הבריטים החליטו מי הם רוצים להיות

בשעה האפלה ביותר, אומץ אנגלי מצא בווינסטון צ'רצ'יל מתורגמן שאין לחקות אותו, פוליטיקאי ובעיקר אדם בהחלט אינו פטור מתקלות או תקלות; אבל שברגעים אלה היה אומץ לומר סטנטוריאנית: "לעולם לא נוותר"? הממלכה המאוחדת לא ויתרה על זרועותיה היא עובדה, כשם שהיא עובדה שקולו של המלך ורצונו, יחד עם אלה של ראש ממשלתו, סייעו לדחוף את לונדון לעבר ניצחון שלמעשה שינה את ההיסטוריה.

מאת צ'רצ'יל, גיאופוליטיקאי של גזע מי אמר "יש לנו את החלום והמשימה שלנו. אנחנו עם אירופה, אבל לא עם אירופה. אנחנו מחוברים אבל לא מעורבים. אנחנו מעוניינים ומשויכים, אבל לא שקועים " קנדי, שנים אחר כך, אמר זאת "שלח את השפה האנגלית לקרב"; בוריס ג'ונסון, עם ההבחנות הדרושות, וללא אדי מוכן לשיר את שבחיו, לקח על עצמו את האחריות להחזיר את הברק לכוחות הצבא כנים לתפארת, אך דלים במשאבים באופן דרמטי, והעניקו כנפיים לרטוריקה שנטו את השמרנות הלאומנית. , הדגיש כי נקודת האל-חזור קרובה כעת. ברקע, היציאה הסוערת מפרוזניום האיחוד האירופי, כנקמה מונעת שנאסרה זמן רב על ידי דה גול ובריטים המאופיינת בפרגמטיזם שוחק, בניגוד לרגשות צורניים נטולי פאתוס.

אנגלוספירה היא מושג שיש לו מעט יחסית, וזה דורש את מַנהִיגוּת אמריקאי, מחויב שלא להתפשר על יתרות שקשה להרכיב מחדש. באופן אידיאלי, האיחוד ג'ק מעורר כוח ימי ימי, ומבוסס על יסודות גיאופוליטיים שלא יכולים להתחשב בהתפתחויות שהם עצמם עומדים בבסיסם. ההסכם שנחתם על חוט הצמר בדצמבר 2020, שנראה שמקשה על הגישה הבריטית לשוק האיחוד האירופי, ואשר יאושר עד 2021 על ידי הפרלמנט האירופי, תוך הגנה חלקית על זרמי הסוחרים אך לא על שירותים פיננסיים, ומנסה להכיל עוד תוהו ובוהו בגלל היעדר כללים מקיפים יותר, משאיר שאלות רבות לא פתורות, לאור העוצמה והמורכבות של היחסים הכלכליים שהתרחשו והיו ביניהם, כמו במקרה האיטלקי¹, ובהתחשב בחוסר יכולתה של הקהילה לעצב מדיניות חוץ וצבא; פשרה שמקובלת משני צידי הערוץ מרחיבה את אפשרויות התמרון עם וושינגטון, אולם פעם אחת, עםאִירִית ביידן, לשימור ההסכם שנקרא יום שישי הטוב².

כרגע העיר נמצאת בבעיה, שנעקפה על ידי אמסטרדם כמרכז הבורסה הפיננסי האירופי הגדול ביותר לאחר שבריסל סירבה להעניק לחברות פיננסיות בריטיות אוטונומיה מבחינת פיקוח ובקרה, והיא נלחצת על ידי צרפת, שנהנתה כלכלית מרשימה משמעותית של פעילויות הפליגו מלונדון בעקבות הֱיה שלום אנגלית, ומיועדת צבאית לקבל תפקיד מרכזי בתרחיש ההגנה האירופי. ההתכנסות לכללים משותפים של מגרש משחקים מאוזן³, הן כדי למנוע תחרות כלפי מטה שמטרתה לקדם את התחרותיות הלאומית והן לשלוט על השימוש בסיוע ממלכתי.

