במהלך מסיבת עיתונאים שהתקיימה בשולי המסע האחרון שלו באפגניסטן כ"שליח מיוחד של ארצות הברית לשלום לאפגניסטן ", היועץ לאפגניסטן לממשל טראמפ, זלמאי ממוזי חלילזאד, בין היתר. , אמר כי "ארצות הברית צופה כי הסכם שלום יושג לפני 20 באפריל בשנה הבאה, כאשר נערכות בחירות לנשיאות באפגניסטן." זו לא הצהרה לא משמעותית, בהתחשב בכך שהיא באה מי שהיה עד היום אחד הגברים המובילים בתחום הפוליטי-דיפלומטי של ארצות הברית שכיהן את ארצו בתקופות די לאחרונה לפני כן. שגריר באפגניסטן, שגריר אז בעירק ולבסוף שגריר באו"ם. כצפוי, החצנה זו התקבלה בברכה על ידי כמה פרשנים פוליטיים כאישור כי ארצות הברית מחפשת דרך סופית מכובדת לצאת מאפגניסטן. זה פרדוקסאלי שדווקא בחלילזאד נגע בנטל המשא ומתן ל"כניעת "האסטרטגיה האמריקאית באפגניסטן, לאחר שהבדיל את עצמו בתקופות בלתי מעורערות כאחד החותמים הראשונים של מה שמכונה" פרויקט למאה החדשה של אמריקה החדשה ", 26 בינואר 1998, כיום מוגדרת באופן אוניברסלי כ"מעשה הציבורי "הראשון של מה שמכונה תנועת" ניאו-קון ".
במציאות, ההחלטה האמריקאית להמשיך ל"התנתקות "מתקדמת מאפגניסטן, מתקיימת לפחות לקדנציה הראשונה של נשיאות אובמה. בשנת 2009 הפך המפקד דאז, ראש כוחות ISAF, הגנרל סטנלי מקריסטל, לגיבור עמדה ציבורית חסרת תקדים כנגד מדיניות ההמתנה והביטחון של הבית הלבן באשמת הכחשתו 30-40.000 אנשי תגבור, לדבריו. חיוני "לבזות" את היכולות הצבאיות של הטליבאן. כצפוי, מק'ריסטל הורחק ואובמה במקום זאת המשיך לחנוך תוכנית של "אפגניזציה" מתקדמת של הסכסוך, והעביר כוחות אמריקאים ו ISAF לתפקיד תומך ולתת לכוחות הביטחון האפגניים את המשימה לבצע פרויקטים של פינוי. של המדינה, במיוחד באזורים כפריים. עם זאת, יותר מ -17 שנים לאחר הפלישה האמריקאית והבינלאומית למדינה, ו -9 שנים לאחר תחילת תוכנית "אפגניזציה", המצב האובייקטיבי בשטח מצביע על כך שלמרבה הצער המדינה בכלל לא בדרך לפייסציה.
למרות שהפעולה המשותפת של כוחות ISAF וכוחות הביטחון האפגניים (שנצודו על ידי מספר לא מבוטל של "קבלני שכירי חרב"!) גרמה לטאליבן מעל 100.000 הרוגים במהלך השנים, ההתנגדות לא נחלשה ואכן מאז 2015 עד היום היא אפילו ראתה תחייה כה רבה עד שהיא יכולה לשלוט כעת על מחצית מחוזות המדינה. לא רק זאת, בעוד שבשנים הראשונות שלאחר 2001 פעלו כוחות הטליבאן בעיקר באזורים המיושבים על ידי הפשטונים, בהיותם תנועת "הסטודנטים הקוראנים" בעיקרם ביטוי ללאומיות התרבותית המצערת בחשיבותן של הקבוצות האתניות במדינה, כיום יש לטאליבן טווח הפעולה שלהם הורחב במידה ניכרת על ידי יצירת "פרוסלטים" רבים גם באזורים המיושבים על ידי הקבוצות האתניות של הפשטונים (תגיקי, אוזבקים, טורקמנים וכו ').
