עברו מאז ארבע שנים הצבא הצרפתי נכנס למאלי לחסום את התפשטות אל-קאעידה, שהגיעה כעת למרחק מהבירה במקו. המבצע בכללותו, הביא לצמצום דרסטי של קבוצות ג'יהאדיסטיות שנמצאות בשטחה של מערב אפריקה, אך בשנה וחצי האחרונות נרשמה ירידה איטית מובנת בתוצאות הצרפתיות וחולשה קבועה של מוסדות המדינה האפריקאית. אך מדוע יש לחשוב על תמיכה מהותית בצבא האירופי שכבר קיים על מנת להבטיח כי ההתערבות הצרפתית תועיל ותמגר את בעיית הטרור באזור זה?
בשנת 2013, התערבות הכוחות המיוחדים הצרפתיים, שפעלו בלכידות הדוקה עם הצבא הצרפתי, חיל האוויר והצי, כוונה לשחרור מליסטן: אותו אזור צפוני במאלי שהפך מאז תחילת בעיית הטרור האסלאמי. מעוז אמיתי של אל-קאעידה. לאחר סיום המבצע, הרחיבה צרפת את מאבקה בטרור, על פי תוכניות האומות המאוחדות, בשטחי בורקינה פאסו, צ'אד, מאוריציאנה וניז'ר. בינתיים, האיחוד האירופי פרס מערך צבאי בבמקו לתמיכה בכוחות המזוינים של מאלי כדי לתמוך בהם בדחיית המדינה ובאחוזה הצפונית של המדינה. משימות הכשרת כוחות מאליה במלחמה בטרור ובמיוחד במניעת הופעתה מחדש של אל-קאעידה לא היו פשוטות וכמה קבוצות ג'יהאדיסטיות המשיכו לפעול.
אם זה נכון אל-קאעידה במגרב האסלאמי (AQIM) נפגע קשות מהתקפות הראשונות של 2013 וזה נכון באותה מידה שחלק ממנהיגיה, כמו מוכתר בלמוקתאר, שרדו. חלק מסוכנויות הביון סבורות כי זו נהרגה בלוב בעקבות פשיטה אווירית של ארה"ב בשנת 2015, אך עם זאת, קבוצתו המזוינת ממשיכה לפעול במאלי. גם תאי טרור אחרים המשיכו לפעול ללא הפרעה: זה המקרה של התנועה לאחדות וצדק במערב אפריקה (MUJAO) ואנסאר אל דיין, אך לא רק: בשנת 2015 קמה ישות חדשה, שחרור מקינה, שביצע סדרת פיגועים ברחבי הארץ.
בסוף 2015 הסתער אל-קאעידה בשותפות עם אל-מוראביטון על מלון רדיסון, אחד מנקודות הנחיתה החשובות ביותר עבור אורחים בינלאומיים בבירת מליה, תוך שהוא לוקח 170 אזרחים כבני ערובה. מעשה זה הוכיח בבירור כי עדיין קיימים פגמים ברורים במערכת האבטחה אשר החל משלב ההתראה הראשוני של 2013-2014 הולכת ומתדרדרת. לאחר מכן, AQIM תבעו עוד מאה תקיפות הן במאלי והן במדינות השכנות: בחודשים הראשונים של 2016 הוקדו בורקינה פאסו וחוף השנהב בשל התמיכה שהעניקו לאו"ם למען תוכנית ייצוב לשטח אפריקה של 2014.
מלי הייתה מאז ומעולם ערש של קבוצות טרור קטנות שלעתים קרובות שינו את בריתיהן לנוחיות הרגע, אך עם צמיחתה של המדינה האיסלאמית בשנת 2015, כמה תאי ג'יהאדיסטים מלזים נשבעו לה אמונים. אם כיום זו האמת שדאעש נמצא בנסיגה מתקדמת (רק חשבו על שחרורו של סירט ועל ההתקדמות בתיאטרון לוב) נכון באותה מידה שמצבה של המדינה האפריקאית ושל AQIM ממשיך להיות מדאיג ואין לזלזל בו: התמדה קבוצות פונדמנטליסטיות אסלאמיות תורמות כל הזמן לערעור המאמצים לבניית מדינה איתנה. ההקשר המאלי הנוכחי, על גורמיו הסוציו-אקונומיים ופעילותם המתמשכת של הסונים הוואביים, נותר פורה מדי להתפתחות תאים ג'יהאדיסטים סלפים.
לאור זאת, ברור כי נוכחות צרפת במדינה האפריקאית חייבת להיחשב כנכס ועליה למצוא תמיכה מהותית במדינות האחרות המעוניינות בחיסול הטרור האסלאמי, תוך התייחסות מיוחדת למדינות הברית האטלנטית ואלו של האיחוד. אֵירוֹפִּי. צרפת הציבה יותר מאלף גברים בחלק הצפוני של מאלי והמשיכה בפעולות בלתי פוסקות נגד ג'יהאדיסטים משנת 2013 ועד היום, והרגה גורמים בכירים כמו אבו בהר אל נסר, אחמד אל טילמי ועומר עולד חמא, אך כעת היא מועסקת ב יותר מדי חזיתות, קודם כל זו של ביטחון פנים. ההתקפות המתמדות מראות כי צרפת נמצאת תחת יעד סביר בשל התערבותה גם למחויבות באפריקה. הסיכון הוא שתהיה נקודה בה פריז תצמצם את מחויבות הכוחות לצרכים מקומיים ושמאלי תהפוך שוב לרדיפה של טרוריסטים.
מניעת תרחיש זה היא ללא ספק בראש סדר העדיפויות: צרפת זקוקה לתמיכה חזקה, עזרה שאינה מטרה בפני עצמה או מופנית למדינה אחרת אלא סיוע ישיר למאבק ומיגור הטרור האסלאמי. חזרה למצב המלזי שלפני 2013 פירושה ניצחון גדול לאנטי-אוקסידניזם מזוין הן על החומר והן מעל הכל ברמה המוסרית, ובכך לחזק את הפונדמנטליזם.
(צילום: אטט-מג'ור דה ארמאס)