בינתיים, היציאה מהפורום הקהילתי אפשרה את הנסיגה הבריטית מהסנקציות נגד בואינג האמריקאית, דרך ארץ מה שגרם לארה"ב להשעות את החובות על מוצרים בריטיים רבים⁴. בקיצור, שאלות רבות נותרו פתוחות, ורבות אחרות עומדות להתעורר, כמו זו הנוגעת לקשיי חיסון אירופיים נגד קוביות שראו איחוד כבול בקשרי תהליכים דיפלומטיים ומשפטיים, והוצב בהשוואה למהיר פעולה ממשלת בריטניה, אולם בכוונת הכוח הפוליטית של האופוזיציה הפנימית, מוכנה לסטיגמה של כל אחד כשלי מוצר.

למרות שעדיין לא ברור לחלוטין כיצד ישנה הברקזיט את היחסים הבינלאומיים, מעבר להתאוששות הריבונות המיוחלת, שמעיד הסכם הסחר החופשי עם יפן ועם 29 מדינות אחרות, על פי ג'יימס בר.⁵ זה מהותי להבין את החיכוך בין הממלכה המאוחדת לארצות הברית במזרח התיכון שלאחר 45, כלומר סכסוך שניהלו הבריטים לא רק נגד ברית המועצות, אלא גם נגד בעל הברית ההיסטורי, במיוחד לרגל שניהם פרשת סואץ משנות ה -56, שתיהן של המלחמה בעירק, כאשר לונדון הבינה שהיא לא יכולה להפעיל כל השפעה דיפלומטית על וושינגטון, אולם כעת היא מתנגדת לפרשת 5G, שערערה את אחדותה של חמש עיניים⁶, לאחר ההחלטה להדיר את Huawei מפיתוח הרשת, אך רק לאחר שנתן 7 שנים להסיר לחלוטין את נוכחותה של החברה הסינית; ניכר כי לונדון אינה מתכוונת לנתק את הקשר עם ארה"ב, שכבר מזמן רואים בכך - עם האנטי-דיפלומט אובמה - חיוני מעבר מעבר לאירופה, אך היא מוחשית באותה מידה מכיוון שהיא רוצה לחזור ולהפעיל השפעה רבה יותר במיוחד במזרח סואץ, לקיום היחסים עם עומאן, היסוד לשליטת הורמוז, כדי להבטיח נוכחות דיפלומטית ביחסים בין ערב הסעודית ובין טהראן, גם באלה שבין אסיה מזרח תיכון.

מנקודת מבט של הברקזיט, אירועים פוליטיים אירופיים מחזירים את תשומת הלב למימושם הבלתי גמור של קהילות FA, צעד ביניים בלתי נמנע לקראת המטרה הכימרית עוד יותר של קהילה פוליטית, פרויקט שנועד בהכרח להיכנס לתחרות עם האוקיינוס ​​האטלנטי. בקסם שמעולם לא הצליח לרתק את לונדון, ספקן ולא מוכן לפרוס את כוחותיה ביבשת.

באשר להיבט הביטחוני, בניגוד לזה המסחרי שמונע על ידי אינטרסים מנוגדים, שיתוף פעולה הוא אינטרס כללי, בהתחשב במשאבים התעשייתיים והמודיעיניים של בריטניה, עד כדי השערת צורת שותפות ממוסדת שתשאיר מרחבים שיתופיים רבים, אך ימצא וטו של כמה שותפים שלא יעניקו מעמד מיוחס כלשהו, ​​בוחרים בצורות שיתופיות בקבוצות קטנות וקבוצות נוספות הקהילה הקהילתית, עם צרפת וגרמניה שהשערו הקמת א המועצה (מְתוּחָם) ביטחון אירופי עם זאת פתוחים להשתתפות בריטים בהקשר האירופי של היחסים הבינלאומיים.

החלטה שעשויה להוביל את מדינות החברות שהוחרגו מה- CSE לראות את המהלך כניסיון להפוך את אירופה ליותר עצמאית מארה"ב, מבלי לשכוח את הרצון הפוליטי הבריטי שמתכוון למצב את הממלכה, גם בגלל היעדר חלופות תקפות , כמו בני בריתה האינטימיים ביותר של ארה"ב, נוטים הגמונית ליחסים דו-צדדיים. לפיכך לאחר הברקזיט מוצגים מודלים ביטחוניים והגנתיים עליונים, אליהם יש להוסיף את הרכיב הגרעיני, שהאיחוד אינו מפעיל סמכות עליהם; העובדה שצרפת נותרה המדינה היחידה באיחוד האירופי עם הרתעה אטומית אינה משנה את שיווי המשקל, בהתחשב בכך שבמקרה של אינטרס משותף, התחרות הבריטית לא תיכלל.

