במהלך ניתוח קודם שנכתב לפני זמן לא רב, כבר נגענו בסוגיה העדינה בנוגע לשלב המעבר ההיסטורי הקשה שחווה אלג'יריה. לנוכח האירועים האחרונים במדינה, ובהינתן חשיבות ההון של יציבותה לאיטליה, יש לחזור ולפרש עוד מעשה של מה שצפוי להיות שלב מכריע במאבק הכוחות הפנימי.
בעשרים השנים האחרונות, המאזנים הפוליטיים הפנימיים של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של הרפובליקה התגלגלו בעיקרו סביב דמותו של הנשיא עבד אלעזיז בוטפליקה, מעריצו של "הדור המהפכני הראשון" שהוביל לעצמאותה של צרפת מצרפת, ב- 1962. עם זאת, עם חלוף הזמן, המצב הבריאותי של "ביי" הישן של אלג'יר הידרדר יותר ויותר, והעניק למדינה את המציאות המזוויעה של משתמש בכיסא גלגלים משותק באופן משמעותי, ונתונה לחסדי "מעגל קסמים" המורכב מן התחומים המדיניים-צבאיים הגבוהים, שבמסגרתם עמדו סעיד ואברחיים בוטפליקה, אחיו של עבד אל-עזיז, בהתעקשות הולכת וגוברת. ואכן, במשך שנים היו החדרים החשוכים של "פובואר" (הכוח) נקרעים זה מזה על ידי סדרה של מאבקים פנימיים אכזריים, שהניעו את רצונו של סעיד לממש את תפקידו הבלתי מעורער של "כבוד אפור" שמאחורי אחיו "נכה חלקית" ובסופו של דבר להיות יורשו; מהלך זה התנגד בתוקף על ידי מגזרים גדולים של "המדינה העמוקה" שבה סעיד תמיד היה בעל שם "גופריתי" בהחלט. למעשה, אף על פי שאלג 'יריה היא רפובליקה אוליגרכית הנשלטת על ידי אליטה חסרת אחריות (במובן של "לא אחראי") כלפי החברה האזרחית, "Les Décideurs" (מקבלי החלטות) יש גם היה זהיר לא ליצור "שושלות" "הימנעות מהפיתוי לשתף ילדים, נכדים וקרובים אחרים במעצמות הכוח והעדיפו לשמור על" מקלון הפיקוד "בתוך" מעגל דורי "מסוים, שעוצב על ידי" האחווה בחזית "ועל ידי המיליטנטיות המשותפת בתוך 'FLN (Front de Libération Nationale). העובדה שעבדאיזה בוטפליקה העדיפה את עלייתו של שני אחיו (ובמיוחד סעיד) לקודקודים הגבוהים ביותר של "מעגל הקסמים" שלו עוררה זעם בקרב "Décidesurs". אולם, הודות לסדרת טיהור שיטתית שתוארה בניתוח הקודם, נראה כי אין עוד מכשול בין סעיד לבין הכוח העליון.
אחד המרכיבים העיקריים במושג "המושבות" השיטתי של מנהלי הכוח היה מינויו של הגנרל אחמד גאיד סלאח (צילום) לתפקיד הרמטכ"ל של הכוחות המזוינים האלג'יראים, במקום זה של מוחמד למרי הוא היה המפקד העליון ובלתי מעורער במהלך מלחמת האזרחים האלג'יראית העקובה מדם והפראית, שהשפיעה על הנפש הקולקטיבית של האומה כל כך. חיל-האוויר של חיל-האוויר, שהיה בעבר ארטילריה, כאשר נבחר למשימה העדינה, הבחין בסלאח הרבה יותר על נאמנותו לבוטפליקה מאשר על יכולתו כ"מנהיג". למעשה, הקריירה של סלאח עשויה להיראות ממבט ראשון כ"חשופה "בהשוואה לזו של פקידים בכירים אחרים שבעבר בלטו בראש מנגנון המדינה.
נולד ב- 1940 והצטרף ללוחמי ה- FLN בגיל 17, הקריירה של סלאח התפתחה לעצמאות שלאחר המלחמה, כאשר נשלח לברית המועצות כדי לקבל חינוך פורמלי והכשרה באקדמיה הצבאית של הארטילריה. בשובו למולדתו הוטל עליו מספר פקודות במשך עשורים רבים ואף השתתף במלחמת האזרחים באלג'יר, אולם באזור שבשליטתו ראה נוכחות שולית מאוד של האיסלאמיסטים, ולכן תרומתו באותה עת נחשבת משנית לחלוטין. עם זאת, מה שסאלאח לא הצליח להרוויח מ"ניסיון שדה "קוזז חלקית על ידי" סאווייר-פאר "שלו, שהפגין במספר הזדמנויות במהלך ביקורים תכופים בצריפים הנמצאים באזור אחריותו. גישה זו ו"האבהות" שלו כלפי הכפופים לו והצבא בכלל, הפכו אותה לגורם פופולרי בכל מבנה הכוחות המזוינים, ובמיוחד בין "סנטוריונים" ("הצנטוריונים"), הקצינים הכפופים האמיתיים אדריכלי הניצחון על האיסלאמיסטים בשנות ה- XNXX.
