דילמת הקרב על עזה

מהשעות הראשונות של הניתוח מבול אל-אקצא, שערך חמאס בשטח ישראל, היה ברור שתגובת תל אביב, לאחר פינוי הכוחות הפלסטינים מהקיבוצים על הגבול עם רצועת עזה, תהיה מכוונת לתבוסה סופית של האויב.

כדי להביס את חמאס, להפוך אותו לשחקן שאינו מסוגל עוד לפגוע בביטחון ישראל, אין לצה"ל אפשרות אחרת מלבד להיכנס בכוח לרצועת עזה ולהילחם בערים כגון העיר עזה, דיר אל-בלח, חאן יונס ורפיח. למעשה, לא ניתן להגביל את אזור הפעולה אך ורק לאזור הצפוני של הרצועה, אלא לכלול את כל רצועת השטח הפלסטיני המנוהל כיום על ידי חמאס.

לא ניתן לאפשר פעולות צבאיות "כירורגיות" אם נרצה לתת אמון בדבריו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהכריז על תחילתה של מלחמה ארוכה. המצב, השונה משנים קודמות, שבו בליץ מהיר חוצה גבולות כבר אינו מספיק ועם סיכון להרחבה אזורית של הסכסוך, החזיר את השעון ל-1948 ולמלחמת יום הכיפורים של 1973, מטופל בחדשות דרכים ודורשות גם פתרונות מדיניים חדשים. אך ברור שהאירועים הקשורים למבול אל-אקצא ולתגובה המזוינת הישראלית הבאה מביאים עימם גם בעיות בהיבטים "חדשים" מסוימים, שכבר מתעוררים עם ההפצצות האוויריות והארטילריות שמבצע צה"ל.

חלק מהדיון הפנימי בישראל, בזמן שהמשוריינים עם מגן דוד פרוסים על הגבול עם רצועת עזה, מתמקד דווקא בהשלכות הפוליטיות של המתקפה חסרת התקדים של חמאס והתגובה החמושה (הממשמשת כעת) של ישראל. ישאיר בשטח.

ברגע שייכנסו לרצועת עזה, הישראלים ימצאו את עצמם מתמודדים עם הדילמה הלנינית של "מה לעשות?" הנוגע לעתיד של חלק זה של פלסטין. לכבוש את זה? אם כן, גם מול התנגדות גלויה מוושינגטון? לקצב קוונטו? פשוט לבצע ניתוח? לא נראה שזה המצב.

בינתיים בגדה המערבית עולה המתיחות והשאלות הפוליטיות שהציבו המתנחלים (שמילאו תפקיד מהותי בהגנה על הקיבוצים וההתנחלויות בשעות הראשונות של התקפת חמאס, כשהצבא נראה כמעט "משותק" ב. פני החירום והמודיעין המושפעים מאפקט ההפתעה), הנושאים סדר יום "רדיקלי", עומדים במרכזם של דיונים חשובים. האג'נדה הפוליטית של המתנחלים, שכבר הייתה חשובה מאוד לממשלת תל אביב, תחזור להיות בראש סדר העדיפויות כעת, כשהמתח בשטחים הפלסטיניים גובר.

בדיוק כפי שסיכוני ההסלמה עם לבנון ואיראן של חיזבאללה נמצאים מעבר לפינה. חילופי הרקטות ופגזי הארטילריה בין ישראלים לאנשי מיליציות חיזבאללה, אך גם ההפצצות על תשתית צבאית לבנון שבוצעה על ידי מסוקי צה"ל, מבהירים עד כמה מטושטש הגבול בין סכסוך סמוי למלחמה גלויה בגבול הצפוני של מדינת היהודים. אין ספק שטהרן מתכוונת לבצע אחד כזה מלחמת פרוקסי (שבגלל תיק בית ספר מסוים הוא לא מסתיר שהוא היה המסית) נגד תל אביב. אכן, איראן איימה בתגמול ברור אם צה"ל יחליט לחצות את הגבול לרצועת עזה. זהו האות שאין לטעות בו, יחד עם נוכחות קבוצת הקרב האמריקאית בראשות ה-USS ג'רלד פורד במזרח הים התיכון, והודעת הממשל האמריקני כי ברצונו לשלוח נושאת מטוסים שנייה לאזור, "האזוריות" של מלחמה שתמיד יהיו לה השלכות בינלאומיות ולעולם לא תוכל להישאר מוגבלת בתוך רצועת השטח הנקראת "הקודש". אדמה".

