ראשית 2015 לא הייתה סימן טוב עבור ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שלמרות שהוא חזר לאמון הבוחרים, הוא רואה רגע "בינלאומי" שברור שאינו חיובי לישראל.
אולי משום כך גם דעת הקהל הישראלית בחרה בו ובזכות הליכוד להגן על עצמם מפני הרוחות העוינות הנובעות ממערב. ארצות הברית של אמריקה חתמה על הסכם עם איראן בנוגע לכוח גרעיני, הסכם שחילק את האמריקנים עצמם ומאיים על הכנסת על ההשלכות האפשריות. הסכם אנטי-סוני מובהק, המסתמך על שנים של פוליטיקה בינלאומית אמריקנית, המאזן את מאזן הכוחות של המזרח התיכון באופן יוצא דופן.
חדשות רעות אף פעם לא מגיעות לבד, זה מה שחשב ביבי נתניהו (בתמונה למטה) כשהחדשות הרשמיות הגיעו לשולחן המחקר שלו כי פלסטין עשתה את כניסתה הרשמית כחברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי החל מה -1 באפריל. האג. אין זה מפתיע את ישראל שכן הרשות הפלסטינית מרפקה את הקהילה הבינלאומית מזה מספר שנים להצטרף לוועדות שונות ברמה העולמית. הוא עשה זאת, ללא הצלחה, בשנת 2011 עם האו"ם, ואז ב -2012, בכך שהצטרף לאונסק"ו ועכשיו לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהולנד.
הצטרפותה של ארץ ישראל לבית הדין הבינלאומי יוצרת תקדים מסוכן מאוד. ואכן, ישנן עוד מדינות שאינן מדינה העוסקות בקונפליקטים ארוכים שלא נפתרו - למשל באסקים, צ'צ'נים, כורדים, טיבטים - שאינם יכולים לפנות לבית הדין בהאג דווקא משום שאינם נחשבים למדינות.
ב- 2009, מיד לאחר הפלישה הישראלית בעזה (בעקבות עופרת יצוקה), כרת בית הדין הפלילי את אותה הפליה עם הרשות הפלסטינית, והכחישה את עבאס בהתערבותו דווקא משום שפלסטין לא הוכרה כמדינה עצמאית. מאז סוף ה 2014 רוח הקונצנזוס שינתה כיוון, וסגן נשיא ICC, סידירי קאבה, סותר את הכללים, קיבל בברכה את המושבים בבית המשפט הפלסטיני. כך נוהגת כאל במצב שאינו קל כלל, מסכנת את יוקרתה הרבה, משום שאין זה בידי חבריה להיכנס לשאלות טריטוריאליות, ובמיוחד במשא ומתן המדיני שהחל כבר מזמן. לפי האמריקאים, למעשה, נוכחותה של פלסטין בבית הדין בהאג תשחק את עבודת הדיפלומטיה, וההשלכות הראשונות כבר ניכרות. נציגים מאוסטרליה, קנדה, בריטניה וגרמניה הביעו אכזבה מחשש לפוליטיזציה של בית המשפט הבינלאומי.
ברור שהפלשתינאים ניצלו את הניצחון הדיפלומטי הזה. ביום ההכרזה הכריז הממונה הראשי של הרשות הפלסטינית, סאיב עריקאת, כי "היום הוא יום היסטורי במאבק למען צדק, חרות ושלום לעמנו ולכל אלה הרודפים את הצדק בעולם [...] יום זה משקף את דבקותה של פלסטין בעקרונות השלום והצדק של המשפט הבינלאומי וזכויות האדם. נחישותנו להגן על עמנו מפני עוול והאחראים לפשעי מלחמה ". אפילו שלא במתכוון, בית הדין הבינ"ל נמשך למשחק שהוא אולי מורכב מדי.
אך מה מרמזת על השתתפות זו מבחינת הסכסוך עם ישראל (מדינה שאינה חברה ב- ICC)? עם קבלת הפלסטינים לחוק רומא, שנחתם בדצמבר 2014, ICC יכול להרחיב את סמכותו בגדה המערבית וברצועת עזה שנחשבים, באופן בלתי לגיטימי, כמדינה פלסטינית. הצומת המרכזי הם פשעי המלחמה לכאורה שבוצעו על ידי צה"ל במהלך הפעולות הצבאיות של עופרת יצוקה, אך מעל לכל התרחש הקצה המגן בקיץ האחרון של 2014.
