ה- 9 אפריל 2019, מיליוני אזרחים ישראלים יעמדו בתור לפני הסקרים כדי לבחור את הפרלמנט החדש, אשר ייתן לחיים את מה שיהפוך לממשלת שלושים וחמש בהיסטוריה של מדינת ישראל. אבל הבחירות הכלליות של השנה מתרחשות באקלים כבד במיוחד, ולא בגלל שעוד גבול מתנגש עם רצועת עזה שבשליטת חמאס.
הפעם, כדי להפוך את הוויכוח הפוליטי ליווה, זהו הניסיון המשפטי שנוצר סביב ראש ממשלת ישראל, בנימין "ביבי" נתניהו, ששמו ניגש אל XNXX, במקרים של שבירת ממדים אדירים, הרועדים גבוה באליטה של המדינה היהודית. למעשה, בישראל השחיתות, במיוחד בפוליטיקה, אינה בעיה של יום אחר. בחפירה עמוקה, בתולדות המדינה היהודית, נמצאו מספר רב של קריירות פוליטיות שקועות בשל התנהגות "קלפטוקרטית". למרות ההייפ התקשורתי, אם ניקח בחשבון את כל הנתונים הסטטיסטיים הלאומיים והבינלאומיים (ובמיוחד אלה המיוצגים על ידי "שקיפות בינלאומית"), לא ניתן להגדיר את ישראל כ"מדינה מושחתת "(למשל, השחיתות הנתפסת על ידי האזרחים בחיי היומיום שלהם הוא נמוך יותר מהרמה שנרשמה באיטליה!). עם זאת, שורה של חולשות במערכת המשפטית, בעיקר בענייני מס, הופכת את המדינה לחדירה מוחלטת לחדירה של הון מלוכלך מכל המקורות, עד כדי כך ש"סטארט אפ "המהולל הוא גם אחד רכזות מרכזיות של מה שמכונה "צל / כלכלה אפורה" (כלכלה לא פורמלית / אפורה). למרבה הצער, המציאות האמפירית מלמדת כי אם "הון מלוכלך" ישתרע לסביבה כלכלית משגשגת, זה רק עניין של זמן עד שה"גרורות "יתפשטו בכל המערכת, ויגיעו בסופו של דבר לפוליטיקה.
הראשון של "כאבים" משפטיים המשפיעים על נתניהו הוא מה שנקרא "מקרה 1000". ראש הממשלה מואשם בקבלת מתנות בשווי של למעלה ממיליון שקלים מכמה חברים מיליארדים, ביניהם ג'יימס פקר וארנון מילצ'ן. על אף הסחורות ה"איסורות "מדובר בסיגרים, שמפניה ותכשיטים מפוארים שנועדו לספק את תענוגות הנאות הן של ראש הממשלה והן של רעייתו שרה בן ארצי, והזוג תמיד טען שמדובר רק בחילופי מתנות בין חברים, אם כי יקר, נראה כי במציאות "התנועה" מסתירה משהו הרבה יותר גדול "קלאסי של עדשים" של הזיכרון המקראי. חוקרי משטרת ישראל משוכנעים, למעשה, כי נתניהו "שילם" את המתנות היקרות, וכיום הוא מעניק טובות מס או סעד חקיקתי לשימוש ולצריכה של חבריו למיליארדר. ארנון מילצ'ן, בפרט, נהנה, מן הסתם, מתוקף חוק משנת 2013 (ונקרא בלשון נקייה "חוק מלאךן"), אשר בהרחבת מעמדו כ"תושב שיבה "הבטיח לו הקלה ניכרת במיסים.
המקרה השני של בית המשפט נקרא "CASE 1270" והוא מסתובב סביב הצעתו של יועץ התקשורת הקודם של נתניהו, ניר חפץ (מימין לשמאל), ישירות לתובע המחוזי הילה גרסטל (צילום ) כדי שיוכל להטיל את ההאשמות נגד שרה אשתו בגלל "הוצאותיו המטורפות". בתמורה לויתור על ההליך, גרסטל יכול היה לשאוף להיות היועץ המשפטי החדש של ממשלת המדינה. גרסטל אמנם סירב מיד ל"הצעה המגונה ", ואכן המשיך לרדוף את התביעות התלויות ועומדות נגד שרה, אך נותרה עילה לניסיון. אמנם שמו של נתניהו עצמו לא הוזכר בחקירות, אך אין זה סביר שאדם כמו ניר חפץ החליט לפעול לבדו, ויתר על כן, אינו מודע לרצונו. הנה, אם כן, הספק הלגיטימי מתגלה, כי למעשה, חפץ המסכן היה רק כלי בידי נתניהו לעשות את "העבודה המלוכלכת" בשמו.
