ככל שהבחירות מתקרבות, מתקרב המועד האחרון לאישור חוק תקציב ערמומי ביותר. פקוניה לא דולקתלהיפך, הוא מריח עז לכל נושא פוליטי שתופס במהותו את העלילה הקושרת סכסוך, כלכלה וכוח. החל מאדם סמית', הכלכלנים שהמשיגו ניהול קונפליקטים היו מגוונים; אין זה מקרי שתורת המשחקים, המיושמת על הרתעה גרעינית, נופלת בשימושם של מודלים כלכליים המוקדשים לניתוח אסטרטגי, למרות העובדה שהרציונליות הכלכלית נוטה להתנגש עם יצרים ורגשות שקלאוזביץ מצמד במקרה והיגיון.
מכל מקום שמסתכלים על זה, ההיבט הכלכלי נפוץ: ה מקרה של פייננשל טיימס1 עם ספקולציות על החוב האיטלקי והמתקפה על BTPs, מונעים על ידי קמפיין בחירות שמהדהד את תדמיתה של מדינה החשופה לסיכון של עליית שיעורי ה-ECB. בזמן ש קרנות גידור השערה שהיכולת להחזיר את התשלום עומדת בספק, מה שמייקר את האג"ח האיטלקיות בגלל האינפלציה וההבנות הפנויות של הצדדים לגבי קיצוץ החוב2.
בקיצור, מול כלכלה שחגגה לפני מספר שבועות תוצר גדל והולך, הקרנות מהמרות על אי הוודאות הפוליטית השולטת בעליות מחירי האנרגיה, על התלות בגזפרום, על אי ספיקה של חלופות אנרגיה צפון אפריקאיות, על היעדר התערבות של המרווח האנטי-ECB, על חוסר האפשרות להנפיק חובות חדשים; בינתיים, המשקיעים מהמרים על הטרחה לפרוע את החוב, שתקבע את הירידה בביקוש לניירות ערך3.
תפקידן של סוכנויות הדירוג הוא מהותי, שכן הן מפעילות השפעה גיאו-פוליטית וגיאו-כלכלית על יחסי פנים וחוץ. העודף של פיננסיזציה של עשרים השנים האחרונות, ואז של חוֹב, ציבורית או פרטית, היא דיכאה את ההשקעות, עוררה ספקולציות והפכה חברות אזרחיות לשבריריות; קצב צמיחת האשראי עלה על זה של הכלכלה הריאלית, ומאפשר למנהלים השונים לקחת הלוואות למימון הגירעון על ידי שיתוף משפחות ועסקים: השוק הוא זה שקובע את ערכם של המטבעות, בעוד שהכוח הכלכלי העולמי מסתכל על סין לא גמישה לגבי ארגון מחדש של חובות ותשלומי ריבית.
בהקשר מגוון ומשתנה זה, עד דצמבר, הפרלמנט האיטלקי הקרוב יצטרך לאשר הוראות תקציביות הממוסגרות במערכת פיננסית חשופה ופגיעה מדי מבחינת יכולת ההחזר, כאשר ברקע הסערה המושלמת מכה במדינות המתפתחות.4, עם בריחת הון, אינפלציה, ריבית וחוב בעלייה.
התמונה הושלמה עם הגעתו הוודאית של מיתון עולמי, שקשה להעריך במונחים של משך זמן. זה בוודאי לא יהיה קצר; אחרי הכל, סטיגמה של מיתון תגרום מבוכה בבייג'ינג, שם המשבר גורם לעובדים לצבור חסכונות ולבצע פעולות סנסציוניות שביתת משכנתא5: שי סגר את ברזי האשראי בתקווה להכיל מבשר חוסר שביעות רצון של צעדים לא פופולריים ודרסטיים שיביסו את המדיניות המוניטרית המרחיבה שננקטה עד כה, בעוד המעבר ממדינה מייצאת למעצמה כלכלית עם מיקוד פנימי נחשב.