אבל קצב הדיפלומטיה והקשקוש החרב יואץ או יאט בהתאם לבחירות שממשלת תל אביב תעשה כדי לנהל את המתקפה שלה על עזה. זוהי דוגמה נדירה לאופן שבו אפילו טקטיקות צבאיות יכולות להשפיע על "פוליטיקה גדולה".

רצועת עזה, המשתרעת על פני 140 קילומטרים רבועים, היא ביתם של 2 מיליון תושבים, והיא אחת מהצפיפות המאוכלסות ביותר בעולם, לפחות בכל הנוגע לעיר עזה, עם תשעת אלפים תושבים לקמ"ר. במהלך ההיסטוריה הקרובה, ערים בעלות צפיפות אוכלוסין דומה היו זירת קרבות חשובים ושימשו את המגינים כדי להאט את ההתקדמות - שכבר צפויה להיות האטה בעת תכנון קרב עירוני - של האויב. מקרים מהסוג הזה הם של בגדאד ב 2003, שכללו את הטליבאן וצבא ארה"ב, פלוג'ה ב 2004, בין אנשי מיליציות אל-קאעידה ואנגלו-עיראקים-אמריקאים, מוסול, בין עיראקים-כורדים למדינה האסלאמית, ומראווי, בין צבא הפיליפינים למדינה האסלאמית, שניהם ב 2017, והדוגמאות העדכניות יותר לקרבות קייב ומריופול, ב 2022, במהלך המלחמה הרוסית-אוקראינית המתמשכת.

הסביבה של עזה אינה שונה מדי מזו של הקרבות המפורטים לעיל. עם זאת, יש לציין כי בעזה עלול הצבא הישראלי לעמוד בפני סיכונים חדשים בהשוואה לעבר, גם בשל הארגון הטוב יותר והגדלת היכולות הטקטיות-מבצעיות של חמאס. קודם כל, נוכחות של רשת ענקית של מנהרות תת-קרקעיות עלולה לגרום לבעיות עבור הכוחות הישראלים, כאשר אנשי המיליציות הפלסטיניות יתמקדו רבות במהירות התנועה, יצירת עליונות מספרית בנקודות ספציפיות, במהלך הלחימה המתנהלת, וסגירה. לחימה, באמצעות שימוש בנקודות אסטרטגיות מבוצרות שזוהו בעיקר במבנים.

יתר על כן, חמאס ישתמש באוכלוסייה האזרחית כ"מגן" כדי להגן על עמדותיו מפני התקפות ישראליות. חופש הפתיחה באש, שנקבע על ידי ביטול כל כללי התקשרות של ראשי צבא תל אביב לחיילים שיועסקו בעזה, משמש בדיוק כדי למנוע מהימצאות מטרות אזרחיות בשטח לאפשר לחמאס לבצע פיגועים ללא הפרעה נגד צה"ל.

פרק נוסף הוא של התקיפות נגד טנקים וכלי רכב משוריינים ישראלים ברחובות עזה. צה"ל ייאלץ לשלוח שריון קדימה, ואחריו חי"ר, כדי לנקות את הקרקע. אבל הסיכון האמיתי הוא שהפלסטינים עדיין עלולים להסב אבדות כבדות ל"חיל הפרשים" הישראלי באמצעות טילים מונחים נגד טנקים. Malyutka (ברית המועצות), קונקורס (ברית המועצות), גְזִיר (ברית המועצות) ה קורנט (רוסיה) ומשגרי רקטות נגד טנקים כגון RPG-7 (ברית המועצות) וה-RPG-29 המודרני יותר (ברית המועצות). מדובר בנשק שכבר נעשה בו שימוש על ידי מיליציות חמאס ותנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין ב 2014, כאשר כוחות ישראליים נכנסו לעזה בפעם האחרונה, במסגרת מבצע "צוק איתן" (8 ביולי-26 באוגוסט 2014), עדיין נוכח בארסנל של הכוחות הפלסטינים.