הזכרנו את הריבונות שיש להבין אותה במובן החיובי; לכן אנחנו לא יכולים שלא להתעכב על ההימור שקבינט ג'ונסון השיק על בתי-הארגון, ולא יותר מכעת זקוק לעצור את הירידה שהחלה בתחילת שנות האלפיים. בימים אלה תוכנית השקעות המלחמה הגדולה ביותר מאז סוף המלחמה הקרה מתבצעת תוך התמקדות בחלל, בינה מלאכותית, מזל"טים, לוחמי דור 2000, בלימת האיום של נשק היפרסוני, הגדלת ארסנל הגרעין, תצורה מחדש של הצבא, המופחת ביותר ב -400 השנים האחרונות - תנאי משלחת ועם גדודים חדשים שומר יערות, למרות תזכורותיו של האלוף. מילי⁷ ומעל הכל על הצי המלכותי, נשק הכתר; רחוב דאונינג לקח את ההתחייבות להוציא 188 מיליארד ליש"ט על הגנה בארבע השנים הבאות, גידול של 24 מיליארד ליש"ט⁸, השקעה המבוססת על החזון הצפוי לשנת 2030; ה- FFAA יקבל עליות של ארבע שנים, בנוסף לאלו שכבר מחושבות על בסיס אחוז האינפלציה בתוספת 0,5%; תוכנית שהיא חלק מאלה שנערכו על ידי בעלות הברית פולין, צרפת, יוון, כמו גם של אוסטרליה ושבדיה, על פי נקודת מבט שמתכוונת להזהיר את הרוסים במזרח, את הסינים בהודו האוקיאנוס השקט, את הטורקים מזרח הים התיכון.

לונדון רוצה לספור שוב, מאשרת את עצמה כמשקיעה הביטחונית האירופית הראשונה, והשנייה בנאט"ו, מכוונת גם לתשואות כלכליות ותעסוקתיות חזקות; רק תחשוב על תחום המו"פ⁹, שיראה גידול שנתי של 1,5 מיליארד לירות, בנוסף לכ -5,8 מיליארד הצפוי, והגידול במשרות שנוצרו בארבע המדינות של הממלכה, יוזמה שזכתה לשבחו של שר ההגנה האמריקני החדש, כריסטופר טוֹחֵן.

בהתאם לתכנית הלוויין Skynet 6 ועם הפרויקט ליצירת פיקוד חלל, לונדון מתכוונת לשגר את הרקטה הראשונה שלה עד 2022; באופן דומה, הקמת סוכנות המוקדשת ל- AI והקמת אחת כוח הסייבר הלאומי עם מה פיקוד אסטרטגי שמטרתו להוות את עמוד שדרה דיגיטלי נגד התקפות סייבר.

כחלק מארגון ה- RAF מחדש, יותר ממיליארד ליש"ט יוקדש ללוחם החמקן מהדור השישי סערה¹⁰, שפותח בסינרגיה עם שבדיה ואיטליה, מטוס אשר, בניגוד ל- FCAS הצרפתי-גרמני, אינו כולל גרסאות ימיות.

עכשיו התלסוקרטיה. ג'ונסון מתכוון להחזיר את בריטניה למעמדה של המעצמה הימית המובילה באירופה, עם "דורות חדשים של ספינות שייבנו ברחבי בריטניה". אם, בנוסף להגעת הדור החמישי של קבוצות Carrier Strike עם HMS המלכה אליזבת וה- HMS הנסיך מוויילס, את צי מלכותי יקבלו את שמונה הפריגטות המתוזמנות סוג 26, השעה חמש הקלד 31, כמו גם הפריגטות מהדור החדש סוג 32, הספינות הלוגיסטיות החדשות (ספינת תמיכה מוצקה בצי), ספינת הפיקוח על האוקיאנוס הרב-תפקידית החדשה להגנה על תשתיות תת-ימיות והמשחתת החדשה מתוכננת הקלד 83, הצי יהיה שוב חיל הים היבשתי הראשון, לפני הצרפתים והאיטלקים עם יכולות השלכה אוקיאניות, אם כי לנוכח צמצומים משמעותיים במספר מטוסי ה- F 35 שיוצאים לדרך; הנחתים המלכותיים ישתמשו בהשקעה של כ- 200 מיליון ליש"ט בעשר השנים הבאות כדי להקים את כוח פיקוד עתידי, שנועדו לבצע פעולות ביטחון ימי. עם זאת, הימור הכל על טכנולוגיות חדשות אינו נראה נטול סיכונים, לאור התקדים של סקירת הגנה אסטרטגית משנת 1998 על ידי לורד רוברטסון, ובהתחשב בכך שלצד ההשקעות יהיה צורך להעריך, לכל תחום מבצעי, את אופי מלחמת העתיד¹¹, באופן תואם למשאבים הקיימים בפועל, פער אפשרי שבאותה עת הביא לכישלון או עיכוב של תוכניות שונות, כולל זו של נושאות מטוסים, וכעת עלול לפגוע ביעילות כוחות היבשה.