הסנקציות בעקבות הפלישה לאוקראינה מובילות את רוסיה למיתון ארוך ועמוק המציע שלושה תרחישים: התכווצות מואצת בשנה הבאה, עם חזרה לרמות הכלכליות שלפני המלחמה רק (ואולי) עד סוף העשור; מסגרת אינרציאלי עם המשק בתחתית (-8,3%) בשנה הבאה; פנורמה לחץ לשנת 2024 עם 12% פחות מרמות 2021.
מה שיגידו, המערכת הכלכלית הרוסית צועדת לקראת שיתוק, עם מגבלות פיננסיות וטכנולוגיות שמגבירות את הלחץ, המדגישות את אי-קיומה של מדיניות כלכלית מרחיבה יחד עם היעדר בידול של פעילויות הפקת אנרגיה. הרובל, המטבע של כלכלה שולית דה פקטו, זקוק לזמן (ועוד) לפני שהוא יוכל לשאוף להפוך למטבע יציב באמת העמיד בפני זעזועים אקסוגניים ובעיות מבניות המיוחסות לקיפאון מתמשך6 עם ירידה בהכנסות ועלייה בהוצאות הצבאיות.
גם כלכלת ארה"ב נמצאת במיתון טכני7, עם רבעון שני ברציפות בהתכווצות ומאופיין באינפלציה ו(שוב!) חובות אבודים קשים בענף הנדל"ן עם משכנתאות יקרות מדי; באינדו פסיפיק יש ירידה ל-4,2% הנגרמת מהעלייה בריבית האמריקאית והאטה בהשקעות הסיניות. כדאי לזכור כאי-ודאות פוליטית מסחרית, היחלשות של שרשרת אספקה, הידוק המדיניות הפיסקלית והאינפלציה יעכבו את ההתאוששות הכלכלית של יבשת אסיה שעדיין מתמודדת עם המגיפה.
אבל המלחמה, עם ההשלכות הכלכליות שלה, מחייבת תשומת לב מחמירה יותר. מנגנון הסנקציות המערבי קבע את התגובה האסטרטגית הרוסית על אספקת גז ונפט; כל מדינה תצטרך להתאים את מדיניותה בהתאם להצטברות הזעזועים שנגרמו מאי הוודאות המשפיעה על היצרנים והצרכנים, לרבות יצוא מוגבל, מלאי גבוה יותר, תמיכה בהגדלת הייצור המקומי, קיצוב; בקיצור, הוצאות מוגדלות, כאשר הערכת אימוץ אפשרי שלעל החוף או של יישור מחדש, עם עליה באינפלציה8, מול אסטרטגיה של מדינה, רוסיה, ששללה את עצמה משלה קָטָן שגשוג משוחק עם טילים ונשק גרעיני.
בואו נודה בזה: המערב, עם העיכובים והזוועות הבלתי ניתנות להכחשה ו(או) הפוליטיות שלו, רק עכשיו אשם בהלוואת אשראי לטקסונומיה של אנרגיה ששיקמה את הכוח הגרעיני, ואשר נותנת לאיחוד האירופי את הסיכוי חסר הקנאה לבחור באיזו סטירה קח תחילה, אם זה של הגל הבא של קוביד, או זה של בלם אנרגיה אפי שבאיטליה לבדה יביא לא פחות מ-120.000 חברות על ברכיהן9.
יהיה מעניין לדעת מתי ל-Confindustria ולבכיר האיטלקי היה ידע אמיתי על איך וכמה יצאו משליטה במחירי הגז בשוק ההולנדי (גז) באמסטרדם. קצת מאוחר עכשיו, ce n'est pas vrai?
המציאות נכנסה לארמון, נצטרך להתגבר עליה. אבל תהיה נוח; זה לא נגמר: בוא נחזור לחוק התקציב על כל הביטויים שלו, כולל הביטחון. בבקשה, אל תשכח את מה שקראת עד כה: זה חלק מהמשחק.
