עזה: סכסוך "גלואלי".

במהלך שעות אלו כבש צה"ל מחדש את השטחים שאיבדה ישראל בשעות הראשונות של המבצע. מבול אל-אקצא שיגר חמאס במוצאי שבת ה-7 באוקטובר.
בזמן שכוחות תל אביב לחמו ברעים, כפר עזה ואופקים, הוחלפה אש ארטילרית בגבול הצפון עם אנשי מיליציות חיזבאללה לבנוניות. במקביל, החלו ההתקפות האוויריות הראשונות של ישראל על עזה.

אלוף יואב גלנט, שר הביטחון לשעבר וכיום ראש פיקוד הדרום של ה צה"ל (הכוחות המזוינים של מדינת ישראל, עורך), הורו על המצור המוחלט על עזה: "אין חשמל, אין אוכל, אין מים, אין גז; הכל סגור". זאת כדי להעביר קדימה א מלחמה מוחלטת נגד "חיות האדם" של חמאס.

המתקפה שערכו מיליציות פלסטיניות מעבר לגבול הראתה לא רק את היכולת הקונבנציונלית המוגברת של חמאס, אלא גם עד כמה היה שגוי הרעיון המאוחד במודיעין הישראלי לפיו ניתן לנהל את "בעיית עזה" על ידי אימוץ קו ביטחוני-הפרדה עשוי מחסומים. היתרי עבודה, סיוע הומניטרי ובמידת הצורך פעולות צבאיות דומות לאלו שהוגדרו בעבר כ"משטרה קולוניאלית" מעבר לרצועה.

הנתונים המרשימים של הקורבנות, יותר מ-700 הרוגים ולמעלה מ-2.500 פצועים ו-100 בני ערובה, בהם אזרחים וחיילים, מראים לא רק את הפגם העצום במנגנון הביטחון עם מגן דוד אלא גם את ההיערכות הקפדנית - כשהשותפות לא אושרה. אבל די צפוי של איראן - של הפעולה של חמאס.

מבצע מסוג זה, שראה את שטח ישראל מופר, עם כיבוש קיבוצי הגבול והעיירה שדרות, החזיר את ידי הזמן למלחמת יום הכיפורים (6-25 באוקטובר 1973).

הקריאות לתגובה חריפה במיוחד מתל אביב הולכות ומתפשטות. לכן התגובה של צה"ל היא לא תגביל את עצמה לדחיקת אנשי המיליציות של חמאס אל מעבר לרצועת עזה, אלא תצטרך ללכת רחוק יותר, עד כדי ערעור מערכת הכוח של הטרוריסטים בצבירה עירונית מבלבלת, עם צפיפות אוכלוסין של 6.000 נפש לקמ"ר, רובם עלולים להיות עוינים.

התנהלות א מַתִישׁ קרב עירוני אינו "סיכון שניתן לחשב" אלא ודאות. עם זאת, עמודי החי"ר והשריון הנושאים את המגן דוד ייתמכו בהפצצות אוויריות וארטילריות מסיביות "שטיח", כגון להקטין את העיר להריסות. מדובר במבצע שיש להעריך את ההשלכות הפוליטיות שלו. ישנה אפשרות, לא מרוחקת מדי, שחמאס רצה ביודעין לדחוף את הישראלים לתגובה "לא מדודה" לטובת גיבוש החזית העוינת בתל אביב, שנעה בין חיזבאללה לאיראן, אך יש בה אפשרות לחבל בהם. מהיסודות הסכמי אברהם מבוקשת על ידי ארצות הברית לשלום במזרח התיכון.

האלטרנטיבות לישראל הן פעולה קונבנציונלית, המבוססת על יעילות משבשת של תמרון נשק משולב, או פלישת כוחות מיוחדים, עם תמיכה מודיעינית ישירה, שתהיה שווה ערך למתן תגובה "אסימטרית" לחמאס, אך עד שהיא דומה מדי. לאלו של שנים קודמות.

הפיתוי לשים קץ - או לפחות לנסות - אחת ולתמיד עם החמאס והקיצוניות הפלסטינית ברצועת עזה הוא חזק, גם בגלל שהפעם, כאמור, המבצע מבול אל-אקצא הציג אלמנטים חדשים ומשמעותיים, כולל הרוויה המוצלחת של המערכת כיפת ברזל באמצעות שיגור של יותר מ-2.000 רקטות (הסטטיסטיקה שנתנה את יכולת היירוט של 8 טילים מתוך 10 ירדה ל-6 מתוך 10).

המבצע מבול אל-אקצא יש לה לא רק השלכות ותגובות צבאיות, אלא גם פוליטיות ראויות לציון, המסוגלות להשפיע על המבנה הגיאו-אסטרטגי האזורי.

