ישראל: שלום בלתי אפשרי

כצפוי באופן נרחב, המשבר המתמשך בין ישראל לחמאס ממשיך לספוג תשומת לב; רחוק מלהציע פתרונות פונקציונליים להשגת מצב של אי-לוחמה זמנית לפחות, בכל זאת היה לו הכשרון גם להדגיש מדיניות גלובלית מגובשת ולא חדשנית במיוחד, לעיתים קיצונית מבחינה אידיאולוגית, וגם להציב אלמנטים שהגיעו לידי ביטוי. באור הזרקורים.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מוביל אותנו לבחון את התפתחות מערך הדמויות המערבי, תוך סכנת תחזיות לגבי עתידם לאור הפיכתם ממפלגות מעמד הפועלים הסוציאל-דמוקרטי לתנועות שנפגעו, כפי שקרה בבריטניה, על ידי הנדידה החזקה. תנועות של המוני אסלאם אתניים, לרגע היסטורי בו מקסימליזם הביא לפשטות מטעות.

בהקשר הישראלי, המשבר החזיר את נתניהו למרכז הבמה כמנהיג הממשלה, למרות התוצאה הבחירה הלא טובה של 23 במרץ. לנוכח המשרד שהעניק הנשיא ריבלין לצנטריסט יאיר לפיד, התפתחות המשבר הצבאי והביטחוני הביאה את נפתלי בנט, מעריך מפלגת הימין החדשה, להכריז על חזרתו לברית עם הליכוד ולשקול זאת בלתי סביר נקט בתמיכת המפלגה האסלאמית של רעם של ערבים ישראלים.

תוצאה פוליטית ראשונה לכן המצב מתבסס גם בהשערה של פנייה נוספת לקלפי¹ או במעבר בלתי סביר של חוק הקובע בחירה ישירה של ראש הממשלה; זאת בשים לב לכך שהמאמצים העיקריים נעשו להעדיף את תבוסתו של נתניהו ולא להבטיח הקמת ממשלת שינוי אמיתית.

בצד המתרס הפלסטיני, דחיית הבחירות, אשר ככל הנראה הייתה יכולה לאפשר לחמאס לעלות לתפקיד פוליטי פנימי וזר בעל חשיבות רבה יותר, תרמה לזיהוי נקודת חיכוך במזרח ירושלים, שימושית להפעלת פלסטיני בלתי נשלט. דחפים דתיים, מתוך מודעות לכך שכל תגובה יהודית הייתה מציבה את ישראל תחת אי-לגיטימציה ומפחיתה את מרחב התמרון שלה.

הקמת ירושלים כסופה של המשוואה במזרח התיכון אפשרה לחמאס למלא את תפקיד מגן המקומות הקדושים, ומגבילה את אבו מאזן והרשות לפינת חוסר הרלוונטיות. אולם הפעולה הפלסטינית נתקלה בטעות הערכה קוגניטיבית, מכיוון שהיא מזלזלת בקשיחות הבלתי נמנעת של התגובה הישראלית, תגובה שערערה את הסיכויים המהירים להחזיר את יכולות המלחמה הפלסטיניות. מבחינה אסטרטגית, ישראל התנהלה על פי ההיגיון של הכרזת המלחמה, ומנקודת מבט זו היא מאמצת כללים, במונחים ובעיתוי, ישאירו את חותמם.

פרימה סיכום: יוזמת חמאס קבעה היסטורית סטייה מהשערת הקמת מדינה עצמאית. סיום חשיבותם של אירועים מראה על מציאות מורכבת במיוחד; קודם כל ישראל לא הצליחה לתת אחת יציבות פוליטיקה, אם כי מורכבת מפשרות, המסוגלת לספק לפלסטינים פתרון שווה לזה של שתי המדינות; הרשות בגדה המערבית, באותה מידה לא הייתה מוכנה להתפשר ולמרות הסיכוי הקלוש להצלחה נקטה באלימות אך לא הצליחה לספק מנהיגות וביצוע קרוב לחלק הצעיר בחברה; חמאס בעזה עשה שימוש בשתי התשתיות² מלחמות שמיקומן הפיזי הפך אזרחים למטרות, הן לצורות אלימות שקבעו את התגובה הישראלית; ישראלים ערבים החלו להתגלות כנושאים פוליטיים בהקשר יהודי חזק; תפקידה של הדת, כאלמנט מפלג יותר ויותר שעבורו יהודים ממשיכים להיחשב לא פחות מעם אלא כחברים בקהילה שמופחתים למדינה ממוסדת נמוכה יותר כמו מיעוט לא מוסלמי מוגן; חוסר יציבות חיצוני הנגרם על ידי סוריה, איראן, טורקיה, לבנון, ירדן, מצרים.