לכל דבר יש מחיר, כמובן, אפילו לייצור ביטחון, זכותה הבלעדית של המדינה. הקבילות (גלולה מרה) של הוצאה נובעת משימושיות ונוחות (הזהבה מתוקה של הגלולה המרה) של הטובין או השירות שיש לרכוש; אגדה ארוכת שנים מספרת שהוצאות צבאיות, קיינסיאנית, לייצר צמיחה כלכלית. דבר שנוי במחלוקת ביותר, בהתחשב בכך הראשון קורבן של המגמה היא ההתפתחות והקשר בין שני הגורמים אינו עקבי למעט מקרים ספורדיים. שצריכה צבאית והשקעות מתכנסות בחישוב התמ"ג, או ב נטל צבאיזה נכון, אבל זה נכון באותה מידה שהמיסים והחוב הציבורי היו יכולים לתדלק מגזרים אחרים, כמו הכשרת הון אנושי מבית הספר היסודי ועד האוניברסיטה (שם המדינה מפגרת מאחור), ושירותי הבריאות.
על ידי ייחוס כוונות לקיינס שהוא מעולם לא הביע10, הניח באופן יצירתי את הרעיון שבאמצעותו מַכפִּיל, בשל הגידול בהוצאות הצבאיות, עלולות להיווצר השלכות חיוביות על הכלכלה כולה הודות למדיניות פיסקלית מרחיבה המסוגלת להגדיל את ההכנסה הלאומית: הראיות שללו כי הוצאה זו מקלה על פיתוח כלכלי, בהתחשב בכך שהגורמים שיש לקחת בחשבון הם רב11, ולא מוגבל לתוצר12 יתר על כן מורכב מאלמנטים המקיימים אינטראקציה.
כלכלה המאופיינת בהוצאות צבאיות משמעותיות מסתכנת בחוסר קיימא מבחינה פיסקלית בטווח הארוך, לאור הצורך לפנות לחובות גבוהים. מבחינה מחקרית, מופחת יתרון צבאי מתקבל על הדעת כאשר ערך הנכסים נמוך מבחינה איכותית מאלה שפותחו במגזר הפרטי נהנים מביקוש נרחב יותר.
לסיכום, פעילויות פרודוקטיביות מגדילות את הרווחה על ידי יצירת עושר, פעילויות לא פרודוקטיביות רק שורפות משאבים. ה הקיינסיאניזם הצבאי, לכן, הוא אינו מפעיל השפעות כפל של גידול בהכנסה: il לוחמה הוא דבר אחד, ה סעד עוד אחד, בדיוק כפי שערך הבריאות והחינוך נותר ללא השוואה, במיוחד בטווח הארוך.
לדוגמה, מו"פ צבאי אינו מאפשר לזהות את הנשורת הכלכלית של הידע הנרכש, לאור התחרות המוגבלת לכמה חברות המכוונות לקונה יחיד שמנהל את הכוחות התחרותיים. למעשה, המוצרים הנמכרים רק לעתים רחוקות מוצאים שימוש בצורה לא שונה במגזר האזרחי, ובכך אינם תורמים לשיפורי הפריון; כל זה אלא אם תעבור להבנה הממשית (והחסרה עד כה) של ספין אוף13 מופנה אל א שימוש כפול המייצרת טכנולוגיות עם יישומים לשימושים אזרחיים וצבאיים כאחד. בהתגנבות מדנטה אפשר לומר שמו"פ דורש הרבה סגולה והרבה יֶדַע, מוקש רופף ומופעל.
הבעיה באמריקה מורגשת כבר זמן מה, עד כדי כך שלתחום הצבאי הביטוי הספציפי של מתחם תעשייתי צבאי, שהוגבר בשנת 1961 על ידי נאום הפרידה של הנשיא אייזנהאואר, שאמנם הדגיש את הסיכונים הגלומים בהרחבת המתחם הזה, אך לא יכול היה להתחמק מהמערכת של דלת מסתובבת בין התעשייה לגופים ממשלתיים14.