Gli ארצות הברית הפגינו את יכולת ההקרנה הימית המהירה שאין שניה להם על ידי פריסת נושאת המטוסים USS מול חופי לבנון. ג'רלד פורד וקבוצת הקרב שלה, עם מהלך המאשש את הרצון לתמוך בישראל אך גם למנוע את התפשטות הסכסוך ולערב גורמים אחרים מלבד תל אביב ועזה, כמו לבנון או סוריה.

כמו כן, העמדה הפרו-ישראלית המוצהרת של ההודו, מדינה שאיתה תל אביב לא ניהלה יחסים דיפלומטיים עד 1992. שנת 2017 הייתה נקודת המפנה ביחסי הודו-ישראל, וכיום שתי המדינות משתפות פעולה, בין היתר, בחזית הטכנולוגיות להגנה והודו הפכה לבסיס יסודי. שותף לוושינגטון בתפקידה האנטי-סינית, כמו גם בעל מניות הרוב של "רחוב כותנה", שבה מעורבות גם מעצמות המפרץ, חלופה ל חגורה ויוזמה של בייג'ין.
הקשר בין התמיכה בתל אביב, שהגיעה בין הראשונות, לבין התחזקות הברית עם ארה"ב קשורים בהודו של נרנדרה מודי.

המעצמה היריבה של ישראל,אירן, הראה מיד תמיכה בחמאס ויש חשד מבוסס שיש יועצים, נשק וכספים שמגיעים מטהראן מאחורי הכנת התקיפה הפלסטינית. יתרה מכך, דלקת "מלחמת פרוקסי" נגד המדינה היהודית, תוך שימוש הן בחמאס והן בחיזבאללה, היא אחת החלופות שנלקחות בחשבון ברצינות על ידי האיראנים ובפרט על ידי הסביבה של כוח קודס של הגנרל Esmail Kaani.

כידוע, איראן בוחנת בחשש את המדיניות היזומה של ישראל, שמטרתה לבנות "קורדון סניטרי" סביב הרפובליקה האסלאמית שעלולה לסכל את שאיפותיה ובמקביל לחשוף אותה לסכנת תקיפה שתגיע מכל הכיוונים. . 
בהקשר זה, ההתקרבות ההיסטורית והמסוכנת לא פחות של תל אביב למעצמות הסוניות, מעל הכל.ערב הסעודית, על הגל של הסכמי אברהם של הזיכרון הטראמפי ואשר ממשל ביידן המשיך לתמוך בהם, מייצגים דינמיקה לביטחון הלאומי של איראן כדי לפקוח עליו עין ואולי להימנע מלעודד אחדות מוסלמית מול "השטן הקטן" היהודי.

התמיכה - גם אם מצועפת - שהובעה בעניין הפלסטיני על ידי סעודיה ו קטאר מציע שלפחות מנקודת מבט טקטית, איראן הבינה את נקודת התורפה של הסכם שנתפס כאנטי-היסטורי ו"כפוי". However, it is necessary to highlight how, on the contrary, the normalization of relations between Israelis and the Gulf powers is considered strategic by both sides, such that support for the demands of Palestine appears more as the result of an ideological "substrate" than של רצון פוליטי אמיתי.

אחרון חביב, מעורבות ישראל במלחמת נגורנו קרבאך לתמיכה באזרבייג'ן, עם פתיחתו של "מסדרון זנגזור" בגבולה הצפוני של איראן, הרעידה את טהרן.

תמיכתן של מדינות מערב אירופה בישראל נלקחה כמובן מאליו, בעוד שהיא ראויה לפרק נפרד רוסיה. כבר בשעות הראשונות של המבצע שפתח חמאס, מוסקבה הזמינה את הצדדים למצוא הסכם, תוך ניסיון להימנע מהסלמה, עם זאת מציבה את עצמה בעמדה מעורפלת.
קשריה של רוסיה עם איראן, שכבר היו חזקים, התגבשו בזמן משבר האספקה ​​הצבאית הרוסי, עם הפיכת הסכסוך האוקראיני למלחמת התשה, כך שמוסקבה לא יכולה להרשות לעצמה להיכנס למסלול התנגשות עם טהראן, אבל לא להתמכר. הדחפים האנטי-ישראליים שלו יותר מדי. אם רוסיה, כמו כל המעצמות הגדולות המתעניינות בדינמיקה של המזרח התיכון, ניהלה לאורך השנים מדיניות מערערת יציבות, היום, עם המלחמה האוקראינית המתמשכת, היא עדיין לא יכולה לסמוך על הקלף הזה.

הכלים על לוח השחמט זזים והרבה יהיה תלוי איך ישראל יבחר להגיב על הפעולה מבול אל-אקצא.

_{צילום: הצי האמריקני}