ההודעה הגיעה במפתיע והפתיעה את כולם. ב -19 בדצמבר, באמצעות סרטון וידאו המצורף לאחד מ"ציוצים "היומיים שלו, הודיע נשיא ארצות הברית של אמריקה, דונלד טראמפ, כי ארצות הברית הביסה את דאעש וכי בפרק זמן של 60-100. ימים כל הכוחות האמריקאים יוסוגו מסוריה (ועיראק). בנוסף, לאחר השלמת הנסיגה, יסתיימו גם גיחות האוויר כחלק ממבצע "פתרונות עקבים", הפעיל מיום 15 ביוני 2014, שבמשך 4 וחצי שנים הביא את כוחות האוויר של ארצות הברית ושותפיהם הבינלאומיים ל לבצע 24.000 תקיפות אוויריות, בסך הכל 170.000 גיחות שגרמו ליותר מ 80.000 נפגעים והרס יותר מ 32.000 מטרות טרור לכוחות הצבאיים של דאעש. עם זאת, המחויבות הצבאית האמריקאית והבינלאומית בשמיים ובשטח במאבק להביס דאעש כרוכה במחיר פוליטי, שבטווח הרחוק, ארצות הברית לא הוכיחה שהיא מסוגלת לקבל: התדרדרות היחסים בין טורקיה לבין נאט"ו.
אכן, את הידוק היחסים הפוליטיים-דיפלומטיים בין טורקיה מחד לארצות הברית, ישראל, נאט"ו והמערב בכלל, מאידך גיסא, ניתן לייחס לשנת 2002, שנת העלייה ל כוחה של מפלגת ה- AKP בטורקיה. "קרע" זה לא התרחש באופן מיידי וטראומטי כמו במקרה של המהפכה האיראנית, אלא היה אירוע מתקדם אך לא ניתן לעצירה לא פחות.
הניצוץ שסימן את "נקודת האל חזור" הגורלית היה ההתערבות הצבאית האמריקאית והמערבית נגד דאעש בהקשר של "מלחמת המזרח התיכון הגדולה" שדחפה את ארצות הברית ושותפיהן המערביות להקים ברית דה-פקטו עם הכורדים בסוריה, שכבר נראו באנקרה מזה זמן מה מכיוון שהם נחשבו לא יותר מסניף מקומי של ה- PKK, מפלגת הפועלים של כורדיסטן, איתה אנקרה נמצאת במלחמה כבר 40 שנה בדיוק.
לרוע המזל, ההנהגה הפוליטית ו"המדינה העמוקה "האמריקאית, הן בתקופת נשיאות אובמה והן טראמפ, לא הצליחו כל הזמן להעריך את מידת האיבה, אם לא" פוביה "אמיתית, שכל מערכת" מדינת טורקיה "כולה. "(מפסגת הפוליטיקה ועד לאדם הרחוב) טיפח תמיד כלפי הכורדים ודרישותיהם האוטונומיות והעצמאותיות. זו הסיבה שלא היה קשה לנשיא טורקיה ארדואן לאסוף את הקונצנזוס הדרוש במדינה כדי לפתוח בשני פעולות צבאיות בגבולות סוריה (מבצע "מגן הפרת", בין 24 באוגוסט 2016 ל- 29 במרץ 2017, ומבצע "סניף הזית", בין 20 בינואר ל -24 במרץ 2018) שאף שהוא יקר למדי מבחינה כלכלית ואנושית, איפשר לכוחות המזוינים הטורקיים להשתלט על עצום "חגורת ביטחון" בחלק הצפוני של סוריה, וגירש מאות אלפי כורדים המתגוררים במקום ומיגור לחלוטין את המבנים הצבאיים של ה- YPG המקומי (כוחות ההגנה העצמית הכורדית).
ההצלחה של הפעולות הצבאיות "מגן פרת" ו"ענף הזית "העניקה לארצות הברית סיטואציה מאוד לא נוחה, והיה עליה לבחור בין בעל ברית חזק ולא אמין כמו טורקיה, ש"המיטיבות" שלו תלויה בתפקודו של מכשיר שלם של בסיסים ותשתיות המבטיחים את כדאיותה של ההתערבות האמריקאית והמערבית במזרח התיכון, ואחד נאמן אך לא רלוונטי לחלוטין ברמה הגיאו-אסטרטגית הגבוהה ביותר כמו הכוחות הדמוקרטיים הסורים (SDF, מסך ראשי תיבות שמתחתיו מסתתרים תצורות פוליטיות וחיילים של הכורדים בסוריה).