אם החברה היא פרטית או בבעלות ציבורית אין חשיבות קטנה: יש למקסם את הרווחים הן בבית והן עם היצוא; הבעיה מתעוררת כאשר האינטרסים האסטרטגיים-פוליטיים של המדינה והפיננסיים היזמיים מתנגשים. אבל האם זה כל כך רלוונטי שכמו באיטליה, הבעלות הציבורית על חברות נשק נשארת? זה נראה כך, כאשר אתה מחשיב את כוח זהב שהופעל לאחרונה על ידי הממשלה להגן על אינטרסים טכנולוגיים לאומיים שעלו לתפקיד של אובייקטים לא ברורים של רצונות סיניים.
אולי צריך לנסח את הבעיה במונחים אחרים, כלומר: האם אותה מערכת נשק שמיוצרת על ידי A חסכונית יותר או פחות מזו שמיוצרת על ידי B בבית? אם כן, אולי כספים שימושיים עבור פונקציות אחרות יימחקו אך ורק סעד.
עם זאת, בהתחשב בכך שהביטחון חיוני, ושמחקרים עדכניים מאשרים את ההשפעה השלילית של ההוצאות הצבאיות על הצמיחה, המשימה של כל מדינה צריכה להיות באיזון ההוצאה עצמה על ידי מתן השקעות של סעד; לוקח את זה לקיצוניות, הפזמונים הרגילים שכופים או הבחירה ביניהם תחת (מוצרים יצרניים אזרחיים) ותותחים (משאבים לא פרודוקטיביים), או האפשרות בין ההתנהגות מ נסיעה חינם, שמשתמשת בגידול בהוצאות בעלות הברית כרווח מכוסה לצרכיה שלא שולמו אחרת, ובדינמיקה של מנהיג/עוקב.
רק שיהיה ברור: אי השתתפות בתשלום מכסות נאט"ו בשווי של 2% מהתמ"ג מעלה בראש את הטכניקה של ריגטינו15 in חברים שלי. על פי המסקנה החמישית של חוק מרפי, השאירו לעצמם דברים נוטים ללכת מרע לגרוע יותר, ובנקודת המבט הזו, בהסתכלות על חוק התקציב שעדיין מוזכר למחוקקים, לא נוכל שלא לקחת בחשבון מרכיבים שונים; החששות הראשונים בשנת 2020, הזינוק הדרמטי אחורה ברמת התמ"ג, המעיד על ההתכווצות החמורה ביותר בזמן השלום מאז 1861, שניהם עדות למשבר שנמשך משנות ה-90.
בהתחשב בכך שמדיניות כלכלית היא אותה מערכת של מצוות ותוכניות פעולה שעל בסיסן מבקשת הממשלה להשיג את יעדיה העיקריים, כלומר: יעילות, שוויון, יציבות, צמיחה, נראה ברור שמשהו השתבש.
היסוד השני נוגע לעובדה שתיאוריות ומדיניות צמיחה מתייחסות הן לגורמים כלכליים למהדרין (ניתנים לצפייה וניתנים לניתוח), והן לאלמנטים חוץ-כלכליים ומוסדיים (לעיתים קשים להבנה לוגית ורציונלית); בלתי נמנע שאיטליה תצטרך לשלם את המחיר על היותה מאחורי המדינות העיקריות במונחים של יכולת חדשנות, הון אנושי ופיצול מערכת הייצור. אז הבעיה כאן, בהתחשב בכך היקף הוצאות הביטחון מוגבל על ידי תנאי האוצר הלאומי הקשורים לתפיסות תרבותיות שורשיות ושליליות יותר או פחות. לא בטוח שהסכסוך האוקראיני הפך את הצורך בהרתעה למובן, בהתחשב בדיבורים המתמשכים; אין ספק שזה הכרחי בשכל הישר, עם זאת בהתחשב בכך שהגידול בהוצאות הצבאיות, בנוכחות חוב כה גדול, יכול להיות רק הדרגתי.
