מבצע הקרב המכריע בהחלט איבד את האמינות. ערב הסעודית ממשיכה להפציץ בעקשנות מולדת את המורדים השיעים החות'ים והתוצאה היחידה שהושגה היא איבוד הפנים בעיני הקהילה הבינלאומית כולה.
בעוד שהמטוסים תובעים קורבנות ללא מטרה אסטרטגית נראית לעין; המורדים משיגים שטח נוסף ושולטים בבאב אל-מנדב ובחלק גדול מהעיר עדן. אנו רואים שמתחת לפצצות אנו מתארגנים טוב יותר.
מטרת המתקפה הייתה לבלום את ההתקדמות החותית, אך השלכותיה של מדיניות החוץ המהירה והשטחית, כמו זו של הסעודים, עלולה להוביל לתוצאות חמורות בהרבה מהצפוי.
המתקפה הנגדית של המיליציות השיעיות היתה ברורה - אלה שהותקפו להגן על עצמם - ולמעשה בגבול הצפוני יש את מותם הראשון של הקואליציה שהוקמה כדי להגן על הגבולות הסעודים.
אבל מה שאף אחד לא ציפה הוא הסיכון המהותי לחוסר יציבות פנימית של הפטרומונרכיה, החשש מפני מלחמת אזרחים אפשרית מפחיד את כולם; כולל המדינות הגובלות.
על פי מקורות מהימנים, המיעוט השיעי של המדינה יהיה על בסיס מלחמה ומאיים על ההשלכות על ההתקפות המבוצעות בתימן. הקבוצה, אם כי מיעוט, יש את היכולת לנהל גרילה קטנה בתוך המדינה. האם ריאד יוכל לפחות למנוע מהם להיוולד?
האפשרות שמיקרו-מהומות אלה יחלחלו אלמנטים של IS או אל-קאעידה במדינה היא ממשית.
שתי קבוצות הטרור יתפתו מאוד לנצל את התוהו ובוהו הסעודי לכבוש תפקידים חשובים וחשובים מבחינה כלכלית, תוך ניצול ההשלכות הבינלאומיות לטובתן.
עליית ערך הנפט הגולמי ועלייה חדה במחירי הצרכנים מערערים לא רק את המפרץ אלא את הקהילה הבינלאומית כולה.
בנטייה הסבוכה הזו שממנה היא מנסה לעלות על פני השטח, על סעודיה להתמודד עם הפאזל האיראני. לרגל האירוע, האחרון פרש את מיטב אוניות המלחמה שלו, שהוצבו בסמוך למים הטריטוריאליים התימניים במשך מספר ימים.
הסיבה הרשמית לגיוס זה היא פינוי האזרחים האפשריים ממדינה בדרך למלחמת אחים. באופן רשמי, טהראן מזיזה כוחות כדי להבטיח תמיכה בפלוגות החותיות במקרה של קרב פתוח.
למי שעוקב אחר הסיפור מהמופע הראשון שלו, במפרץ עדן, ספינות המלחמה המצריות והסעודיות שלא יאפשרו כניסת ספינות איראניות עד סוף המתקפה יעוגנו במארס 27.
האפשרות כי התנגשות נולדה עדיין גבוהה, אך עד הסוף היא תנסה להימנע מעוינות גלויה בים כדי לצמצם את ההפסדים הכלכליים והאנושיים שאף מדינה לא יכולה לקיים.
המעורבות הצבאית האיראנית היא זו שמפחידה ביותר את הקהילה הבינלאומית שחזרה זה עתה מניצחון, עם חתימת ההסכם הגרעיני, אך חוששת מקריאות נשק לקהילות שיעיות בעולם.
הקריאה הזאת בוודאי לא תפעיל מלחמה פלנטרית, אלא תחריף את המצבים הקריטיים, ותשאיר מקום נרחב לתמרון לארגוני טרור היקרים לחדשות.
מבוכת התוצאות הגרועות והפוליטיקה המגושמת המובילה את המתקפה מורכבת מחיסולה של ההנהגה הסעודית בקואליציה שהיא מובילה. פקיסטן, שנראתה בתחילה בקו החזית לצד ריאד, שינתה כעת את עמדתה ונותרה ניטרלית.
ההחלטה לא מסכימה מאוד עם מדינות ערב ויכולה לעלות לרפובליקה האיסלאמית.
הכספים העצומים המוזרמים לפרויקט האטומי הפקיסטני ניתנים לביטול, ולכן איסלמבאד מבטיחה זמינות מלאה רק במקרה של התקפה ומצהירה על עצמה כבעלת ברית גדולה של המלוכה הסעודית.
נראה שטורקיה, עם ביקורה האחרון בטהרן, לא סומנה ותוך כדי לחימה ומימון (אולי) הג'יהאדיסטים יחד עם קטאר נגד ממשלות שיעיות ומיליציות, היא התרחקה מהענק הסעודי, המתחרה הישיר שלה במאבק למנהיגות אזורית.
