נראה כי בעשרים וארבע השעות האחרונות נמנע קיפאון שיכול להוכיח שהוא אחד ההרסניים בהיסטוריה הגרמנית בעשרים השנים האחרונות. בעקבות שיחות ארוכות ומסובכות בין ה- CDU, המפלגה השמרנית של אנג'לה מרקל, והסוציאליסטים של SPD, בראשות נשיא הפרלמנט האירופי לשעבר מרטין שולץ, נוצר הסכמה מספקת בכמה נקודות תכנותיות כדי ליצור מנהל חדש ל ברלין. שוב נראה כי ה- CDU יוביל "קואליציה גדולה" עם השמאל, מודל ממשל שנמשך כמעט ברציפות מאז 2005 (ה- SPD החליף למעשה את הליברלים במשך כמה שנים). אחת הנקודות השנויות במחלוקת בשיחות אלה, עד כדי כך שפרשנים רבים הציגו אותה כאחד המכשולים העיקריים להסכם חדש בין שתי הצדדים, הייתה בדיוק הכיוון האסטרטגי שצילמה ההגנה הגרמנית.
למעשה, ממשלת מרקל האחרונה בשנים האחרונות מצאה עצמה במבוי סתום מספר פעמים, במרכז שתי שריפות צולבות: מצד אחד, הסוציאליסטים של ה- SPD, שכבר תמכו בממשלה הקודמת, מתנגדים היסטורית להוצאות חדשות. למען ההגנה ולמשימות צבאיות חדשות בחו"ל, הם נוטים לפיכך לראות תפקיד מינימליסטי עבור גרמניה בכל הנוגע לביטחון; מצד שני, שותפים בינלאומיים, במיוחד נאט"ו וארצות הברית, ביקשו יותר מעשור בהתעקשות כי גרמניה תתרום יותר לביטחון בינלאומי, הן על ידי הגדלת התקציב לבונדסוור והן על ידי אישור למשימות שמירת שלום חדשות בתרחישים החמים ביותר. של כדור הארץ. ביולי האחרון פרסם משרד הביטחון א נייר לבן אשר סימן את הצורך לחשוב מחדש על כל מערכת הביטחון הגרמנית. על שלוש חזיתות חמות דווח: רוסיה ויחסה התוקפני בחצי האי קרים וכלפי המדינות הבלטיות, נושא רגיש במיוחד עבור נאט"ו; אפריקה והמלחמה הא-סימטרית בטרור, חשובה לנושא ההגירה ולכן במיוחד לאירופאים; הארכיטקטורה המוסדית של האיחוד האירופי והתפתחויות חדשות בנוגע לשיתוף פעולה משופר, בפרט והשלכות אפשריות על היצוא הגרמני. ברקע מסמך זה עמד הצורך, שהודגש מספר פעמים, בשיבת גרמניה לפוליטיקה הבינלאומית ולשכנותיה. רצון זה למחויבות רבה יותר ניכר יתר על כן במרכז אירופה כבר בין 2014 ל -2015, אז חתם הבונדסוור על כמה מיני הדרכות והסכמי פיקוד משותפים עם פולין, הולנד וצ'כיה.
מערכת הבחירות בסתיו הדגימה את ההבדלים בתוך "הקואליציה הגדולה" ששלטה בגרמניה בשנים האחרונות. לדוגמא, אחת הנקודות העיקריות של המועמד הסוציאליסטי שולץ הייתה להוציא באופן מוחלט את האפשרות להגדיל את התקציב הצבאי לחמש השנים הבאות, כאשר אנג'לה מרקל להפך הציעה להגיע למטרה של 2% מהוצאות הביטחון על התוצר (תקן מינימלי הנדרש. מגידול נאט"ו) עד שנת 2024. גידול כזה פירושו הקצאת כ- 24 מיליארד יורו נוספים לכוחות הצבא הגרמני במהלך השנים הקרובות, דבר אפשרי בהחלט לאור המגמה המתמדת של צמיחה כלכלית שחווה ברלין מאז 2010. לדברי שר הכלכלה. גבריאל, המשתייך לאזור הסוציאליסטי של ממשלת הקואליציה לשעבר, היה צריך לייעד את המשאבים הללו לדיור סוציאלי, דבר ההכרחי יותר ויותר במדינה כמו גרמניה בה השכר הנמוך אינו מאפשר השקעות בלבנים. שני רעיונות שונים לחלוטין כיצד לבזבז את ה"אוצר "שנצבר בשנים האחרונות.
