הודות להצבעה הפרלמנטרית שהוזמן על ידי הנשיא ארדואן, את 24 יוני טורקיה ייקרא התייעצות בחירות מוקדמות של 18 חודשים לעומת התפוגה הטבעית של המחוקק. גם הרוב בכוחו של ה- AKP והתקשורת, לאחר שכולם לובשים את המדים הפוליטיים החד-משמעיים, כינו את הבחירות האלה כ"מעשיות לשינוי המערכת כולה ", שלם התהליך המדיני השנוי במחלוקת התחיל עם משאל עם אפריל 2017.
קווי השבר הם רבים, ולהגדיר את טווח הזמן הזה כאחד הזמנים הסוערים ביותר הרפובליקה חי. אידיאולוגית חילוניות כמאליסטית נראה כי הוא בדרך להפסיד את עליונותו הפוליטית, שם התמרד הטינה המוסלמית-שמרנית העממית נגד מפלגות הימין, וממשיך לעשות זאת במיוחד באזורים הכפריים, מפלגת השלטון; לפי חזון זה טורקיה החדשה חייב להתעורר, ומעל לכל לתת לגוף עסקה חדשה כי על-ידי דחיית ההפרטה, ההתנגדויות, שאינן תואמות את המורשת התורכית-מוסלמית ומנוגדות למשימה, חסרות מקום פוליטי היסטוריה שהוטלה על הנשיא. משאל העם שראה את המנהיגות הארדוגאנית גובר על ידי שפם, במיוחד אם מפרש מנקודת מבט מדכאת בעקבות ההפיכה הכושלת של ה- XNXX, מעניק את כל הסמכויות המבצעות, זכותו של ראש הממשלה, בידי הנשיא, עם הקונטקסטואלי הפחתה משמעותית של זכויות פרלמנטריות.
בחירתו הישירה של ראש המדינה היא הנקודה החשובה של הפוליטיקה הנשיאותית, מעולם לא פרשן אפקטיבי כל כך של לאומיות אוקסימורונית ניאו-עות'מאנית, פופוליסטית, אם היא נתונה ביחס להתפשטות האיסלאם. באופן יותר פרוזונלי, קו השבר האחר הוא הכלכלי, בהתחשב בגירעון בסחר החוץ ובמדיניות המוניטרית שאומצה, בהורדת הריבית, גורם להון זר להימלט; טיסה כבדה, בהשוואה לעובדה שהחברות הטורקיות חבות במטבע חוץ, פעולה שחלשה עוד יותר את הלירה. מניע פוליטי לציפייה לבחירות יכול היה אפוא להתגורר בסיכונים הכרוכים בהכרח במשבר כלכלי מתמשך, מלווה באינפלציה, פיחות וגירעון על החוב החיצוני, ולמרות שהממשלה טענה כי הצמיחה ב- 2017 שווה ל- 7,4 השנתי, ניצחון שנגרם על ידי ההפחתה, על ידי מודיס, של הדירוג הריבוני ברמה זול (אשפה), המשותפת לסגן ראש הממשלה, מחמט סימסק, אנליסט לשעבר של מריל לינץ '.
החשש מפני הצתה מחדש אפשרית של מלחמת הסחר הסיני-אמריקנית, הצטברות הגירעונות, הסכנות הכרוכות בזעזועים חיצוניים נוספים, יביאו את המטבע התורכי ללחצים גבוהים מאוד, שארדוגאן הגיב בהם באיום על מודי'ס, ובפוליטיקה, הבחירות כי לא צריך להסתכן בצורך להצדיק בין 18 חודשים, כאחראי ישיר, מיתון הרסני. גם הבנק המרכזי הטורקי, למרות הניסיון הפוליטי לשמור על הריבית נמוכה, נאלץ פתאום להעלות אותם כדי לחסום את עליית הדולר מול המטבע המקומי. הניסיונות של הסחת דעת המונית (התערבות בסוריה וב- MO, יצירת אויבים חיצוניים), גם אם שימושי מול חלקים גדולים של הבוחרים, לא בא לידי ביטוי בתחום הפיננסי: טורקיה חווה משבר דומה לזה של ארגנטינה.