יהיו הסיבות אשר יהיו ברורות ומוסתרות, כאשר ב- 2004 נאלץ ותיקי הלאמרי הלא נוח לעזוב את משרתו, סלאח נראה לבוטפליקה כמועמד האידיאלי לבצע את העבודה של "קולוניזציה ומוטציה" של הכלי הצבאי. ואכן, סלאח עצמו לא בוז להפיק תועלת אישית מהמצב החדש שנוצר סביבו. שלו היה למעשה ההחלטה לכפות פרישה מהמקום אפילו 14 האחרון בקרב פקידים בכירים 50 בשם "Janveristes" (גברים ינואר), אשר עם ספוג ב 1992, ביטל את הניצחון האלקטורלי של FIS (Fronte האסלאמית הישועה) ובכך מתחיל את האירועים הנוראים של 90 שנים. כמו כן נראה כי יש גם את היד של צלאח גם מאחורי ההנחתו של מוחמד מדיין "תופיק", אירוע שהוביל לקריסה כמעט מוחלטת של שירותי הביטחון. למרות מחלתו של בוטפליקה, סלאח תמך במינויו מחדש לתקופת כהונה רביעית ב- 2014 ומאז הוא כמעט מילא את תפקיד "קצין העיתונות ויחסי הציבור" של המשטר האלג'יראי, נוכח העריקה הכמעט מתמדת של הנשיא הגוסס מהתקשורת סעודה הקיצונית של סעיד להופיע באור הזרקורים.
אלמנט נוסף של קרבה בין "המשפחה הנשיאותית" לבין "משפחת הגנרל" היה מינויו של חתנו של סלאח, עבד אל-גאני זלאן (תמונה) תחילה כשר התחבורה, ב- 2017, ואחראי על יחסי הציבור במשרד לנשיאות. דעתם של כמה אנליסטים מומחים בעניינים האלג'יראים, שראו את צלאח לא יותר מאשר "שמור" של הבוטפליקה, ועצם היסוד של יציבות המשטר נראה מוצדק. אולם אירועי החודשיים האחרונים הראו כי בצל הכוח אין אידיליה לנצח.
כבר בחודש פברואר החלו אנשים, תחילה באלג'יר ואחר כך בערים הגדולות האחרות, לצאת לרחובות בשל אי-ודאות לגבי הבחירות לנשיאות הקרובות, שתוכננו במקור ל- 11 במרץ, ולאחר מכן נדחו ל- 18 באפריל ללא רשימה של מועמדים רשמיים או רמז כלשהו להכנת הבחירות. "לה Peuple" (Il Popolo) הבין כי משיכה נמרצת של המלחמה התרחש בראש "Pouvoir" וזה הפעיל גיוס, בהדרגה על פני במהלך השבועות (עד לגעת במספר 17 מיליון המפגינים את 26 של מרץ!) לאחר 3 באותו חודש, בהפתעה, החליטה "בי" הישנה, בתנאים שלה, לרוץ למנדט חמישי, המכסה את עצמה בלגלוג מול האליטות וגורמת בסיס פופולרי. עם זאת, באותו יום בהפגנה הגדולה של "17 מיליון", הופיע גנרל סלאח בטלוויזיה, מדבר לרשתות שאוחדו על ידי בית הספר לקצינים של צבא ההגנה האלג'ירית, וקבע כי לגבי הצבא, על פי סעיף החוקה 102 , עבד אלעזיז בוטפליקה נחשב "חולה ולא מתאים לבצע את פעילותו החוקתית"; הפיכה לבנה בכל הכבוד! עם זאת, מצביע סלאח על ההכרזה על "התצהיר" של בוטפליקה בבית הספר לקצינים. מוסד זה, למעשה, נחשב מאז ומתמיד למעוז של "Centurions", וזה יכול להצביע על כך שהם למעשה, ולא הגנרל הזקן, הכוח האמיתי, מודעת ייאוש פופולרי, דוחף את השבט הישן לשלטון פשוטו כמשמעו מחוץ לחלון.
"פוסט תסריט"
בשעות האחרונות של 2 אפריל 2019, עבד עזיז Bouteflika, האיש אשר במשך 20 שנים החזיק את גורלו של אלג'יריה, הודיע על התפטרותו באופן מיידי. יחד איתו, ראש הממשלה אחמד Ouyahia וכמעט כל הנאמנים שלו בסניפים ממשלתיים המדינה גם עוזבים.
אף על פי שלא ניתן כרגע לחזות תחזיות מסוימות לגבי המסלול שתיקח המדינה, האירועים של השבועות האחרונים הראו כי שוב באלג'יריה הצבא הוא בעל המלה האחרונה על עתידה של הקהילה.
צילום: רשת / AlgérieNouvelle
