טרור שווה לאיסלאם הוא האמרה המוצעת לדעת הקהל לאלף השלישי, זה עובד טוב, זה עולה מעט, זה ממלא את העיתונים (אנחנו פשוט כותבים על זה) וזה מספק לנו אויב, שהוא הכלי היעיל ביותר להבטיח לכידות של המדינות הריבוניות, אבל האם זה באמת יהיה כל כך פשוט?
הכותב סבור שאין לדלג על דברים עם גרזן, והדבר נכון גם לגבי המושגים החינוכיים וגם על ראשי היריבים, שכן אמר שיש להבין מהו תפקידו של האיסלאם בהגדרת חוסר האיזון הגלובלי, ודווקא ב משפט אחרון זה הוא הראשון מבין שלוש השאלות.
המשווקים דחפו לעודף את כל הפרשנים, המדען הפוליטי, האנליסט או הצופה הפשוט בחיפוש אחר מתכונים גלובליים, אשר מלבד היותם בלתי אפשריים, ברור כעת לכל שהוא הופך להיות מסוכן, ממחיר הנפט לתנועה לא חוקית של יצירות אמנות, גלובליזציה מראה תמיד את היכולת לדחוף תמיד את הדברים החיוניים והחמורים ביותר, כגון יופי, ערכים, חשיבה והפיכת החיוניות המיותרת, ובכל זאת גם העולם האיסלאמי במשמעותו השלילית חייב להיות גלובלי, ולכן עליו להיות בנוי על פי מודלים מקובלים ומעל לכל חייב להופיע בכל מקום.
כמובן, הדיכוטומיה בין האיסלאם לטרור עובדת טוב, עם זאת, בהסתכלות על מפת משברים עולמיים בכל מקום שיש מלחמה, לפחות אחד המתמודדים שייך לעולמה הגדול של אוממה, אך גם במקרה זה, יש צורך להבהיר כמה הם לא נוגעים ההבדלים לכאורה בין האיסלאם המתון והקיצוני ואינם מבוססים על סכסוכים ימניים היפותטיים, אך הם מתחילים מערכינו בחיפוש אחר מה שיש או יכול להיות משותף על ידי העולם המוסלמי בניגוד למה שבוודאי יש להילחם בו. וכך אנו מסכמים את הנמקתנו עם הפשוטים - אנו ידידים קרובים היטב של הכוכב האיטלקי, מציאות של קוואנקוויציזם וצביעות בה הים התיכון הופך לסוסם אם יש לקדם את האקספו של רנזי ופארינטי, אך לא זה נקרא כים אמצעי כאשר יש צורך להגן על הנחתים הסיציליאנים כבני ערובה של פיראטים.
אפריקה נתפסת כאדמה שממנה מגיע הקנקן המטורף של קדאפי כשהוא שולט במפלגה פוליטית מסויימת, ואז הופך למציאות דרמטית שאליה הוא מספק סיוע בכל מחיר, כאשר בינתיים הטרגדיה של מעיינות ערבים מזויפים הושלמה בינתיים אחר מצער 700 לטבוע, סירות דיג מותקפים אירופה מזיין אותם, אבל כמו שאמרו: אנחנו בסדר!