הבחירות, בתכנונו של ארדואן, יצטרכו להבטיח יכולת חיזוק פנימי עם ההכלה החזקה בו זמנית של ההתנגדויות והמילה המודפסת, ועם חידוש הלאומיות, סוריה ועיראק פקוחות, לא תתאים להשפעה אזורית ניכרת, גם בהתחשב בקבלה הבלתי מקובלת של משטר אסד. מנקודת המבט רעמים של הפוליסה מלווה דת , אסור לשכוח את הביקור בוותיקן, שמטרתו לערב את הכס הקדוש ואת האיחוד האירופי, בתחרות על ירושלים, בציר אלטרנטיבי-נוצרי חלופי לארצות הברית, ישראל ומלכות המפרץ. האיש הרואה עצמו המנהיג הנוכחי של העולם המוסלמי הקסים את המחלוקת שנוצרה על ידי הביקורת על רצח העם הארמני.
על אף ההמונים, הקשיים והמתמודדים אינם חסרים ממילא, ומבחינתם, גם הם צריכים לעניין את העולם המערבי, בהתחשב ברקעים האידיאולוגיים השונים ובהסכמות האפשריות. במיוחד מרל אקשנר, ימני לאומני, אבל של ימין אחר מזה של הנשיא, יריב מוכן וקשה, ובא מתחום פוליטי, שלפחות באיטליה, יכול היה לזכור אירועים שנויים במחלוקת: אזור הזאבים האפורים. כוונותיו הפוליטיות של אקשנר, שהוגשו כ"לופה אסנה ", התפתחו בפונקציה נגד ארדואן, ומטרתן היא לחדש את חופש הביטוי, לבטל את החידושים שהובאו על ידי משאל עם, המאבק בטרור ובהגירה, ולהעניק זכויות רבות יותר לנשים. לעת עתה, בשבילך כמו מנהיגי האופוזיציה האחרים, האפשרות לנצח בבחירות אינה משמעותית; עם זאת, היא עלולה ליצור השערה כי לא צריך לזלזל, כלומר להגיע לקלפי, או לקבל נשיא מי הוא המנצח, אבל בלי הרוב הדרוש למשול.
ישנם סיכונים לנשיא, כמובן, במיוחד אם האופוזיציה מצליחה להישאר מאוחדת ונושאת מסר פוליטי כמאליסטי הקשור למציאות התלויה. ואחרון חביב היא השאלה הכורדית, שרואה את אחד ממנהיגיה, סלאחטין דמירטאס נכלא חודשים ועדיין ממתין למשפט. מסקנות. טורקיה, שנדחתה על ידי האיחוד האירופי, מנסה לפרש תפקיד אזורי חדש אשר, עם זאת, הוא מביא את זה עמדות רחוק יותר ויותר הברית האטלנטית; מושא אפשרי של משבר כלכלי חסר תקדים, בידי נשיא סמכותי בעליל, מרכז את כוחותיו המוסדיים בידיו של נושא פוליטי אחד, שפירש התבוללות קשה בין לאומיות כמאליסטית לבין מקרים אסלאמיים-פוליטיים.
הפופוליזם השורר במדינה האנטולית בוודאי ימלא תפקיד מכריע בבחירתו של ארדואן, אך הוא לא יוכל להתחמק מהמצב החיוני והביקורתי: פיצול בחברה שכבר ראה את המרכזים העירוניים והתרבותיים העיקריים נגד המשאלת החוקתית כבר מוצע. חוסר היציבות הפרלמנטרית שיכול להיווצר בהעדר רוב מוגדר היטב עלול להוביל את ארדואן, למרות הכל, לאבד את התחרות האישית שלו עם אתאטורק.
(צילום: נשיאות הרפובליקה של טורקיה)