עם זאת, ההבדל בין השמרנים לסוציאליסטים בענייני הגנה אינו רק עניין של משאבים, אלא גם ואולי מעל לכל אסטרטגיה רחבת היקף. באופן מסורתי, ה- CDU רגיש יותר למטרות "האטלנטיות" של הברית ולכן הוא רגיש מאוד לדרישות מעבר לים. לדוגמה, ממשלת מרקל בשנת 2015 בחרה ללכת יחד עם נאט"ו על ידי שליחת כמעט אלף איש לאפגניסטן משימה תומכת החלטה, מה שהופך כיום את התנאי הגרמני לשלישי בגודלו במדינה האסיאתית, מיד אחרי זה האיטלקי. הקמפיין המשוכנע של מרקל להגיע ל -2% מההשקעות הביטחוניות הנדרשות על ידי אובמה וטראמפ משקף גם נטייה זו לדיאלוג האטלנטי. להפך, הסוציאליסטים תמיד היו מאוד ביקורתיים כלפי הברית והתפקיד האמריקני באירופה.
המועמד שולץ ביקש במהלך מערכת הבחירות לסגת מוחלטת של נשק אטומי אמריקני משטח גרמניה, הצעה שיכולה בבירור להיות חרב של דמוקלס ביחסים בין וושינגטון לברלין, במיוחד לאור המצב המתוח במזרח אירופה. מצד שני, הסוציאליסטים הגרמנים השקיעו במקום זאת ועבדו קשה בכדי להגיע להסכמה בנושא שיתוף פעולה מוגבר בנושא ההגנה האירופית, וקיוו, שוב באמצעות מנהיגם מרטין שולץ, שנוכל להגיע למשרד ביטחון יחיד בעוד כמה שנים. שנים. CDU תמיד היה זהיר מאוד ולעיתים ספקן בנושא זה. צריך לזכור שנושא הברית לגרמניה הרבה יותר רגיש ועדין מאשר לשותפותיה האירופיות, כמו צרפת או איטליה. למעשה, על פי החוק הגרמני, שנכתב לאחר מלחמת העולם השנייה, אין אפשרות לברלין לא רק לפרוס משימות צבאיות בחו"ל אלא פשוט להתערב, למשל עם תרומה לוגיסטית, אם לא מתוארת בבירור מסגרת של לגיטימציה בינלאומית. למבצע. בהיעדר האקטיביזם של האו"ם בשנים האחרונות, שתי הבריתות מייצגות את מסגרת הלגיטימציה שבתוכה הפוליטיקה הגרמנית יכולה לעבור להחזיר לעצמה את התפקיד הבינלאומי שלה.
נראה כי בשיחות של הימים האחרונים נמצא פשרה בין סדרי העדיפויות השונים הללו לבין החזונות האסטרטגיים. נושא ההגנה היה למעשה קל יותר לפתרון מהצפוי, במיוחד בהשוואה לאחרים (הנושאים המרכזיים שעלו מהשיחות בין המנהיגים, שעדיין יש לפתור באופן סופי, נוגעים למדיניות ההגירה ולהצעתו העדינה של הנשיא מקרון ליצור משרד אוצר אירופי). תוצאת הפשרה היא מסמך משותף שהוצג בפני אסיפת SPD יחד עם חבילת הצעות לבנות את הקואליציה העתידית. הטקסט מתאר כמה סדרי עדיפויות ברורים לשנים הקרובות:
1) אַפְרִיקָה. נושא ההגירה מחד ושיתוף הפעולה עם צרפת מאידך דוחפים את גרמניה יותר ויותר להתעניין במערב אפריקה. מאז 2012 נוכחים חיילים גרמנים במאלי, כחלק ממשימת ההדרכה האירופית EUTM. לאחר ההתערבות הצרפתית במדינה בשנת 2014, עם מבצע ברקנה, ניסתה צרפת יותר ויותר לייצר את המשבר בינלאומי, ובו השתתפה האו"ם, האיחוד האירופי והאיחוד האפריקאי במשימת MINUSBA. מאז השנה שעברה אישר הפרלמנט הגרמני לשלוח עוד תשע מאות איש, מזל"טים ומסוקים למערב סהרה.
2) כבד 2%. נראה כי אחת ההצלחות הגדולות ביותר של קו מרקל הייתה זו של שכנוע הסוציאליסטים לכבד את התחייבויות נאט"ו. כספים אלה יועברו לציוד חדש לבונדסוור ולהשקעות מחקר. הבחירה הזו נראית אינטליגנטית ואסטרטגית. למעשה, אם נגיע לסטנדרטיזציה גדולה יותר של חימוש וסדרים אירופיים יחידים, גם בזכות הכספים שהעמידה בריסל, עלויות מחקר גבוהות יותר יאפשרו לחברות גרמניות להציג פרויקטים מתקדמים בהרבה ממתחרותיהן. באופן זה, ההוצאות המוגברות יכולות לשמש גם את רצון וושינגטון וגם את חיזוק מעמדה של ברלין ביבשת.
