ההתייעצויות האלקטורליות העיראקיות, כאמור לעיל, הוכיחו חשיבות רבה לא רק במישור הלאומי, אלא גם בתחום האזורי, במיוחד בהשוואה לתנועות האוכלוסייה. returnee הושג על התבוסה (זמני) של Daesh. התוצאות של המדיניות שננקטה בשנים האחרונות הובילו להסלמה סוגיות הסקטוריאליות השפיעו על dell'Anbar רכיב הסוני שבו, באופן לא מפתיע, המדינה האסלאמית הצליחה לקצור תשואות רמות התקשורת; גם זה צריך להיות הדגיש הממשל המתפקד של הכח הפוליטי הפנימי תרם ליצירת יצרנית מעמד שליט קטנה של שביעות רצון נרחב; דווקא בהיבט הזה הוא שוכן הג'יהאדיסטי המוטיבציה התפרצות ובגלל העלייה של מדינת המתח בין הקהילה השיעית לבין הסונים, שממשיך לייצג הן אלמנט של שבריריות, הוא גורם סיכון תשואה אפשרית של Daesh.
הנוכחות ההגמונית האיראנית, עם המיליציות של ההתגייסות העממית של ההמצאה השיעית, הצליחה להציע הן בניגוד למדינה האסלאמית והן כמורה של כוחות פוליטיים השואפים לשנות את המבנים המוסדיים של המדינה; יש לראות באור זה כי הקואליציה פת"ח, הבאת מרכיבים פוליטיים מרכזיים יחד של FMP, כל נִמשָׁך במסלול Pasdaran ודיווח ישירות למפקד הכללי קאסם סולימאני של כוחות מיוחדים איראנים אל קודס, זה היווה האייתולות, טריז שבאמצעותו גששו כדי להגביר נוכחות מועילה להשפיע על המדיניות של המדינה של שני הנהרות, התחמקות נשק באלגנטיות אל מיליציות האיסור להשתתף בתחרויות אלקטורליות. עם זאת, אלמוני: מוקתדא אל צדר, דמות כריזמטית בזירה הפוליטית העיראקית. הבן של האייתולה מוחמד צאדק אל-סאדר, נהרג בשל התנגדותו למשטר הבעת 'של סדאם חוסיין, נלחם בידיים עם חייליו לפני כן נגד ארה"ב נגד המדינה האיסלאמית. חלק מהכוחות הפוליטיים שהוצעו להשוואה לקלפיות רדפו אותו יותר אסטרטגיות "מסורתיות" נועדו לשמר את עיקר התועלת של הבוחרים שלה, ואחרים נועדו לפתוח ערוץ של דיאלוג עם סעודיה; במחנות אלה הם הצטרפו תצורות הכורדיות, אי פעם כל כך חלשות לאחר ההחלטה (המוטעית) כדי משש את משאל העצמאות מקודם על ידי הנשיא ברזאני, ו אשררו את הדואופול מיוצג על ידי המפלגה הדמוקרטית ואת האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן.
הדמות של ראש הממשלה היוצא, עבאדי (צילום), ולכן כבר כל עוד במחלוקת מקפיד לשמור על תפקיד של איזון בין ארה"ב לבין פרצופים האיראני כלפי האויב המשותף בגדאדי, והבחין בהצעה עצמה כשותפה אמינה לסעודים, בעת ובעונה אחת הועלה כאן המנהיג שללא תמיכה שיעית, החל למסור את הארץ כדי Daesh, לכוד על ידי וטו פנימי ואילוצים כלכליים כי הם רואים את הכלכלה העיראקית פתולוגית תלוי ביצוא נפט. בהקשר הבחירות, הגישה כלכלית הזאת היא עדיין להיות פגם מסוכן לתיקון רק על ידי פעולה הרפורמיסטי, ומדיניות כדי להקל עימות עדתיים ואתניים, המסוגלים לבצע עיראק מדינה בונה, פחות חשוף לפעולות חיצוניות פגיעים פחות לפעולה ג'האדיסטית. עם זאת התוצאה הבחירות, אשר ראה את איש דת Moqtada סאדר להציג עוצמה כשותפה פוליטית אמינה ובעל השפעה, שוב בעיית לחיצת נוכחות איראנית, במיוחד לאור התהפוכות התאולוגיות של הספר השתקני נג'ף בראשות איתאללה עליי סיסתאני, קרובה יותר לזו של קום שעם שלו Vlayat al faqih, ממשלת היוריסקונסולט, דורשת התפשטות פקידותית אפקטיבית בחיי היומיום הפוליטיים.