אחרון אבל לא פחות, ההשקעה המתוכננת של כ -1,3 מיליארד לשיפור מגורים ליחיד כחלק מאסטרטגיית אירוח, ו- 1,4 מיליארד ליש"ט לסיוע למשפחות צבאיות.

לסיכום, נטו הטריקים הרטוריים, בדרך זו דרך ארוכה ומפותלת, יש לפצל את שתי המישורים העיקריים, המדיניים והצבאייםתוֹעֶלֶת אנגלית עבור ארה"ב חייבת להמשיך לעשות הסכמים מיוחסים הכרחיים.

הסיכון להישאר מבודד בשולחנות החשובים, מוביל אותנו לספק מפתח שימושי להבנת הסיבה לעלייה המוצעת בראשי קרב גרעיניים, מה שמוביל להעלאת המשקל הספציפי בעל החשיבות האסטרטגית.

השוק בבריטניה נותר שוק קטן יחסית, הדורש בחירות אסטרטגיות עם השלכות הכרחיות בבית, בהתחשב בכך ששחרור מחובות המטבע של היורו אינו פטור ממציאת פיצוי בין הוצאות מלחמה ודינמיקה חברתית פנימית. ה- FA אינם זרים לדינמיקה זו, עד כדי כך שחיזוק חיל הים הוא הכרחי מבחינת קבוצות חיל הים המשויכות לנוכח הכניסה לתור של שתי נושאות המטוסים האחרונות, אולם מיועדות לתקופה של סבל מבצעי. בהתחשב בהפחתת ה- F2.

הבריטים החליטו מי הם רוצים להיות, תוך הקצאת כספים במידה יוצאת דופן, אך לאחר יותר מעשור של קיצוצים יהיה צורך להמתין לפחות זמן שווה ערך כדי לראות את תוצאות המהפך הזה. בזמן שהתוכנית סערה בדרישה לקיצוץ בפרויקטים אחרים, התעשייה הבריטית זקוקה להחייאה, וצרפת דוחפת למלא את המשבצת הבריטית הריקה; למעשה, בריטניה יכולה הייתה למצוא את עצמה באותם תנאים כמו בשנות ה -60 / 70, נאלצת להסתכל על הצמיחה היחסית של מתחרים אחרים, עם שמיכה פוליטית. קצר ועם הצורך שיהיה חומר קונקרטי, שחסרונו הודגש על ידי ההלם העיראקי.

בהתחשב בכך שהאופי הלאומי האנגלי אינו מוביל לפציפיזמות אופנתיות, החלטות השטח שנלקחו מדגישות את המדיניות המתנודדת לעיתים של השחקנים האחרים; גרמניה עומדת בקיפאון, צרפת נושכת את הבלם, ספרד נשענת על גרמנים וטרנס-אלפים, יוון מסתמכת על ארה"ב במפתח אנטי-טורקי, איטליה רודפת אחר האקומניזם הבינלאומי הבלתי אפשרי.

הממלכה המאוחדת חשפה אוריינטציה אסטרטגית מדויקת על ידי פנייה מערבה, ואסורה על כל סוג של איחוד על האיום הפוליטי הפנימי שלו לכל אחד. אם מרשה לעצמו בדיחה, למרות קשיים רבים וכבדים, אפשר לומר שבריטניה הגדולה, בפאב, החליטה עם מי לחלוק את הפינטה שלה.