נראה כי לשינויים האסטרטגיים שהביא טראמפ לא הייתה השפעה מוחשית. לאחר השלטון, למעשה, הודיע השוכר החדש של הבית הלבן על התחדשות המחויבות הצבאית לכוכבים ולפסים. במילים של הנשיא-טייקון, ההתחייבות האמריקאית החדשה לא הייתה מכוונת עוד לתמוך במערכות המוצא, ולא לבנות מחדש את המדינה, אלא רק "להרוג את הטליבאן". הגידול הבלתי הבחנה בהפצצות האוויריות הן בשטחי אפגניסטן והן בפקיסטן השכנה רשום בעורק זה, שלמרות שגרם לעלייה משמעותית בהפסדי האויב, גרם גם למספר גדול יותר של הפסדים אזרחיים, במיוחד לאור העובדה כי נראה כי למודיעין האמריקני וגם האפגני אין שום קרקע נכסים מספיק כדי לתמוך במאמץ "האווירי" בזרימת מידע קבועה ומדויקת.
בהערכת הנתונים הגולמיים של הסטטיסטיקות, המספרים נראים מרשימים; מאז תחילת 2018, ארצות הברית שמטה מספר שיא של פצצות ותחמושת אחרת לעומת כל שאר שנות ההתקשרות האמריקאית באפגניסטן מאז 2006, אז החלו סקרים אלה. על פי נתונים שנמסרו על ידי פיקוד מרכז חיל האוויר האמריקני, בתקופה שבין ינואר לאוקטובר 2018 הטילו כוחות האוויר של ארה"ב 5.982 פצצות מסוגים שונים באפגניסטן במהלך 6.600 גיחות מבצעיות, 12% מהן כללו משימות הפצצה. עלייה מכרעת בהשוואה לשנת 2017, שאופיינה גם בשימוש מבצעי ראשון אי פעם ב- GBU-43 / B MOAB הממותי (פיצוץ אוויר ענקיבתמונה), הידוע גם בכינוי "אם כל הפצצות", נפל ב -13 באפריל, 2017 במהלך פשיטת הפצצה ביישוב ננגארהר שבמחוז אכין.
באימוץ חזון לטווח הארוך, לא קשה לשים לב כיצד קמפיין ההפצצה האווירית של ממשל טראמפ הוא חלק מ"התחדשות "נורמלית של הסכסוך באותה מדינה מוכה. על פי נתונים שפרסם "דו"ח החירות" מיום 21 ביוני 2018, כמות הפצצות ששגרה ארצות הברית על בסיס יומי באפגניסטן עברה מ -24 פצצות ביום במהלך נשיאותו של ג'ורג 'בוש הזוטר ל -30 פצצות ביום במהלך הקורס. של נשיאותו של ברק אובמה עד שהגיע ל -121 פצצות ביום במהלך נשיאותו של טראמפ הנוכחי (פצצה אחת בכל 1 דקות!) מבלי שהדבר יביא לתמורה ממשית באיזון צבאי ופוליטי לטובת ממשלת אפגניסטן, ארצות הברית והקואליציה הבינלאומית. לא רק זאת, בעוד שהטליבאן ורשת אל-קאעידה ראו את כוחותיהם מתחדשים בהדרגה, מאז 12, אפילו דאעש ביטא את נוכחותה באופן גורף, ויצר בעיות חמורות הן לממשלת אפגניסטן והן עבור הטליבאן עצמם, אשר מאז הם נאלצו לחיות עם כוח אלוגני מבחינה אידיאולוגית שהוכח עם זאת כמי שמסוגל לייצר במהירות "פרוסלטים" אפילו באדמת אפגניסטן.
הפרוטוקול המוחלט של האסטרטגיה המערבית כלפי אפגניסטן מיוצג היטב על ידי העמדות השונות שנקטו מנהיגי הברית האטלנטית וארצות הברית בשבועות האחרונים. אם ב- 3 בדצמבר 2018, מזכ"ל נאט"ו, ג'נס סטולטנברג (בתמונה, מימין), אמר כי "בשום פנים ואופן לא תיסוג הקואליציה הבינלאומית מאפגניסטן", ב- 19 בדצמבר, כאשר הודיע על נסיגת ה חיילים מסוריה, נשיא אמריקה טראמפ במקום זאת הודיע על חציית היבשת האמריקאית באפגניסטן.
ניכר כי לנוכח המאמצים והכסף שהופקע, אפגניסטן הוכיחה את עצמה כטריטוריה קשה מדי עבור כוח הכוכבים והפסים, וכדי להימנע מתבוסה צבאית מוחלטת, המגזרים צופים פני העתיד של המדינה האמריקאית העמוקה. שכנעו את עצמם כעת לקבל את היציאה הבלתי נמנעת ממפץ השלום אשר אישר שוב את המוניטין הפתגם שלו כ"בית קברות של אימפריות ".
(צילום: חיל הנחתים האמריקני / DoD / Twitter של ארה"ב)