המצב הטקטי-אסטרטגי הבלתי ניתן להגדרה של ה- SDF כבר הציג את עצמו במלוא בהירותו במחצית הראשונה של 2018, כאשר הכורדים נכשלו במטרה האסטרטגית ליצור מסדרון טריטוריאלי אחד שיאחד את כל צפון סוריה, מפרובינציה של אל-חסאקה לחוף הים התיכון, מבודד את טורקיה משאר השטח הסורי ובכך רוכש עמדה שלא ניתן לעקוף במקום סחיר. במקום זאת, למרות שהפעולות הצבאיות נגד ISIS הנתמכות על ידי ארצות הברית והקואליציה הבינלאומית אפשרו ל- SDF להביס את מרבית המכשירים של המדינה האסלאמית מעבר לנהר הפרת ולהיכנס עמוק לשטח המכונה "אל-ג'זירה" ( אזור המדבר מימין לפרת וחוצה את סוריה ועיראק), מבחינה גיאו-אסטרטגית, הכיבושים הטריטוריאליים שהושגו במחיר קשה על ידי ה- SDF הם בלתי מוגנים לחלוטין.
למרות שאזור רוג'אבה (כפי שמוגדר השטח כולו בידי ה- SDF) כולל כיום יותר מ- 27% מהשטח הסורי ומבטיח לכורדים את שליטת אזורי הייצור החקלאיים העיקריים (מחוז אל-חסכה), על מקורות מים ( מסלול גבוה של נהר הפרת עם סכרים קשורים) וחלק גדול מהנפטים, כמו גם אחוז לא זניח מהאוכלוסיה הסורית, חוסר האפשרות של גישה לשווקים ואשראי בינלאומי ועובדה להתגבש עם סמכויות עוינות לחלוטין הנטייה להכיר במצב זה של "פרישה בפועל" ומוכנה לחסום את כל צירי הכביש והנהר לרוחובה וממנה בכל עת, פירושו שהכורדים אינם מסוגלים להקים ישות מדינה יציבה ובטוחה וכי יכול "לצעוד בכוחות עצמו" ללא נוכחות רב שנתית של הכוחות המזוינים האמריקניים ובני בריתם.
הטורקים אכלו מזמן את העלה והם יודעים גם כי לאחר מיצוי הנשק הכלכלי (תקופת סערה בשווקים הפיננסיים בתקופת טרום הבחירות ומתקפת קיץ ספקולטיבית נגד הלירה הטורקית), לארצות הברית אין נשק לחץ אחר באזור ההשוואה ביניהם (מצד שני, לחשוב שמספיקה סערה כספית חולפת על מנת להפיל את ממשלתו של אדם ששרד מהפיכה כמו זו של 2016, ממחישה ערבות וחוסר חשיבות כלל וכלל לא סליחה!). לנוכח הלחץ הטורקי המחודש, אשר נקלע לחזית הפנים בגלל התוצאות הלא מלהיבות של הבחירות "אמצע הקדנציה", וכנראה מודע לעובדה שמשבר כלכלי עולמי חדש מתקרב, ומאיים למנוע כל אפשרות של בחירתו מחדש. טראמפ ויתר על ההתרסקות בכך שהוא בחר ב"תוכנית B "שנשיאים אמריקאים רבים לפניו מימשו ללא מאמץ מווייטנאם לעיראק, ועברו במבצע" טופר הנשר "(משבר ערובה באיראן) ו סומליה: הבריחה!
וכי מדובר ב"הצלה שיכולה "ממש מראה שהיא רעידת האדמה לסוגיות הפוליטיות-צבאיות בתוך הממשל האמריקני (התפטרות שר ההגנה ג'יימס מאטיס והשליח המיוחד לסוריה ברט מקגורק) , שניהם החצים של בעלות הברית (במזרח התיכון, אך גם במקומות אחרים), פשוטו כמשמעו, "מבוהלים" מהעובדה שכל הבריתות שהסתיימו במאמץ עם ארצות הברית של אמריקה במהלך כמה עשורים, מוכיחות כיום לא יותר מאשר "חתיכות נייר". "נקרע בקלות על ידי טייקון אובססיבי רק מהצורך" לשרוד פוליטית "למלחמה ש"המדינה העמוקה" עברה וממש לא מוכנה להתמרן בסדר היום הפוליטי על ידי מרכזי כוח צבאיים וכלכליים-פיננסיים שאינם מיושרים במלואם אותו ואינו מסוגל להשפיע באופן חיובי ומיידי בחיפוש אחר הקונצנזוס. במילים אחרות: אם הצמרת העליונה של הפנטגון, מחלקת המדינה, ה- CIA וחבריהם הישראלים באמת חשבו שטראמפ יקבל את "הצורך ההיסטורי" להישאר מעוגן ללא הגבלת זמן בסוריה רק כדי לערער את תוכניות הרוסים ו איראנים שהקריבו משאבים כלכליים ונקודות אחוז יקרות של הסכמה בחירות לנוכח הבחירות לנשיאות בשנת 2020, בהחלט עשו חור בתוך המים!
המפסידים הנצחיים של "משחק הפוקר" הדרמטי הזה הם הכורדים, שראו בפעם המי יודע כמה את דרישותיהם האוטונומיות והעצמאותיות המופעלות על ידי כמה מעצמות גדולות שחטפו תחילה את הפרויקטים הפוליטיים שלהן לשימושם וצריכתן ועכשיו. לאחר שמילאו את משימתם, הם נוטשים אותם באכזריות לייעודם.
(תמונה: צבא ארה"ב / חיל האוויר האמריקני / Türk Silahlı Kuvvetleri / ארה"ב DoD)