עם זאת, הבעיה היא עדיין פוליטית, לאור הדיספוריה שבחודשים האחרונים הביאה את ועדת ההגנה להציג אג'נדה ל-DL אוקראינה שמטרתה לחייב את הממשלה לכבד את התחייבויות נאט"ו בתשלום החלק של 2% (מילים אחרונות מפורסמות), רק להיכנע כתוצאה ממחלוקות פנימיות בתוך הוועדה עצמה, יתר על כן מקודמים על ידי נציגי הרוב.
בואו נהיה כנים, בתנאים האלה לדבר על קיינס זה סוריאליסטי. אחרי הכל, לפי אדוארד אלויסיוס מרפי, אם יש שתי דרכים או יותר לעשות משהו, ואחת מהדרכים האלה יכולה להוביל לאסון, אז מישהו יעשה את זה ככה.
אנחנו חושבים חיובי. בהתחשב בכך שהמחשבה הקיינסיאנית צריכה להיות קונטקסטואלית לפני כמאה שנה, הבעיה הפוליטית והלא כלכלית נוגעת לפריון והארגון הנוכחיים שאינם מתייחסים לאחר המלחמה או רעידת אדמה המאופיינת בפעילויות שיקום אינטנסיביות.
מכיוון שהרווח הפוליטי מגיע מציבור הבוחרים, הפתרון הבסיסי יהיה (התנאי הוא חובה) בהוצאה טובה יותר, בהיגיון רב יותר, ובהתחשב בעובדה שהכלכלה, תוך כדי צמיחה, לא תמיד מתפתחת על ידי הצגת אי שוויון נרחב .
אחרי הכל, פליאנו אמר שאניבאיטליה המצב הפוליטי חמור מאוד, אולם הוא אינו רציני. אם הוא אמר כך...
1 ה-FT פרסמה נתונים שנאספו על ידי S&P Market Intelligence, לפיהם באוגוסט הלוו הקרנות חוב איטלקי תמורת לא פחות מ-39 מיליארד יורו.
2 כ-2.756 מיליארד אירו
3 התחזית לעלייה בתשואות תעלה את המחירים ביחס הפוך לנפילה, וקרנות הגידור יוכלו לקנות ניירות ערך שיוחזרו במחיר נמוך יותר, ויגבו את ההפרש.
4 ראה סרי לנקה
5 אזרחים מסרבים לשלם את תשלומי המשכנתא על דיור שלא נמסר להם
6 לרוסיה יש כלכלה מקבילה לזו של ספרד, עם הכנסה לנפש השווה לשליש מזו של גרמניה
7 הגבלה של עצמנו לניתוח התמ"ג עשויה להיות מצמצמת; יש לקחת בחשבון גם אינדיקטורים אחרים כגון תעסוקה, ייצור תעשייתי ומכירות סיטונאיות וקמעוניות.
8 Offshoring, הוא העברה על ידי חברה של תהליך עסקי ממדינה אחת לאחרת; onshoreing כרוך בהפנמה של פעילויות; רישורינג הוא ההפך מ-offshoring וזו תופעה כלכלית המורכבת מהחזרת חברות שהעבירו בעבר את פעילותן.
9 קונפונסטריה
10 באשר למלחמה, ב"איך לשלם עבור המלחמה", קיינס ב-1940 טען שכדי לממן הוצאות צבאיות ניתן לפנות גם למיסוי וגם למערכת ספציפית של דחיית שכר.
11 הון אנושי, טכנולוגיה, פרודוקטיביות, מיומנויות יקרות ערך ותפקודים מוסדיים
12 התמ"ג הוא סכום הצריכה, ההשקעות, רכישות הציבור והיצוא נטו; הייצור של מדינה חייב אפוא להיות שווה להוצאות שנגרמו לרכישתה.
13 שדה נגזרת-נגזרת
14 מנהלים שמקבלים לסירוגין חוזים במינהל הציבורי ובתעשייה הצבאית
15 הרוזן מסקטי בפנים חברים שלי לובש מעיל מלצר ומעמיד פנים שהוא בורח מהמלון, נמנע מתשלום החשבון.
צילום: אינטרנט