דייוויד מקובסקי, מנהל פרויקט תהליך השלום במזרח התיכון של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, ציין כי בעת חתימתו על חוק רומא, המנהיג מחמוד עבאס צירף מסמך שהפנה את תשומת לב בית המשפט לפשעים של מלחמה שנערכה בעזה מאז ה- 13 ביוני 2014, בד בבד עם מבצע קצה המגן. מה שקרה באותה תקופה ידוע לכל: חטיפתם של שלושת הקטינים הישראלים, רצח ברברי שלהם, רקטות חמאס והתגובה הצבאית בעקבותיה של תל אביב. התגובה הצבאית הישראלית, כמו תמיד, הייתה מאוד חותכת: חיוני היה להשמיד לחלוטין את רשת המנהרות ששימשה טרוריסטים לחדירה לקיבוץ הסמוך לגבול. ידוע כי הפרובוקציות של חמאס נעשות אד הוק לדחיפת כוחות ישראליים לרצועה, שם הסיכוי לקצור קורבנות בקרב אזרחים הוא גבוה מאוד, ולמרות תשומת הלב האובססיבית של המטה הכללי של צה"ל, הספירה המקאברית של הקורבנות תמיד בעד תעמולה של טרוריסטים.
בינואר השנה פתחה התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי, פאטו בנסודה (צילום משמאל), חקירה ראשונית על פשעי המלחמה שביצעו הישראלים במהלך ההתקפה על עזה, ובכך קיבלה את הדרישות הפלסטיניות. במחקרה, עם זאת, גב 'בנסודה חייבת לקחת בחשבון כמה גורמים לא משניים. ראשית - כפי שציין מאקובסקי עצמו בדו"ח בהאג - ישראל אינה מדינה אפריקנית המנוהלת על ידי דיקטטור צבאי מאולתר, אלא דמוקרטיה ובית המשפט אין לו סמכות שיפוטית שבה פועלים בתי דין דמוקרטיים. פשעי מלחמה אפשריים שבוצעו על-ידי חיילים ישראלים כבר נבדקים על ידי התובע הצבאי בתל-אביב, והאחראים יהיו נתונים למשפטים כבדים של בית הדין הצבאי. כל פסק דין שיובא על משפטים אלה יעמיד את בית הדין במצב לא נעים, שכן לא יהיה מותר לו להתערב בשאלות הפרוצדורליות של מדינה ריבונית. הנקודה השנייה היא באחריות חמאס על מה שקרה בשנים האחרונות.
ג'אן סקולוב, משפטן אמריקאי ידוע, בדק את נושא פשעי המלחמה בעלייתו על דאעש. איום שלא נוכל להתעלם ממנו. הדוגמה שלקח היא בדיוק זו של חמאס ומנהיגיה, שבצבוע, לעולם לא מפספסים הזדמנות להפנות את האצבע על הברוטליות הישראלית.
אם אנו קוראים את סעיף 51 לפרוטוקול הנוסף של אמנת ג'נבה, זה קובע בבירור כי "אין להשתמש בנוכחות או בתנועות של האוכלוסייה האזרחית או באזרחים בכדי להרחיק נקודות או אזורים מסוימים מפעולות צבאיות, במיוחד כדי לחפש להרחיק מטרות צבאיות מהתקפות, או לכסות, להעדיף או להכשיל פעולות צבאיות ". חמאס סותרת באופן שיטתי את התכתיב הזה, וצה"ל, ככל שיהיה הערך מניעה ככל שיהיה היכן להכות, לא יכול להימנע מ"נזק בטחונות ". חמאס מפר באופן שיטתי את הקבוע, אך רבים מעדיפים לעצום את עיניהם.
המטכ"ל הישראלי הוכיח שהכניסה למנהרות או לחנויות נשק הוסתרה בבתי אזרחים, בבתי ספר ואפילו במטה האו"ם. כמו כן, אתרי הפולחן משמשים את חטיבות עז אלדין אלקסאם כנקודת שיגור רקטות ישירות בישראל. אם חברי הרשות מתכוונים להאשים את צה"ל, אסור להם להזניח את העובדה שעבודת החמאס שוקלת לחלוטין את מצפונם, וגם אסור לבית הדין הפלילי הבינלאומי לשכוח זאת. השימוש בצדק בינלאומי יכול, אם כן, להיות חרב פיפיות לפלשתינאים.
אם חלק מהעולם המערבי יקדם את הכניסה לארץ-ישראל לבית הדין הפלילי הבינלאומי בשמחה, בקרוב יהיה עליה לחזור בתשובה. ההתנגשות בין ישראלים לפלסטינים אינה ניתנת לפתרון בכיתות של בית-דין בין-לאומי, משום שכפי שטוענים משפטנים ודיפלומטים רבים, רק סוגיות מסוימות יכולות להיכנס לתחום סמכותה, ולא תמיד בהירות.
