלטים: קודם כל הישראלים שעשו באופן פרדוקסלי החוזק של האסטרטגיה שלהם (זוכרים את דייויד וגוליית?), והסעודים, הפיילון השני הישן של ארה"ב במפרץ הפרסי.

איראן מעצבת את עתידה של מדינות שכנות, מקרינה כוח, אך חיה בסתירות פנימיות עמוקות וביקורתיות. עם זאת אולי יתאים לזכור את טאקיה, הפירוק. לא נאמר כי יש להגביל אותה להגנת האמונה.

¹_{מצב של בורות לפני גילוי הנביא}

² _{תחום המשפט}

³ _{רכב למטרות מיוחדות למסחר}

_{צילום: IRNA / שנה / אל ג'זירה / הבית הלבן}