עומר ואלג'יר גם הוציאו את המשחקים שלהם במיומנות יוצאת דופן, התרחקו מן ההתקפות הצבאיות, והעריכו מחדש את משקלם הדיפלומטי בהסכמים לפתרון של שלום בשאלה התימנית.
הם נותרים פרוסים בנחישות לצד מצרים הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.
למכשולים הדיפלומטיים של ריאד יש השפעה כבדה על המתקפה הצבאית המתרחשת, לא ניתן להפציץ לנצח, ובמוקדם או במאוחר יצטרך מישהו לדרוך על גבול תימן.
עם קואליציה כה קטנה קשה לחשוב על התערבות יבשתית. לריאד אין צבא גדול ומאומן היטב כדי להביס את המורדים החות'ים החמושים והמנוסים בלבד.
התערבות יבשתית תתאפשר רק עם תמיכה נרחבת ממצרים ומאיחוד האמירויות הערביות, אולם עם זאת יש בעיות חמורות בהרבה מאשר ללכת עם שחיטת סעודים. מצרים מתקשה לשלוט באופן מלא בחצי האי סיני, שם יש נוכחות חזקה של קבוצות הקשורות לדא"ש ובמערב עליה לתמוך בממשלת לוב במאבקה נגד שחר לוב והח'ליפות. איחוד האמירויות, לעומת זאת, קרוב מאוד לאיראן והמעבר למלחמה בתימן יהפוך אותן לפגיעות מדי במקרה של תגובה איראנית.
לירדן, לסודאן, לעומאן ולבחריין יש יותר מדי בעיות פנימיות וגבולות כדי לסייע לסעודים בתימן, אלא עם זמינותם של כמה מטוסי קרב וטפיחה על הגב.
תימן הייתה אמורה להיות הדוגמה הבוהקת לאופן שבו ההנהגה הסעודית במפרץ תנחה את האזור הגיאו-פוליטי המפוצל הזה לעבר עתיד מפואר של איחוד פוליטי וצבאי. התבוסה הגיעה מכל חזית אפשרית. אובדן האמינות הברור שלה כעת באזור מציב את המלוכה במקום צמוד, אשר במוקדם או במאוחר יצטרך להחליט כיצד לבצע או להסיק את "הסערה המכריעה" הבלתי-ודאית הזו.
באמירויות הערביות יש מודעות גוברת והולכת לכך שהצבאות, למרות היותם מצוידים במודרניות, נטולי לחלוטין את חוויית המלחמה הדרושה לביצוע סכסוך כמו זה שהחל בחודש מארס האחרון.
אף אחד מהחיילים החמושים אינו מוקדש מספיק לסיבת ארצו כדי שיוכל לשאת רובה, שלא לדבר על ניהול מבצע ברמה טקטית.
הפיגועים הם סימפטום, לא רק של חזון אסטרטגי קטן, אלא גם של רצון לא קיים של החיילים "לזיין את הידיים" במלחמה שכולם היו רוצים להסתדר בלעדיה.
"הקרב המכריע" הזה החל במרץ וציפיות רבות. כל העולם הצבאי - כולל דיפלומטיה - המתין לראות את סעודיה ושותפיה מודעים למשקלם הפוליטי והצבאי בכך שהם הופכים למנהלי ביטחונם, אך הם לא עשו זאת. ראינו מופע שהפרולוג שלו היה מבריק אבל נמשך כמה עמודים, ההתפתחות לא קיימת וסוף שכמעט ולא יספק אף אחד.
משפחת סעוד לקחה את הצעד הארוך ביותר ברגל, חשבה שהיא יכולה לטפל במבצע צבאי מורכב ואסימטרי עם כמה בנות ברית (בעלי ברית יותר על הנייר מאשר במציאות) וציוד יקר.
אחרי שבועיים נראה ברור שלמדינות המפרץ אין בגרות צבאית-פוליטית התומכת בצרכיהן.
בדרך זו, הבריאה של ארצות הברית עם הצבא הרב לאומי שלה הופך להיות תעתוע רחוק, פרויקט שאם היה מתחיל היטב היה הופך להיות דוגמה מצוינת של שיתוף פעולה צבאי וחזון מדיני חסר תקדים.
החיפזון והמחשבה שהכסף לבדו ינצח במלחמות החזירו את ערב הסעודית לפינת המלחמה הלא מוכנה והבלתי מעורערת שממנה עלינו לפחות להציל את הצלה.
כדי לפקד על קואליציה ולהזיז מלחמה, לחישות אינן מספקות, עליך להרים את קולך.
או לצרוח או לשתוק, אם אתה בלי קול אתה אפילו לא יכול להשתתף.
