התערבויות צבאיות משמעותיות באזורים גיאופוליטיים כגון צפון קוריאה, לוב, תימן או ונצואלה לא הושגו בשנתיים וחצי של ממשל טראמפ. במובן מסוים, גם סוריה, כמו כל המדינות האלה, נתונה הן לנשק המדיני והן לנשק הכלכלי ולא כמטרה צבאית לפוליטיקה מפוצלת כוכבים. המקרה של איראן דומה, נתון ללחצים חזקים מאוד. בתקופה האחרונה גם באיראן אנו עדים לשינוי מדהים של הציוד, המוכתב על ידי כישלון המדיניות שמטרתה הידברות, כמו גם השימוש ב"כוח רך ".
עם אג'נדה פוליטית שהכתיבה מסר אפוקליפטי-דתי אפוקליפטי, תמיד בסכסוך אלים עם מדינת ישראל, היה זה מינויו של הגנרל סלמי, ראש משמרות המהפכה, כדי לעורר דאגות בזירה הבינלאומית. איראני. כיתה 1960, מגיע מן החטיבה העשרים וחמש של כרבלא, מן ה -14 חוסיין, אוניברסיטת הפיקוד ואת המטכ"ל, עם רקע הכשרה על ניהול הביטחון.
האידיאולוגיה והמנהיגות האיראנית משוכנעות היטב בצורך להרוס את היריב הישראלי, כפי שטען שוב ושוב האייתוללה חמינאי, אפילו ברגע המכריע שבו חידש ממשל טראמפ סנקציות. זוהי חזרה להשוואה הצפויה והצפויה: למשל, איטליה, לפי מקורות בעיתונות, לא קנתה יותר נפט כבר מחודשי 5 מאיראן, דווקא בעקבות השערת הסנקציות.
מה רוצה אמריקה מאיראן? שני דברים: סוף בדיקות טילים בליסטיים לטווח ארוך ומבחנים על פיתוח אטומי של טכנולוגיות שימוש כפול מתקדם. הסנקציות שימשו את ממשלת טראמפ כחרב פיפיות, שמכוונת מצד אחד לפגוע בנפט האיראני, אך גם כגורם מרתיע למדינות המתואמות עם המדינה, ובמיוחד מדינות כמו סין, שותפת הסחר העיקרית של איראן.
ממקורות רבים ההשערה ניתנת בוודאות שאיראן מתכוונת להשתמש בכל מקורות הנפט שלה כדי לספק את הסינים, ובכך לתת עדיפות לשוק בייג 'ינג, חיזוק הציר שלה עם האימפריה השמימית. ודווקא הציר הזה היה היעד הפוליטי והכלכלי לפגוע בממשל טראמפ, ובמיוחד במפורש, על ייבוא מקורות אנרגיה איראניים. המטרה, אם כן, היא כפולה: להאט את התרחבותה של המדינה האסייתית, גם נוגעת במאזן הסחר הסיני. ואכן, סין מייבאת את 10 מאיראן לצורכי האנרגיה שלה.
אלא שאיראן, עם בחירתו של המפקד החדש של משמרות המהפכה, כאמור, פותחת פתח חדש לתגובתו של הציר הישראלי-אמריקאי, בדיוק כשסוגרים את הסנקציות, והוא עושה זאת שאלת מיצרי הורמוז, אסטרטגית לציוד סיני.
בין היתר, השימוש החשש בכוחות היבשה "שמוכנים לגרום נזק הרסני לאויבים" (הגנרל סלאמי) נשמע כאיום ראשון של מלחמה. זה יכול לעורר סכסוך של ממדים אזוריים שיכלול, בדרכים שונות, גם עירק, ערב הסעודית, לבנון וסוריה.
העובדה כי היכולת להשתמש בתיאטרון הסורי כדי לתקוף את ישראל היא היתרון הגדול והחידוש האמיתי, שכן איראן נאלצה תמיד להתמודד עם מרחק של XNXX ק"מ בין גבולותיה לישראל. עכשיו הוא נמצא בקשר ישיר בין הנוכחות האיראנית בסוריה. במציאות היתה פעולה צבאית איראנית, כאשר יחידה איראנית משטחה של סוריה השיקה טיל בשטח ישראל. זאת למרות הסכם שהישראלים שוהים במרחק של 3500 ק"מ מהגבול הישראלי, ומרחק זה מאויש על ידי הרוסים. קל להניח שמוסקבה הותירה את האיראנים חופשיים, לפחות בהזדמנות זו.
כיום איראן מחולקת לשתי קבוצות, הדתות והדתיות, הנשיא הנוכחי רוחאני הוא בוודאי לא מתון: הוא גם פונדמנטליסט שיעי ורואה באיחוד בין המדינה והדת את הדרך לגאולת האנושות. היא גם אספה בעלי ברית מחוץ לאיראן, בייחוד במדינות הסוניות, קטאר וטורקיה, הרואות בסונים את האיגוד בין האסלאם והמדינה כתרופה היחידה לדקדנטיות המודרנית.
צילום: הצי האמריקני / IRNA