האלמנט האחרון שיש לקחת בחשבון הוא זה של לוחמת רקטות ומזל"טים, שגם ג'ון ספנסר, ממכון המלחמה המודרני, רצה להדגיש. בהשוואה לשנים עברו, כיום יש לחמאס מל"טים מתאבדים, ששימשו גם במהלך המבצע מבול אל-אקצא, עם מקום שמור לפעולות אלו על ידם התקשורת הרשמית של ארגון הטרור, עם מאפיינים דומים למל"טי HESA האיראניים Shhed 136, משמש גם את הצבא הרוסי באוקראינה תחת השם של גראן-2. המאפיין העיקרי של מל"טים אלו הוא שניתן להשתמש בהם לפעולות מהירות, המורכבות על כל פלטפורמה ניידת, לא רק צבאית אלא גם אזרחית, כמו השימוש שלהם בשטח בתימן על ידי המיליציות הות'ים הראה. מדובר אפוא במערכות המתאימות ביותר לביצוע הן פעולות לוחמה אסימטריות והן לעימותים ב"סביבה סגורה" כמו עיר.

באשר לארסנל הטילים העומד לרשות חמאס, בנוסף לנושאים קצרי הטווח המוכרים קסאם-1, קסאם-2 e קסאם-3, בנוסף באדר-3 נוצר על ידי תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ב-2019, לקבוצות הטרור-צבאיות הפלסטיניות בעזה יש גם קבוצות לטווח בינוני כמו ה-BM-21 הסובייטית תואר והאיראנים פאג'ר-3 e Sejjil-55, או ארוכי טווח קסאם-75, J-90, האיראני פאג'יר-5, ה-R-160, הסורי קהיבר-1 M302 וה-עיאש-250. רבים מהטילים המדוברים תוכננו ונבנו ישירות על ידי מומחי חמאס, אחרים, כפי שראינו, מגיעים מארסנלים איראניים וסוריים או ממאגרי חיזבאללה. ה-R-160 וה-עיאש-250 לפי מומחים מהמכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים בלונדון, הם הטילים אשר, שנבנו ישירות בעזה, מראים את ההתקדמות הבולטת ביותר בהנדסה הבליסטית של חמאס. שניהם טילים ארוכי טווח ולכן אינם ניתנים לשימוש בהתנגשות עירונית. יתר על כן, לראשונה, חמאס פרס את מערכת הנ"מ קצר הטווח שלו בשטח. מובאר-1.

התפתחות הסכסוך עם חמאס ועקרונות ההסלמה המתבצעים הן בגדה המערבית - שם, בין היתר, מתנהל המשחק הפנימי בתנועה הפלסטינית בין הרשות הפלסטינית לרשות הפלסטינית - יהיו תלויים כיצד צה"ל בוחרת להתמודד עם האיומים הללו בשטח. פתח והקבוצה הרדיקלית המורכבת מחמאס, גוב האריות והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני – שניהם באזור עם איראן. הבחירה ב"ליברליזציה" של אש הצבא הישראלי במבצע העתידי על עזה משמשת לפגוע במבנה הצבאי של חמאס במהירות ובעומק האפשרי, תוך הימנעות מהארכת הקרב יתר על המידה, עד כדי אילץ ישראל לסגת מראשיתו. תוכנית בשל לחץ בינלאומי.

מנקודת מבט זו, הקלת המצור על עזה, עם פתיחתו מחדש של מעבר רפיח על ידי מצרים בלחץ אמריקאי, אינה מועילה לאסטרטגיה הישראלית. אבל ההשערה של סכסוך ארוך, כפי שכבר הוסבר על ידי נתניהו והן על ידי ראשי הכוחות המזוינים, נלקחת בחשבון גלוי על ידי מדינת ישראל. מה שחשוב הוא לא להחזיק כוח צבאי, אפילו גדול (בשנת 2014 צה"ל הפעיל שלוש אוגדות למבצע מוגבל בזמן וכבר הכריז על עצמו ככזה), בעזה, אלא להימנע, בפעולה מהירה. מפרק צבאית את חמאס ובני בריתו תוך זמן קצר, כדי להרחיב את גבולות המלחמה.

_{תמונה: צה"ל}