התפתחות המשבר באידליב הובילה למפגש המיוחל בין פוטין לארדואן; הפגישה צפויה גם לאור הלחצים שמפעילים אירועים ביחסים אזוריים. מבחינת אנקרה, אידליב מהווה מבחן חוזק בלתי נמנע המותנה באישורו של הקרמלין להעניק הצלחה טקטית (חלופה?), שתאפשר לעצור את המתקפה הסורית-רוסית בחלק האחרון של סוריה שכבשה המורדים. עבור טורקיה, זה יהיה עניין להתקדם לעבר קו חלב - מוסול, או הגבול אליו הצביע אטאטורק מאז 1920. הפעולה הטורקית, עם זאת, יכולה להצביע על היבטים חדשניים במערכת היחסים עם וושינגטון, וכעת - בת ברית מועילה של נאט"ו, דבר שלא הראה התנגדות מיוחדת לכיבוי שני מטוסי קרב סורים מתוצרת רוסיה, וכי היא קיבלה בקשות לתמיכה מלחמה מאנקרה, שניהם עם מוסקבה, שנאלצה לבחון את רצונו של ארדואן.
הפעולה הטורקית באידליב שבוצעה במל"טים האטה את התקדמותו של אסד והטילה פיזור בפעולות פסדאראן וחיזבאללה האיראניות, שנחשפו כעת במתקפה הנגדית לאורך כביש M5. התפתחות זו עשויה להפוך את ישיבת ה- 5 במרץ, שככל הנראה מכוונת לעדכן את ההסכם שנחתם בסוצ'י בשנת 2018, מובנת יותר, שלמעשה קובע נסיגת הכוחות הסוריים.
להקל על ארדואן, שני ריאל פוליטיק, יאפשר למקם מחדש את אסד וגם את טהרן, לתת לגיטימציה לעמדות טורקיות, ולחזק את התפקיד הרוסי כמתווך גדול.
מנקודת מבט זו, תורכיה יכולה להשיג מטרה כפולה: לפעול לחיזוק הרתעתה, גילוף אזור ביטחון עמוק של 30 ק"מ לאורך הגבול, אולי בהנחת מקום מגורים של לפחות 1 מתוך 5 מיליון הפליטים שהיא מארחת בשטחה, ו לעמוד כאלוף הסונים.
עם זאת, יש להדגיש כי נכון לעכשיו, על אף ההצהרות הטורקיות על רצונם להימנע מהסלמה עם הקרמלין, המתיחות נותרת חיים, בהתחשב בכך ששר החוץ הרוסי לברוב האשים את אירופה בכך שהיא רוצה בכוונה להתעלם מההיערכות הלא חוקית של הכוחות הטורקים. על אדמת סוריה, במיוחד אלה שמטרתם לשלוט במוקד האסטרטגי של סרקיב, 20 ק"מ מאידליב, וכי ישראל לא הצליחה להשמיע את קולה, תוך שהיא מכה עמדות סוריות בחומס וקוניטרה בהתקפות אוויר ממש עם שחר של 5 במרץ.
מעבר להופעות הדיפלומטיות והחיכוכים שהיו קיימים בעבר בין כוחות הצבא הרוסים לטורקיה, יש להדגיש את הקשחת העמדות הפוליטיות ההדדיות על פי יעדים אסטרטגיים שונים, מה שמוביל שוב ל בהתחשב בקשר בין אנקרה לקרמלין כטקטי ולא מעומק ראיות, ראיות לכך הן הפרות מרובות של הסכם סוצ'י, שמועיל יותר מכל דבר אחר כדי לשחרר את התחום משחקנים בינלאומיים שמוסקווה רצתה לשוליים, וגם לנסות להחליף, כמו במקרה של ארה"ב.
באידליב מטרתה טורקיה לתמוך בכוחות האופוזיציה ובכך לשלוט בשטח, בעוד שמוסקבה מתכוונת להשמיד את המתנגדים האפשריים לאסד. טורקיה יכולה להתמקד כעת בהפסקת אש מהירה, אשר עם זאת לא יכולה להיות מכרעת, בהתחשב בכך שההקמה הפוליטית הסורית העתידית לא יכולה להיות בעלת ידע.
חוסר הוודאות שמרחף הוא מה שגרם, למעשה, את ארדואן לפתוח את הגבולות, ולחץ על האיחוד האירופי פחות ופחות קשוב לדינמיקה הבינלאומית. בהקשר זה, יש עוד יותר לסטגמטיזציה של הפעולה הטורקית, בהתחשב בעובדה שהיא הייתה ועודנה התנהלה בניגוד להסכמים שנערכו בבריסל בשנת 2016 (והכספים הנגרמים והמשמעותיים שהתקבלו), ומטרתה ליצור שקית חזקה של חוסר יציבות כנגד יריבה בכל הזמנים: יוון.
ראוי לציון - לא מדויק ופרטיזנות בוטה - הערות העיתונות הכלליסטית, שבאופן סתמי התכוונה להאשים את ממשלת יוון, שכמעט רצתה להתעלם מסרטים ועדויות שמובילות את גל הנדידה בידי המשטר הטורקי, שבמדיניות זו רוצה קרוב לממשלת רוסיה להאט את פעולתה נגד אידליב.
אחת ההשערות שעליה לבסס הסכם זמני, הנתמך על ידי וושינגטון ככל שיהיה, יכולה להתבסס, ברמה הטקטית, על השבתם המלאה של הכבישים המהירים M4 ו- M5 באסד, אולם מאפשרת יצירת אזור החיץ הרצוי על ידי אנקרה. בהקשר זה, אין לזלזל באינטרס האמריקני בהתקרבות לאנקרה, מונע על ידי הרצון הלא סמוי להכיל את אסד, אך מעל לכל, את פוטין.
במשחק הצדדים, בהתחשב בכך שממילא זו תהיה הפוגה, למרות ההתבדלות בנקודות המבט, הפסקה בין אנקרה למוסקבה היא אם כן לא סבירה, אך ניתן לדמיין התקרבות אמריקאית לטורקיה, במסגרת כללית יותר של איזון פוליטי אזורי, שבזכותו אסד יבלע את הקרפדה של אובדן ריבונות בלתי ניתן להכחיש.
היבט אחד שיש להדגיש הוא התנודתיות של הפוליטיקה הטורקית, שכאשר היא פינה, נאלצת לבקש סוללות טילים מבעלת בריתה האהובה / השנואה בחו"ל. פטריוט להחליף את ה- S400 תוך ניסיון לתקן את היחסים עם מוסקבה; בקיצור, מעט מאוד אופטימיות, בהתחשב בכך שפוטין בהחלט לא יכול לקבל אף לא עימות טורקי סורי גלוי פנים שיפתח מחדש את מלחמת האזרחים, וגם לא יעבור רחוק מדי בעקבות מדיניות החוץ של טראמפ. זה יכול להיות, עבור ארדואן, רגע של קושי נדיר, בין הסדן הרוסי לפטיש האמריקני, עם חוסר הוודאות בכיוון הפוליטי שקיבלו הכורדים, שהייתה להם האינטואיציה האסטרטגית להסכים עם אסד.
אחרון חביב, הסיוע שהציעו לרוסיה על ידי כמה מדינות סוניות שכפי שקרה עם מצרים ואיחוד האמירויות הקימו מחדש את הקשרים הדיפלומטיים עם סוריה.
צילום: הקרמלין / טורק סילאהלי קובווטלרי / הבית הלבן