ועכשיו ה sאקונדו מראה חיצוני, לא מבוטל בצד הישראלי, אולי אפילו מסוכן יותר מהרקטות ששוגרו מעזה: פתיחת העורף כיסתה את מרבית המרכזים המיושבים. מיסטי³ התפשטות האלימות בין ערבים ליהודים בזעקת חייבר! חייבר!⁴, תופעה שגובלת באפשרות של מלחמת אזרחים, גינתה חולשה פוליטית שסטיגמה על ידי הנשיא ריבלין⁵, עדות על חוסר מוכנות עקב הערכת חסר בגורם האנושי, והערכת יתר של הטונים הפייסניים של המפלגות הערביות, המעוניינות במיוחד בקביעת האיזון הפוליטי. אך מקורות חוסר היציבות אינם נובעים רק מהחיכוך עם ערביי ישראל, אלא גם מהניגוד התרבותי בין חילוניות לאורתודוקסיה הנהנית מיתרונות מסוימים, ומתנגש עם חלק מהחברה המודרנית. נראה כי הפרויקט של בן גוריון, שהניח מדינה חילונית ומתקדמת, דועך בין הסכסוך הפלסטיני לבין חברה הרואה את שתי נפשות הקהילה היהודית מתנגדות.

אלמנט שלישי: אף אחד מהמתנגדים ההיסטוריים של ישראל לא יצר באופן ישיר את רגע המשבר, וגם הנושאים הפוליטיים הערביים האזוריים לא התנתקו בפועל מהמציאות המותנית הפלסטינית; עם זאת, נותר להעריך את הניסיונות האקסוגניים לפצח את הסכמי אברהם והאם טורקיה, שניסתה לפתוח מחדש ערוץ דיפלומטי עם ירושלים, מתכוונת להמשיך ולשאוף למטרת העדיפות הסונית על ידי חטיפתה מסעודיה; האם איראן מתכוונת לחזק את עצמה חצי סהר שיעי או אם, באופן מציאותי, שניהם יגיעו למסקנה כי היחלשותה של ישראל תסכן משיכת תשומת לב אמריקאית לעיצובם המתאים בין הים התיכון למסופוטמיה. תשומת לב כפויה, בהתחשב בכך שנראה כי הנשיא ביידן לא כלל את הסוגיה הישראלית-פלסטינית בין סדרי העדיפויות שלו, לאחר ההתנתקות האפגנית המוצלחת והשנויה במחלוקת.

ארה"ב, מודעת לכך שהיא היחידה שיכולה להיות בעלת השפעה משמעותית, מכוונת לתמוך בישראל, אם כי עם גבולות שונים, ובמהירות הפסקת אש בהתבסס על משא ומתן בתיווך אולי על ידי מצרים או על ידי הרשות הפלסטינית החלשה ככל שתהיה, שאינה יכולה להזניח את המשקל האסטרטגי של חמאס. בהתחמקותה המתמשכת והאתרית של אירופה, יש להכניס את הבחירה האמריקאית שלא לגנות זה או אחר, באמצעות פלגמטיזציה של התמרונים הדיפלומטיים של מועצת הביטחון של האו"ם, במסגרת העימות בין הרפובליקנים, תומכי ההסכמים האברהםיים ( תמונה) ופרו ישראל, דמוקרטים של השמאל הפרוגרסיבי, שלא מהססים להגדיר את תל אביב כמדינה שהפכה את האפרטהייד לדמוקרטים שלה, ואת הדמוקרטים המתונים; עם זאת עמדות עקרוניות אשר בהחלט לא מנעו את האישור למכירת נשק גדולה ואחרונה בירושלים. אין ספק כי הפוליטיקה האמריקאית תצטרך להיות מתוקנת לאחר הבחירות של אמצע הקדנציה של 2022.