3) פחות נשק גרמני. אחת הבעיות שעלו בשיחות בימים האחרונים הייתה ייצוא נשק גרמני לחו"ל. גרמניה מייצאת סוגים שונים של כלי נשק, במיוחד אוטומטי קל וחצי אוטומטי, לתרחישים חמים כמו תימן. עם זאת, שוק זה אינו דבר בהשוואה לזה של כלי נשק כבדים. מכירת חלקי ארטילריה גרמנית ורקטות לסעודיה ומצרים גדלה פי חמישה בשנתיים האחרונות, בזכות המלחמות בתימן, המתיחות בין מצרים לסודן וחוסר היציבות הכללי והידוע באזור. ממשלת מרקל כבר דחתה את האינטרס של ריהאד לרכוש את Leopard 2 שישמש למשימות "ייצוב גבולות" בתחילת 2017. נראה כי שתי מפלגות הקואליציה החליטו להשעות לצמיתות את מכירת הנשק ל מדינות המעורבות ישירות באסון ההומניטרי התימני. החלטה זו צופה כנראה את הזמן לעמדה אירופאית בנושא. כבר שנה שהפרלמנט האירופי מפעיל לחץ על ממשלות לאומיות לנקוט עמדה חזקה יותר1. החלטת האמברגו הגרמנית תגיע בעקבות החלטת נורבגיה, בלגיה וצרפת.
4) יותר מזל"טים ישראליים. עדיין בנושא האתי, ממשלת גרמניה נמצאת בלחץ כבר כמה שנים על כך שהיא רוצה לקנות צי של מזל"טים אמריקאים, על פי מספר פרשנים שהם מאוד לא מדויקים ולכן מסוכנים לתופעות לוואי אפשריות. מסיבה זו, מאז הקיץ האחרון פיתחה ברלין עניין גובר במזל"טים הרונים TP הישראלים, הנחשבים מדויקים ויעילים יותר מאלה האמריקאים. ארצות הברית, שיש לה כיום מונופול טכנולוגי במגזר, התנגדה מייד להחלטה זו ומצאה גם כמה צדדים פוליטיים בברלין. בעקבות פסק דין של בית משפט גרמני ביוני האחרון, אשר שלל רכישת מזל"טים תוצרת ארה"במדוע הם לא היו מדויקים כל כך עד להפר את כללי ההתקשרות במדינה, נראה היה שהעניין סגור. ואכן, למרות הספקנות של ה- SPD, שולץ נתן אור ירוק לרכישת צי המל"טים הישראליים, ההכרחי יותר ויותר לנוכח מעורבותה של ברלין בתרחישים א-סימטריים.
לסיכום, נראה כי ההסכם שהושג עד כה מאשר את ההנחיה שנקטה ממשלת מרקל האחרונה. אם יאושר כמנהיג ה- SPD מרטין שולץ כשר החוץ הבא, בחירה "טבעית" בהתחשב בתכנית הלימודים שלו במוסדות בריסל, נוכל לראות שיתוף פעולה הגנתי שבמרכזו ציר פריז-ברלין עמוק יותר מזה שהוכרז עד כה ו ספקנות רבה יותר כלפי נאט"ו (בחירתו של טראמפ לא עזרה, ולו רק לתפיסה השלילית שנראית כי דעת הקהל הגרמנית הייתה עד כה). בשנים הבאות יש בבירור כמה גורמים שיכולים לשנות הן את מאזן הכוחות בקואליציה הגדולה והן את העדיפויות האסטרטגיות כפי שתוארו עד כה. ככל הנראה המשתנים הגדולים ביותר יהיו הגישה הרוסית בגבולות האיחוד האירופי ויכולתו של הממשל האמריקני להימנע מסחף טרנס-אטלנטי השווה רק לזה שחווה בשנות בוש (בחודשים האחרונים התרחשה אקטיביזם מסוים של המזכ"ל הכללי נולד, ג'נס סטולטנברג, כדי להימנע מהשערה זו). גרמניה היא אחת ממדינות אירופה הבודדות שיכולות להרשות לעצמן להגדיל משמעותית את הוצאות הביטחון, וכעת שיש לה את הנחישות הפוליטית לעשות זאת, הכיוון שתנקוט ישפיע בהכרח על הבחירות האסטרטגיות שנבצע ברמה היבשתית.
1 נראה שממשלת אירופה מעורבת יותר אך פחות רגישה לנושא היא הבריטית, שבשנת 2017 לבדה מכרה חימוש תמורת יותר ממיליארד לירות לממשלת סעודיה.
(צילום: Bundeswehr)