הבא ברשימה הוא "מקרה 2000", אשר סובב סביב היחסים בין ראש הממשלה לשני עיתונים חשובים כמו "ידיעות אחרונות" ו "ישראל היום". הראשון הוא העיתון היוקרתי ביותר בישראל ומוציאו לאור הוא ארנון מוזס, חבר השושלת ההומנית של אנשי העסקים הישראלים, ואילו השני הוא עיתון עם הפצה חופשית בבעלות המיליארדר האמריקני שלדון אדלסון, המקושר תמיד אישית. לנתניהו. אף על פי ש"ישראל היום "תמכה תמיד בהתלהבות במדיניותו של נתניהו, מה שהופך אותה למועצת ההקלטה של התקשורת, נראה כי ראש הממשלה החליט בשלב מסוים להרחיב את" המטרייה התקשורתית "שלו על ידי פתיחת משא ומתן לא אורתודוכסי עם" ידיעות אחרונות " "אשר, למרות היותו עיתון יומי מרכזי-ימין (אותה אידיאולוגיה של הליכוד, מפלגתו של ראש הממשלה) מעולם לא הציג את המדיניות של ראש הממשלה וממשלותיו באור טוב, והעדיף לפרסם את הפעילות והעמדות מדיניות של כוחות מפלגתיים אחרים בכנסת. ובכן, מאז הקלטות ינואר 2017 החלו להפיץ בין נתניהו ומוזס, במהלכו יידון ראש הממשלה עם המו"ל את האפשרות שהמו"ל יציג את הממשלה באור חיובי יותר בתמורה אישור תקנה חדשה שמטרתה להגביל את התפשטות "ישראל היום" ועיתוני הפצה חופשיים אחרים.
המקרה המסוכן ביותר של הכל, לעומת זאת, הוא "מקרה 3000" ועל זה, כל המעמד הפוליטי הצבאי הישראלי רועד. בהתאם לתוכנית להרחיב את הנשק הימי שהחל כבר בסוף ה- XNXX, החליטה ישראל לשדרג את פני השטח ואת ציי המים שלה. כיום, הליבה המרכזית של הצי הישראלי מורכבת מטורני טילים מסוג 90 של "כיתת סער 8" (תת-חץ) שנבנתה בישראל, XVUMX קורבטות של "סער 4.5" שנבנו בארצות הברית על פרויקט ישראלי ועל צוללות 3 של "מחלקת דולפין" (מחולקת לשיעורי משנה של 5) המיוצרים בגרמניה בפרויקט משותף ישראלי-גרמני. לאחר הערכות טכניות ממושכות, ולאחר תהליך מיון שיטתי של הפרויקטים השונים שהוצגו על ידי השותפים הבינלאומיים, החליטו שלטונות המדינה היהודית לבחור בגרמניה, הן בנוגע לאספקה של קורבטות 6 של מחלקת "סער 2" הן לבניית צוללות נוספות של 4 שיהוו את תת-המעמד השלישי של "דרגת דולפין" הנ"ל. בהנחה שהזמנים הטכניים יכובדו, והוספה גם את היחידות הימיות שהוזכרו קודם לכן, בתוך 6-3 שנים הצי הישראלי ישים יחידות 10 ימיות הן של פני השטח והן של תת-גודלה בגודל מסוים, וייתן להם את היכולת לייצר כוח אש גדול ; מדהים מאוד עבור מדינה של פחות מעשרה מיליון תושבים אשר האינטרסים שלהם בתחום הימי הם דבר לאחרונה. עם זאת, העמימות של המשא ומתן בין תייסנקרופ הרב-לאומי הגרמני לבין ממשלת ישראל וגילוי זרימת כספים חריגה שנרשמה במהלך המכרזים הביאו את המשטרה והרשויות המשפטיות לחקור ביסודיות, לגלות תהום של שחיתות דומה באופן משמעותי האיטלקי "Tangentopoli". בינתיים, נתניהו עדיין לא נרשם במרשם החשודים, אך לאחר שהתחקיר כבר טפח על רבים מבני משפחתו (כולל בן דודו ועו"ד דוד שימרון), רבים סבורים עתה כי שעתו לבדה שאלת הזמן.
לבסוף, הפרשה האחרונה של ראש הממשלה היא "מקרה 4000", שהנושא בו הוא המו"מ הסודי בין אנשי נתניהו לבין הנהלת אגודת התקשורת בזק, הבעלים של חברת וואלה אינטרנט בין השאר! על סמך מה שסוננו על ידי החקירות, הצוות של ראש הממשלה היה מסכים עם הנהלת בזק לקבל כיסוי תקשורתי חסר תקדים של עבודתו של נתניהו, ומציע חוזים משתלמים רב-שנתיים לבזק בתמורה "תמריצים" למנהלים בודדים.
ההתפוצצות בו זמנית של כל המקרים הללו הותירה סימן משמעותי לדעת הקהל הישראלית. אולי זה יותר מדי לחשוב שהרשות השופטת תספיק לבדה להטביע את "ספינת הקרב", שכבר הוכיחה שוב ושוב שהיא "אלמונית פוליטית". עם זאת, העובדה שהפעם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבט ומפקד המשטרה רוני אלשיך, שהחליטו ללכת עד הסוף, צריכים להזכיר לביבי שגם הוא אינו מעל החוק.
צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה / צה"ל