בינתיים, ההשערה לפיה נתניהו, לאחר שהחלש את קואליציית לפיד-בנט, ולאחר שהטיל תבוסה חמורה על חמאס, יכולה להראות את נכונותו להפסיק את המבצעים, על פי חסותה הפכה את הנושא האדי המר.⁶.

גורם נוסף שיש לזכור נוגע לשמירה על הסכמי אברהם הנ"ל שנחתמו בין ישראל, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודן בתיווכו של ממשל טראמפ, ואשר הדגישו את שיתוף הפעולה האנטי-איראני, גם אם נסתר בחלקו, בין מדינה יהודית, ערב הסעודית והממלכות הסוניות במפרץ; שיתוף פעולה שנחשב נחוץ בכל הקשור לדיון בנושא הגרעין של ה- JCPOA, והבהיר כי עבור כמה ממשלות ערביות הריב הפלסטיני אינו בראש סדר העדיפויות.

מבחינה אסטרטגית ישראל עוסקת בכמה חזיתות; אם מצד אחד לא ראוי להתבטא במונחי מלחמת אזרחים עקב סכסוכים פנימיים שכן הוא ישאיר מקום לפרשנויות קיצוניות, מצד שני מבצעים נגד חמאס חייבים לקחת בחשבון את העובדה שלכל כיבוש יש את גבולותיו; מבחינת ישראל חיוני למנוע את שלטון חמאס על ידי הפרעה לשליטתו בייבוא ​​לרצועה כדי לא לאפשר התחזקות צבאית עתידית, ולהרחיק את הגדה המערבית מהסלמה; נכון לעכשיו ישראל עדיין נהנית ממרחב תמרון טוב המאפשר לה להמשיך לפגוע ביעדים ובסמלים צבאיים מעזהווי, תוך הימנעות מגפיים על הקרקע.

מנקודת מבט מבצעית, כמו בעבר, הממד האסטרטגי הישראלי נותר רלוונטי יותר מזה של חמאס, עם זאת הולך וגדל. הגודל והמורכבות של בתי הספר המקובלים בתל-אביב מאפשרים להתנגד למבחר רחב של פתרונות טקטיים לאנטגוניסט הפועל במונחים א-סימטריים, ומגביר את התחומים הפוליטיים והאידיאולוגיים. רקטות החמאס, שאליהן נוספו מזל"טים, אם הן מוערכות מנקודת מבט מלחמה קונבנציונאלית, אינן מבטאות יעילות מיוחדת, בהתחשב בכך, יתר על כן, אין להן מערכות הדרכה פונקציונליות לתקיפת יעד מוגדר מראש; הרלוונטיות שלהם נעוצה בביצוע מתקפות הרוויה המופנות כנגד שטחים בנויים.

מכה וטרור של לב ישראל הופכת ליעד משלם, והשימוש המכוון ברקטות נגד אזרחים הופך אותם לכלי נשק פסיכולוגיים בעלי השפעה חזקה, אך בכל זאת הפכו את מדינת ישראל למגובשת יותר, והרגישה כה זכאית להגיב בהתקפות כירורגיות ממוקדות. על מטרות אישיות. המשקל הפוליטי של פעולות אלה הוא רב: רק צריך לזכור שמתקפות דומות שבוצעו ללא סיוע של נשק מונחה מייצרות נזק ביטחוני שאינו נסבל כיום; ברור שההתקפות הנוכחיות כוללות גם פעולות העלולות לגרום לאבידות אזרחיות כאשר הן נערכות בתיאטראות מבצעיים מאוכלסים כמו עזה, שם פועלים כוחות מסתננים שאוספים מידע פרו-ישראלי.⁷, מה שהופך את התקציבים לדרמטיים מבחינה פיזיולוגית, מכיוון שחמאס מנצל את צפיפות האוכלוסין, מסווה מערכות שיגור בין בתים אזרחיים, ומשתמש בבנייני מגורים כמחסנים.