מה תרחיש פוליטי יכול להיווצר אפוא בשאלה החשובה ביותר; כי היא תהיה דינמית, אין ספק כי האגף ה"מתקרב "ביותר של טהראן רוצה להתנגד בכוח למפלגות השיעיות יותר iraqeni זה אפשרי, בהתחשב בתמיכה שהציעה להם ערב הסעודית. לסיכום, הבחירות בעיראק הראו יסודות של זיקה להתייעצויות שהתעניינו במדינות שונות באזור, וכיבדו את המגמה של מה שמכונה "קולות המחאה": זר (או לכאורה) שמרו תמיד הפתעות.
אל-צאדר, מנהיג סאעירון, הגיע לפסגה, ולאחר מכן קואליציית הפתח בראשות האדי אל-חמירי; רק השלישי על הדוכן היה ראש הממשלה היוצא אבאדי, אלוף ארה"ב. למעשה, ניתוחים פוסט-אלקטורליים לא זכו להדגשה הולמת, שם היה הפגם המשותף הזה לנושאים פוליטיים רבים מכל קווי הרוחב; אבל הביצועים של מוקתדא אל צדר היו הפתעה נראית לעין.
איראן התמקדה בעמירי, המגן על האינטרסים הפרסיים, על האיש שהוביל את המיליציות שלו נגד המדינה האסלאמית; היה סאדר כבר במקום החוש הפוליטי כדי לבוא עם קואליציה אינה מגזרית, חזקה על כוונתו להילחם בשחיתות עם תוכנית הכוללת מההשקה המחודשת של שירותים לאזרחים. עם טרמינולוגיה יקרה לרבים, יכולנו לומר כי, בזמן ההלבשה בגדים דתיים, הוא היה מסוגל לדבר בבטן אנשיה, וכי היה לו האומץ (פוליטי) אימון תכרתו ברית עם אידיאולוגית רחוקה מלהרגיש חומייני, המפלגה הקומוניסטית, היבט שהפך אותו אפילו יותר קשה ושנוא על תיאוקרטיה האיראני. נזיפתו של עלי אכבר ולאיתי, חבר המועצה המדריך העליון של הרפובליקה האסלאמיתהאייתוללה עלי חמינאי, ולכן לעולם לא תהיה שום רשות ליברלים וקומוניסטים למשול בעיראק. אבל למעט האופוזיציה הברורה של האייתוללה אין ספק כי בהתייעצויות אלה ששררו תחושה אנטי-מערכת, נשב בם הימנעות גבוהה, ועל כן שחק על ידי שני קבוצות שיעיות וסוניות, אשר למרות היותו מסוגל להיות חברתי חילוני במובן הפוליטי יותר של המושג, הם ניסו להתחיל להתרחק מתפיסות אתניות-ווידליות בלבד.
סאדר הציע לעם העיראקי הנרטיב הלאומני משלה, כפי שכבר ראינו, הרחק משמעויות דתיות, עם רעיון של הממשלה המבוססת על הטכנוקרטיה ומעדיפה את מושג האזרחות לזה של mushasa, זה העיקרון המבוסס על חלוקת הכוח על מכסות דתיות. אמרי, מדליית הכסף, היא במקום אלוף הביטוי הפוליטי של המיליציות השיעיות האיראניות, מדינה פוטנציאלית במדינה על פי פרדיגמת החיזבאללה בלבנון. סאדר, נחשב בתור פופוליסטיים משמעיים, שינוי מהיר ובלתי צפוי, יכה את חוט האמירים, איש המנגנון תיאוקרטית. אבל האם זה יהיה מספיק כדי למשול? לא בעיראק.
לצאדר בוודאי יש משקל רב בבחירת ראש הממשלה, אך יצטרך להביא בחשבון את המצור האיראני על "מפלגת המיליציה"; הדרך היחידה להצליח תהיה להעצים ברית אפשרית (ומסוכנת מאוד) עם הכורדים והחוט הסעודי, דבר שלא מקובל על טהראן. אולם, המיזם הטוב ביותר שעשה צדר נשאר גלום במימוש ההתכנסות הבלתי צפויה של האינטרסים בין ארה"ב לאיראן; אם הוא ישלוט במנהל החדש, יהיה צאר אויב מנצח בוושינגטון וכלי משחק בלתי נשלט לטהראן. יותר מדי עבור האייתוללות, הכרוכות ביציאה האמריקאית מה- JCPOA, על ידי העימות ההדוק עם ישראל, ועל ידי הסכסוך "העקיף" נגד הסעודים בתימן. שביעות הרצון של אלוהים לאיראן, למרות הכל, עוברת מן האויב הישן.
(צילום: צבא ארה"ב / רשת)