בצד הישראלי בולט השימוש ברכב האווירי המאפשר למנוע התערבות של כוחות הקרקע, או טכניקות בעלות פרופיל נמוך.⁸ אשר, עם זאת, יפגע במהירות המהירה, אשר חיוני בכדי לייאש את האויב על ידי הפגנת יעילות מול מדינתו. כשאנו נזכרים בקושי לקבל את תוצאות המלחמה ברגע שהיא מופעלת, מהבחינה הצבאית יש להתחשב בכך שאופציות הקרקע יגדילו הפסדים בלתי מקובלים בשורות ישראל; לכן זה הגיוני להעלות מספר רב יותר של קורבנות על האויב בדרך האוויר, במקום להסתכן בהגדלת האישיות.

כיפת ברזל במונחים הגנתיים התגלתה כיעילה במיוחד, פחות מנקודת מבט אסטרטגית; עלויות המערכת הן למעשה גבוהות מאוד בהשוואה לעלות ולהשפעות שמייצרות רקטות פלסטיניות, בהתחשב בכך שהפרופורציה בין נזק לאמצעי נגד אינה מפוצה בכמות המשאבים הכלכליים הגדולים בהשוואה לאיום; לאור העלויות החברתיות שייגרמו להגנת האוכלוסייה, בכל מקרה יש לקחת בחשבון את ההשפעות של מסע טילים ממושך על תקציב הביטחון.

האם קמפיין קרקעי אפשרי? אין ספק כי בעימות ישיר צה"ל ינצח, ויגרם הפסדים חמורים אף יותר מאלה שנגרמו על ידי תקיפות אוויריות; אולם סוג זה של פעולה יהיה קשה ביותר, גם בהתחשב באולם הניתוחים המסוים. יש להקיף את עזה משלושה צדדים על מנת לאפשר שליטה על נתיבי תקשורת ושערי גישה, תוך הימנעות בו זמנית של השידורים הפלסטינים באזורים צפופים שבהם חמאס יתנגד לטכניקות גרילה לטקטיקות צמודות ישראליות, העלולות להחליש על ידי גורמים מסורתיים יותר בו היתרון הטכנולוגי יפחת. צהל ככל הנראה יחסל את חמאס, אך במחיר גבוה.

יש סיכון לקחת בחשבון, זה מה שיראה את הצבא מנצל כהצלחה רגעית ולא מסוגל להימנע מסכסוכים עתידיים נוספים. על ישראל להגדיל את יחידות הלחימה על ידי השבת הגנה טריטוריאלית יעילה⁹.

מצפה לרצוי הפסקת אש, אין מנוס מלהצביע על כך שישראל נלכדה על המשמר בגלל הרחבת יכולת השיגור המבצעית של חמאס. מנקודת מבט פוליטית, מה שקרה וקורה מהווה אזהרה לאלה שקיוו שהסכסוכים הפכו לבלימת, במיוחד ביחס לתוצאות שהושגו עם הסכמי אברהם. מהם היתרונות? לא ניתן להוציא מכלל קשר כי חמאס מתכוון לשמור על כוח סחיטה של ​​התערבות, ולהפוך לכלי לחץ שימושי של מעצמות חיצוניות שמטרתן אי יציבותה של אינתיפאדה שלישית, גם אם כרגע היא השיגה את הרס עזה; אולם אם נכון כי ישראל מתכוונת לטעון שהחזירה את ההרתעה, המשך הפצצת רצועת החוף תתרום לדלקת הסיכון לפגיעה במארג החברתי שלה.

אם מצד אחד ניתן לתאר תפקיד משותף של מצרים, ירדן ושחקנים בינלאומיים הגורמים למתמודדים לחפש פשרה, מצד שני נראה כי חסר רצון ברור להתגבר על השלב הקריטי, שמתווסף. למצב המותנה שרואה לעומת זאת את התמיכה הניתנת לחמאס על ידי איראן וטורקיה, ואת האיזון שנקבע בהסכמי אברהם.